החייל שלי

עונה 2 פרק 108+109

שניה אחת עמדתי יציבה, מודעת לכל מה שמסביבי, ובשניה הבאה, הרגליים שלי רעדו, ומצאתי את עצמי נופלת לרצפה, אל זרועותיו של דניאל.
״הכל יהיה בסדר לאב.. הכל יהיה בסדר.. יהיה בסדר״ הוא מלמל בקול חנוק ונישק את ראשי, מצמיד איתי אליו..
*******************
פרק 108
-נקודת מבט של דניאל-
חיבקתי אותה חזק, מצמיד אותה אליי, בזמן שהידיים שלי רעדו ללא שליטה.
עצמתי את עייני חזק, וניסיתי בכל כוחי למנוע מהדמעות לרדת.
לפתע הדלת נפתחה, ועומר וגיא עמדו בפתח יחד עם שחר וספיר, כולם מסתכלים עלינו, המומים.
סימנתי להם בעיני שיצאו החוצה, לא רציתי כרגע להתמודד עם אף אחד.
הם יצאו החוצה, ועומר, עם דמעות בעיניים סגר את הדלת לאחר שיצא אחרון.
נישקתי את ראשה, וניסיתי לחשוב על כל דבר חוץ מעל הדקות האחרונות, ניסיתי למנוע מהם להכנס לראשי.
הדלת נפתחה שוב, והרופא נכנס ממנה, מביט בנו בצער.
קמתי, ועזרתי לה לקום גם, מחזיק אותה חזק, מפחד שהיא תיפול.
״את יכולה ללכת הביתה בר.. אנחנו נהיה איתך בקשר.. ויכול להיות שתצטרכי לחזור שוב על מנת לעבור שוב בדיקות״ הוא אמר
״אוק.. אוקיי״ היא אמרה ומשכה באפה
הרופא יצא החוצה, ואני עזרתי לה לשבת על המיטה לרגע, והבאתי לה את הבגדים שלה, בזמן שיצאתי החוצה בריצה אחריו.
״דוקטור״ קראתי לו, מתעלם מכולם שעמדו מחוץ לחדר
״כן דניאל?״ הוא שאל
״כמה.. כמה זמן?״ שאלתי את מה שלעולם לא חשבתי שאני יצטרך לשאול, לעולם לא חשבתי שאני בכלל יגיע למצב כזה שבו אני יחשוב איך זה לחיות בלעדיה
״אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק.. אבל פחות או יותר חודשיים.. אולי קצת פחות״ הוא אמר
ההלם היכה בי, חודשיים? זהו? זה כל מה שיש לי להיות איתה? זה אפילו פחות מהזמן שנותר לי עד ההתחלה של התפקיד החדש.
רציתי להגיד לו משהו, אבל לא מצאתי את המילים, כאילו שכחתי איך לדבר..
הסתובבתי בקושי, לא מודע למה שקורה סביבי, ופשוט הלכתי כמו זומבי לחדר שלה.
עומר וגיא קראו לי, וניסו לדבר איתי, אבל פשוט לא עניתי להם, שכחתי איך מדברים, והשאלות שלהם כאילו לא נכנסו למוח שלי, עברו לידי..
נכנסתי לחדר, וסגרתי אחריי את הדלת, מוצא אותה יושבת על המיטה, לבושה בבגדים שלה, ומסתכלת על הקיר.
״בר?״ שאלתי בלחש
היא הסתכלה עלי ולחשה ״מה?״ שלא הצלחתי לשמוע
״בואי הביתה״ אמרתי והתקדמתי אליה, עוזר לה לרדת מהמיטה ומחזיק אותה חזק
לקחתי את התיק עם הדברים שלה וצעדתי איתה החוצה.
״נו?? נכון שהתוצאות היו חיוב-״ ספיר שאלה אך קטעתי אותה במבט, והיא השתתקה, מבינה שזה לא מתאים עכשיו.
נסענו לבית, בזמן שכל השאר באו אחרינו במכונית שלהם.
כשנכנסנו לבית, היא זזה ממני, ועלתה למעלה בשקט, בלי לומר מילה.
עליתי אחריה, והנחתי את הציק שלה על המיטה שלה, ושמעתי רעש של מים זורמים, הבנתי מכך שהיא נכנסה למקלחת.
נאנחתי וירדתי בחזרה למטה, הבית היה ריק, כנראה שהם עדיין לא הגיעו.
התיישבתי על הספה, והנחתי את הראש בין הידיים ונתתי לדמעות לזרום החוצה, והם יצאו, יצאו ללא חשבון
הרגשתי כמו ילד קטן, בשניה אחת בכיתי כמו שבדרך כלל אני בוכה בשעה.
