החייל שלי

פרק 17

משוכתב**

סובבתי את מבטי לכיוון הקול, והדבר היחיד שהצלחת לראות היה שיער מחומצן רץ לכיווננו לפני שהתנפל על דניאל והשפתיים שלה נצמדו לשפתיו
*********************
קפאתי
לכמה שניות פשוט לא יכולתי לזוז, הרגשתי שהעולם סביבנו נעצר
אבל אז, כשהתעשתי וראיתי שוב אותה ואת דניאל מתנשקים, סגרתי את פי שהיה פתוח, וניסיתי בכל כוחי לעצור את הדמעות
קמתי מהשולחן, לוקחת את הטלפון שלי ומסובבת להם את הגב, וצועדת במהירות לכיוון המכונית כשהמבט שלי מושפל למטה, והדמעות תקועות לי בגרון
מה חשבתי לעצמי? שהוא באמת יהיה נאמן לי וישתנה כל כך מהר? קצת שכחתי מי הוא..
עברתי ליד עומר והמשפחה שלו, אבל הזזתי מהם את המבט, לא מתוך חוסר נימוס, אלא כי פחדתי שהוא ידבר איתי או יחייך אליי, ולא הרגשתי שאני יכולה לפתוח את הפה או לחייך מבלי שהדמעות יתחילו לרדת.
הגעתי ליד האוטו ופתחתי את בטלפון שלי, מסמסת לגיא שיבוא ושאני רוצה ללכת הביתה
״בר?״ שמעתי קול לידי לפתע
סובבתי את המבט שלי ומעט הופתעתי לראות את עומר מאחורי עם מבט לא ברור על פניו
״הכל בסדר?״ הוא שאל
פתחתי את פי לומר לו משהו, אך כל מה שיצא היה הדמעות שלי שהחלו להשפך מבלי היכר
״מה יש?״ הוא שאל והחזיק בזרועותיי
״כ.. כלום״ מלמלתי ומשכתי באפי
״בר״ הוא אמר שוב ואני רק שתקתי ונשכתי את שפתיי
״בר!״ שמעתי קריאה בשמי, והרמתי את ראשי לכיוון הקול, רואה את דניאל וגיא מתקדמים לכיווננו
״אני רוצה ללכת הביתה גיא״ אמרתי והתחמקתי ממבטו של דניאל
״בו-״ דניאל התחיל אך קטעתי אותו ״די! בבקשה דניאל! די!״
גיא נאנח וטפח על כתפו של דניאל לפני שהתקרב ופתח את האוטו
נישקתי את עומר על הלחי ונכנסתי לאוטו, כשאני מנגבת את הדמעות שלי
גיא נכנס דקה אחרי והתניע, מעיף מבט במראה, ותוך כמה שניות יוצא מהחניה, ועולה על הכביש הראשי בדרך לבית
-נקודת מבט של דניאל-
״אפשר תקציר למה שהלך פה?״ עומר שואל לידי בזמן ששפשפתי את פניי, כשאני הולך מצד לצד כשגופי בוער מעצבים
״לי..״ סיננתי דרך שיניים חשוקות ״ליד בר״
״שוב הזונה הזאת?״ עומר שאל ואני הנהנתי ונאנחתי ״ליד בר״
״פאק״ הוא אמר ואני הסכמתי איתו
״ניסית להסביר לה?״ הוא שאל ונשען על המכונית מאחוריו
״היא לא רצתה לשמוע.. ואני לגמרי מבין אותה״ אמרתי ״אני לא מופתע שהיא לא רצתה להקשיב..״
״בגלל העבר שלך?״ הוא שאל והנהנתי
״זה לא אומר כלום״ הוא אמר
״היא לא תרצה להקשיב לי הרבה זמן״ אמרתי וגירדתי את ערפי
״אתה רוצה שאני ידבר איתה?״ הוא שאל ואני נאנחתי