זה שינוי מקצה לקצה, פתאום אתה מודע לזה שהבחורה שלך לא תחיה איתך לעד.. פתאום אתה מודע לזה שיש לה רק חודשיים לחיות! שיש לך עוד פעמים ספורים להגיד לה שאתה אוהב אותה, עוד פעמים ספורים לנשק ולחבק אותה, עם מבטים ספורים בעיניים שלה, עוד פעמים ספורים שתוכלו להיות רק אתם לבד..
פתאום אתה מעריך כל דבר, כל שניה, כל זיכרון, כל דבר שעברתם ביחד
השינוי הזה, שינוי ב180 מעלות!
תמיד שאמרתי לה שאני לא יוכל לחיות בלעדיה, ושאני לעולם לא יתן לה ללכת, לא באמת הבנתי את המשמעות של המילים האלה.
ידעתי תמיד שבלעדיה החיים שלי לא יהיו אותם חיים, שבלעדיה שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר, וידעתי שאם זה היה בשליטתי, לעולם לא הייתי נותן לה ללכת.. ידעתי את זה, אבל לא הבנתי את זה עד הסוף.. ועכשיו אני מבין, עכשיו אני יודע מה זה לחיות בידיעה שחצי מהלב שלך עוד מעט לא יהיה איתך, שחצי מהחיים שלך הולך! שכל מה שחשוב לך ממנו כבר לא יהיה כאן יותר, והכי כואב זה, לדעת שאני לא יכול לעשות כלום בנידון, שזה לא בשליטתי, שכל מה שיקרה מעכשיו משפיע עלי אבל אני לא יכול לשנות שום דבר.. ואפילו לא לעזור.. זה הכי כואב.
והידיעה, שרק בגלל ששתקתי להם, ששתקתי לרון ולכריס, שלא דיברתי בזמן המתאים, הידיעה שכל זה קרה בגללם, בגללי.. בלתי נסבלת
חשקתי שיניים, לא יכולתי לתאר את העצבים שחשבתי באותו רגע, ויכולתי להשבע, שהיא לא תמות בלי שהם יקבלו לפחות שנתיים יותר ממה שהם קיבלו בכלא.. ואחר כך, אני אישית ידאג שהם ימותו.
הדלת נפתחה לפתע, והרמתי מבטי על מנת לראות מי נכנס, וראיתי את גיא וספיר יחד עם עומר ושחר עומדים בפתח ומסתכלים עלי במבט לא מאמין
״לא! פשוט אל תגיד כלום!״ שחר אמרה והסתכלה עלי ״זה נכון?״ היא שאלה לבסוף
״הבדיקות שלי יצאו שליליות..״ שמעתי לפתע את קולה של בר, והמבטים של כולם הביזרי לעברה ״יצאה רק בדיקה אחת חיובית אבל היא לא משפיעה.. אז התוצאות שליליות.. והם לא מצאו משהו שיפתור את מה שיש לי״ היא אמרה וירדה מהמדרגות.
ניגבתי את הדמעות שלי במהירות, ומשכתי באפי
״לא..״ עומר אמר ״אין מצב! אתם צוחקים עלי נכון? זה בדיחה?״
אבל אף אחד לא צחק, ואף אחד לא אמר כלום, כולם שתקו.
״אני לא מאמין״ הוא אמר בשקט והעביר את ידו על פניו
גיא וספיר שתקו, הם הביטו בי המומים, בלי לפתוח את הפה, בלי לומר מילה
״אני הולכת לישון דניאל..״ בר אמרה לפתע ונתנה לי נשיקה במצח לפני שעלתה בחזרה למעלה ונבלעה שם.
גיא פתח את פיו על מנת לומר משהו, שלפתע הטלפון שלי צלצל, וזאת הייתה שיחה מאמיר ״הלו?״ עניתי
״דניאל? זה אתה? הכל בסדר?״ הוא שאל
״כן.. אני בסדר אמיר, מה קורה?״ שאלתי
״הכל בסדר.. תקשיב, בעיקרון רציתי שתגיע עם עומר היום לבסיס אבל זה לא מתאפשר מכמה סיבות, אתה בבית?״ הוא שאל
״כן״ עניתי
״מעולה, אני יכול להגיע? או שאתם מעדיפים שזה יהיה מחר? זה דברים טכניים״ הוא שאל
״אתה יכול להגיע״ אמרתי לו, יודע שמחר אני לא מפנה רגע אחד למשהו שהוא חוץ מבר
״אוקיי.. אז תודיע לעומר.. אני בדרך אליכם״ הוא אמר והשיחה נותקה
״אמיר בדרך לכאן, היינו אמורים ללכת לבסיס אבל אי אפשר אז הוא מגיע לכאן.. דברים טכניים בקשר לקידום..״ אמרתי כשהפנתי מבטי לעומר והוא הנהן
״אני.. חושבת שאני ילך הביתה״ שחר אמרה
״אני יקח איתך״ עומר אמר לה ואז הפנה מבטו אלי ואמר ״אני יחזור עוד מעט״
הם יצאו מהבית, בזמן שגיא וספיר התקדמו אלי ״יהיה בסדר״ גיא אמר כשהניח את ידו על כתפי
״אתה יודע בדיוק כמוני שלא גיא.. אז תמנע ממני את זה.. אני אומר הרבה פעמים שיהיה בסדר למרות שאני יודע שלא.. והפעם אני אפילו לא טורח לומר״ אמרתי וזזתי ממנו, יוצא החוצה וטורק את הדלת אחרי, כשהתקיה עם הדו״ח הרפואי של בר והמפתחות של האוטו ביידי.
**************
פרק 109
נכנסתי לאוטו, ונסעתי במהירות לתחנת המשטרה.
״אני רוצה להגיש תלונה״ אמרתי לפקידה, בעוד המסמכים הרפואיים של בר בידי.
הפקידה שאלה אותי כמה שאלות, בנוגע למי? על מה התלונה? ועוד כאלה.. ולאחר שעניתי לה על כולם, היא הפנתה אולי לבלש שהתעסק בעניין של האונס ושהוביל למעצרם של רון וכריס.
״כן.. איך אני יוכל לעזור לך?״ הוא שאל כשהתיישבתי מולו
״אני רוצה שתאריך את המעצר שלהם, בהרבה״ אמרתי ״מגיע להם הרבה יותר מחודשיים בכלא ועוד חודשיים בבית״
״אני מצטער.. אבל הפסיקה כבר ניתנה וזה מה שהם ירצו״ הוא אמר, ותהיתי אם המבט שעל פניו מצטער או שהוא סתם מזייף
זרקתי על השולחן את התיקיה וגמרתי ״זה מה שקרה בגלל מה שהם עשו לה.. זה מה שנגרם לה..״
הוא פתח את התיקיה ועיין בדפים ובמה שהיה כתוב בהם לפני שפתח את עיניו בבהלה, ומלמל כמה דברים שלא הצלחתי לשמוע
״זאת בהחלט תפנית.. אם השופט רואה דבר כזה.. ויש עדות של עוד מישהו חוץ ממך.. זה בהחלט יכול להאריך להם את המעצר משמעותית.. זה כמעט כמו רצח״ הוא אמר
״כמה משמעותית?״ שאלתי
״תראה.. לפני שאנחנו מדברים עליהם אני רוצה להגיד לך משהו..״ הוא אמר לאחר כמה שניות של שקט שעניין בדו״ח.
הוא הניח את הדפים בצד, ומעיניו נשקף מבט דואג, שהיה אמיתי לחלוטין, מבין, כאילו הוא יודע היטב מה אני מרגיש, כאילו הוא מנוסה.
״כתוב בדו״ח הרפואי, שהם לא מצאו פיתרון או טיפול שיאפשר להסיר את הבעיה הזו, כמו שזה נראה כאן זאת בעיה חמורה, אך אני מכיר את בעיה הזאת.. זה קרה גם לאישתי״ הוא אמר ״היה לה אותו דבר, רק קצת פחות חמור, והרופאים נתנו לה שלוש שבועות לחיות בגלל שהיא גילתה את זה מעט מאוחר, זה היה קשה זה נכון, והייתי בדיכאון, בדיוק כמו שהפרצוף שלך עכשיו.. אבל לאחר כמה ימים הודיעו לנו שבמהלך הימים הללו נמצא פיתרון לבעיה הזו..״ הוא אמר
הפניתי אליו מבט שואל ״אוקיי.. אבל למה אתה אומר לי את זה? הבעיה שלה יותר חמורה.. וזה לא אותו דבר״ שאלתי
״מה שאני מתכוון להגיד לך פה בן, שאתה נראה לי נער נבון מדי בשביל לשקוע בדיכאון.. אמנם אמרו שאין לה עוד הרבה זמן, ואמרו שאין פיתרון לכך, אבל רפואה זאת רפואה ילדי, זה כמו פרח, עם כל יום שעובר הרפואה מתפתחת ומתחדשת וכל יום יכול להמציא לכך פיתרון..״ הוא אמר ״ויותר מכך, לאישתי נתנו שלוש שבועות.. שזה נראה כלום, הרי מה יצליחו לחדש בשלוש שבועות בנושא של הצלת חיים? אבל הצליחו, בפחות משלוש שבועות מצאו פיתרון לדבר שחשבתי שלעולם לא ימצאו.. ולה נתנו חודשיים.. אז התקווה פה היא הרבה יותר גדולה״
חשבתי על דבריו, ויש בזה משהו, הוא צודק.. הרפואה באמת מתחדשת כל יום..