הוא לא חיכה לתשובה ולקח את הפלאפון שלי מהכיס, מעתיק משהו לפלאפון שלו ומכניס את שלי בחזרה לכיס.
״תן לי רק להיפרד מהם..״ עומר אמר והעיף מבט למשפחה שלו
״קח את הזמן.. אני הולך לחדר״ אמרתי ושיניתי כיוון לכיוון הביתנים שבהם היינו
-
״קדימה! 12 סיבובים ועוברים לתדרוך..״ המפקד שלנו אמיר צרח וגרם לכולם לקום מהיכן שישבו, ולהתחיל לרוץ
״אתה חייב לשנות את הפרצוף שלך אחי״ עומר אמר שרץ לידי
״הפרצוף שלי רגיל״ אמרתי והבטתי בו
״הפרצוף שלך כאילו מת לך הכלב״ עומר אמר
״יש לך כלב??״ ניר התלהב לידנו
אין לי מושג מהיכן היצור הזה הגיע
״לא״ גיכחתי והרצתי מעט את הקצב, רק רציתי שקט
אחרי משהו כמו 8 סיבובים שאני לא מפסיק לחשוב, הרגשתי שנגמר לי הכוח לגמרי, ושאני לא מסוגל לעוד דקה.. והופתעתי מעט מעצמי, בדרך כלל 12 סיבובים לא מזיזים לי.
זזתי הצידה ונעצרתי, מנסה לנשום באופן סדיר ונורמלי שלא יכאיב לריאות שלי יותר ממה שכואב
״זוז דניאל! אמיר מאחורה״ עומר אמר בזמן שעבר לידי
״תתקדם, אני יודע״ אמרתי
עומר הנהן והמשיך לרוץ, וכמו שהוא אמר, כמה דקות אחריו הגיע המפקד
״דניאל?״ הוא שאל ברוגע ומעט דאגה נכרה בקולו 
זה מה שאהבתי בו
למרות שהיה מפקד ולמרות שהיו קטעים שהוא היה התגלמות השטן, ברגעים המתאימים הוא ידע להיות תומך, ולהיות כאילו עוד חייל וחבר מהפלוגה, ולא נתן לנו להרגיש שהוא מעלינו
כל מפקד אחר היה נותן לי עונש במקום, וזה מה שאמיר עושה בדרך כלל
אבל יש פעמים שהוא יודע שזה לא סתם.
הרמתי אליו מבט שואל והוא נאנח ״הכל בסדר?״
הנהנתי ״מצטער, אני כבר ממשיך״
״חכה רגע״ הוא אמר ותפס בזרועי ״רוצה לדבר על מה שתופס אותך כבר שבוע?״
שוב פעם אותו מבט שואל
״אתה בין הטובים בפלוגה דניאל, זה לא סוד, בשבוע האחרון אתה פשוט.. לא אתה״ הוא אמר
״אני בסדר.. זה סתם משהו״ אמרתי בזמן שכל הפלוגה חלפה שוב על פניי
״משהו? או מישהי?״ הוא שאל בחיוך, מזהה כבר הכל
ללא ספק הוא אחד שאפשר ללכת לדבר איתו חופשי
״עלית עלי״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן
״סובבה לך את הלב?״ הוא שאל בגיחוך
״לקחה אותו.. את כולו..״ אמרתי
״ו..?״
״רבנו״ אמרתי ״קרה איזה משהו ו.. לא נראה לי שהיא סלחה עליו״
״ולמה אתה מחכה לגרום לה לסלוח?״ הוא שאל
״ניסיתי.. זה לא ממש עובד״ אמרתי
הוא נאנח ״לא נשאר לכם הרבה..״
הנהנתי ״עזוב את הריצה, שב בצד ותחכה לתדרוך״
״תודה המפקד״ אמרתי והוא הנהן, והמשיך לרוץ אחרי הפלוגה בזמן שאני נשמטתי על הרצפה וסיימתי את כל מה שנשאר בבקבוק שלי