״התקווה שלי נגמרה ברגע שהבנתי שאני יצטרך ללמוד איך לחיות בלעדיה״ אמרתי ״החיים בלעדיה זה כמו ללמוד שפה חדשה.. אין לי מושג בשיט לכלום..״
״אני יודע״ הוא כמר
״היא כל החיים שלי אתה מבין? אני מוכן לוותר על הכל למענה.. על כל מה שיש לי.. על כל מי שאני.. אבל עכשיו ההבנה הזאת שכבר אין לך משהו להלחם עבורו, ושהחצי הטוב שלך הולך.. זה כבר חיים אחרים.. ואני לא חושב שאני יודע איך להתנהג בהם.. אני לעולם לא חשבתי שאצטרך בכלל לחשוב על זה.. אני לא רוצה לדעת איך להתנהג במצב כזה.. לא רוצה ללמוד את זה..״ אמרתי
״אתה באמת אוהב אותה אה?״ הוא שלא וחייך
״היא הדבר הכי חשוב לי בחיים..״ אמרתי בפשטות, את מה שתמיד היה מובן מעיניו בעיני ״אני תמיד יאהב אותה..״
״אני מעריך איתך ילדי.. אני מוריד בפניך את הכובע״ הוא אמר
״כשאמרו לאישתי שיש לה עוד שלוש שבועות זה בדיוק מה שעבר לי בראש.. אבל השינוי היה שאני אמנם ידעתי שיהיה לי קשה בלעדיה.. אבל ידעתי איך לחיות בלעדיה.. התמונה שהייתה לי בראש היא שיקח לי כמה שנים.. שאני יבכה ויהיה בדיכאון.. ויקח לי הרבה זמן להתגבר על כך.. אבל זה יעבור מתישהו ואני יתחיל חיים חדשים, כמו שהיא הייתה רוצה.. אבל אתה לא.. לך אין מושג מה זה החיים בלעדיה ואתה לא אוצה את זה גם אם היא תרצה..״ הוא אמר ״וזה יפה.. כי בדרך כלל נערים בגיל שלך לא מתייחסים ככה לבחורה״
״אני אמנם לא יודע מה זה החיים בלעדיה, ואני לא יודע כלום עכשיו כי המוח שלי ריק ואני לא רוצה לחשוב על כלום, אבל אני יודע רק דבר אחד..״ אמרתי ״שברגע שהיא תמות.. לחיים שלי לא יהיו שום משמעות, שום דבר חשוב.. שום דבר ששוה להלחם עבורו, ואני ידע שהדבר היחיד שאני ארצה זה לראות אותה שוב.. ואין לי שום הבטחה שאני ישאר כאן ולא יצטרף אליה״
הוא ניגב את עיניו שהתרטבו קצת ״האהבה שלך אליה זה דבר שלא ראיתי מעודי עד היום..״ הוא אמר ״אני מקווה שהכל יהיה איתה בסדר.. ואני מבטיח לך שימצאו לכך פיתרון ילדי, אני מבטיח.. ואני שוטר, שעבר הרבה בחיים שלו.. שיודע שהבטחות זה לא דבר שאפשר לקיים בקלות, ואני יודע מה המשמעות של המילה הזאת.. וכרגע אני מבטיח לך שימצאו פיתרון.. אבל אתה חייב לזכור אף פעם לא לאבד תקווה.. רק תמשיך להיות חזק לידה, בשבילה, ותמשיך להגיד ולהבטיח לה שהכל בסדר.. אפילו אם היא יודעת שלא.. ואפילו אם זה יגרור אותכם לריב.. אבל זה מה שאתה צריך לעשות בשביל לעורר גם בה את התקווה..״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי וחייכתי אליו, לראשונה היום באמת הרגשתי שיש תקווה, אמנם קטנה וכמעט בלתי מורגשת, אבל יש, ואני לפחות ינסה לאחוז בה.
הוא חייך גם ״ועכשיו לעניין שלשמו באת..״ הוא אמר ״אני יפנה את זה לשופט, ויכול להיות שאתה תצטרך להגיש עדות יחד עם עוד מישהו.. ואם זה אכן יתקבל.. ישנם שתי אפשרויות, המעצר שלהם יארך בטוח, במידה וימצא פיתרון לבעיה שלה, המקסימום הוא שנתיים וחצי.. אולי שלוש ואולי אפילו קצת יותר, אבל במידה שלא ימצאו לזה פיתרון, המקסימום יכול להגיע למעצר מלא של כעשרים וחמש שנה״ הוא אמר
״זה.. זה יכול להיות?״ שאלתי המום, ציפיתי לכמה שנים טובות, לא לעשרים וחמש..
״זה יכול מאוד להיות.. שוב.. תלוי עד כמה הנזק חמור״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי
״אז אני יעדכן אותך״ הוא אמר וקם, ואני קמתי גם ולחצתי את ידו
״היי״ הוא אמר ״אל תאבד תקווה.. ואל תתן לה לאבד תקווה..״
״אני אשתדל״ אמרתי
הוא חיבק אותי ״אם תצטרך משהו, כל דבר בכל נושא שהוא.. אני פה״ הוא אמר והגיש לי כרטיס ביקור שלו כשהשתחררנו מהחיבוק
״אוקיי..״ אמרתי, והודתי לו.
״אני רק יצלם עותק של הניירת ואתה תוכל לקחת את זה וללכת״ הוא אמר וניגש למכונה שבפינת החדר, ותוך דקה הדפים כולם כבר היו מצולמים.
חייכתי אליו חיוך הכרת תודה. ויצאתי משם, אל האוטו.
נסעתי בזריזות הביתה, מודע לעובדה שיכול להיות שאני מאחר ושאמיר כבר הגיע.
כשנכנסתי, חשדותיי אכן אומתו, אמיר ועומר כבר היו שם, וישבו בסלון בזמן שגיא ישב איתם ואירח להם חברה
״הנה הוא״ גיא אמר, והבחנתי כבר בשינוי אצלו, בדרך כלל, במצב רגיל, הוא היה זורק איזו הערה או עוקץ אותי על כך שאיחרתי, אבל הוא פשוט אמר הנה הוא.. וזהו.
״מעולה דניאל בוא, שב״ אמיר אמר והצביע על הספה השניה
״חיכיתם לי הרבה?״ שאלתי והתיישבתי בזמן שגיא נכנס למטבח והביא לנו לשתות
״לא״ עומר אמר והפנה לי מבט ששואל היכן הייתי, ודורש הסברים מאוחר יותר, ואני הנהנתי
״אוקיי אז בואו נתחיל״ אמיר אמר והחל לדבר כל מיני דברים שקשורים למינוי.
הקשבתי בחצי אוזן, כל פעם מחדש הוא חוזר על אותם דברים ומוסיף משהו אחד, ורק מסביר עוד ועוד דברים שקשורים לחיילים.
אך הפעם הוא רק דיבר יותר על לוח הזמנים, איך שהטירונות תתחיל, שוב.. ואיך שהקורס יעבור ומתי ומה יהיו החופשים, והתדירות שלהם וכן הלאה.. אבל זה לא עניין אותי
רק הבחורה ששכבה ישנה למעלה עניינה אותי, רק היא הייתה כרגע בראש שלי, ורק עליה רציתי לחשוב.
העצבית והעצבים תפסו אותי שוב, לא מוכן בכלל, והדמעות מצאו את דרכן החוצה גם, שוב.
״העניין מובן? יש שאלות?״ אמיר שאל לאחר שגמר לדבר
״לא״ עומר אמר בשם שנינו
״דניאל.. הכל בסדר?״ אמיר שאל בדאגה
״אמיר אני..״ אמרתי כשההחלטה התגבשה בראשי, הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות ״אני צריך לבקש ממך משהו״ אמרתי
לא הייתי בטוח ב100%, אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, ידעתי שזה הדבר היחיד שיאפשר לי להיות איתה בלי הגבלה של זמן ובלי לחץ
״בטח.. דבר״ הוא אמר
לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי ״אני.. אני לא יקבל את התפקיד החדש.. אני לא רוצה את המינוי.. אני פורש..״

------------
מקווה שאהבתם את הפרק😄
מצטערת על השעה.. רק עכשיו התאפשר לי להעלות פרק..
בבקשה תגיבו ותצביעו🙏🏻
ותודה לבנות המדהימות על על התגובות שלכם וההצבעות שלכם! ותודה רבה על 102k! אתם פשוט מדהימות❤️