החייל שלי

פרק 46

משוכתב**

הנחתי את הפלאפון והלכתי אל הדלת, פותחת אותה ומעקמת פרצוף שבחוץ עמדה הבן אדם שהכי לא רציתי לראות, ובטח שלא עכשיו..
****************************************
"מה את עושה כאן ליאור?" שאלתי כשנשענתי על פתח הבית.
"אני.. אמ.. אפשר לדבר?" היא שאלה כשעיניה רטובות מעט ומתחמקות ממבטי.
"אין לי על מה לדבר איתך" אמרתי.
"בבקשה בר" היא אמרה ותפסה את ידי כשבאתי לפנות אחורה ולהכנס הביתה "רק כמה דקות.. בבקשה"
נאנחתי וסגרתי אחריי את הדלת, צועדת לאט ומתיישבת על הנדנדה שעמדה בדשא, מסמנת לה לבוא ולשבת לידי.
"את מתכוונת לדבר?" שאלתי אחרי כמה שניות של שתיקה.
"באתי.. באתי לבקש ממך סליחה" היא אמרה "על כל התקופה הזאת שהייתי כלבה אלייך.. ועל כל מה שאני ורון עשינו לך"
"זה עוד אחד מהקטעים שלכם? לבוא לבקש סליחה ולתת לי לחשוב שהכל בסדר ואז לפגוע בי שוב?" שאלתי.
"לא לא! זה היה הקטע של מאי לא שלי! אני אמיתית עכשיו! אני מבטיחה לך" היא אמרה במהירות.
"הקטע של מאי?" שאלתי והיא נאנחה "חלק מהתכנית שלהם הייתה שהיא תבוא לבקש ממך סליחה ואת תסלחי לה ואז תחזרו להיות בקשר והפגיעה תבוא ממנה כי זה הכי פחות צפוי"
"טוב אז מזל שהרסתי לה את התכניות"
"אבל לא באתי לדבר על מאי" היא אמרה "אני באמת מצטערת.. תני לי רק 5 דקות להסביר לך למה אני עשיתי את זה"
"אני מקשיבה" אמרתי.
"תמיד קינאתי בך בר.. תמיד.. בכל דבר שע-" "בי? במה היה לך לקנא בי? אם כבר אני הייתי צריכה לקנא בך" קטעתי אותה.
"לא.. קינאתי בך כי ראיתי עד כמה את יפה בלי כל האיפור ועד כמה עד חכמה ומצליחה, קינאתי בך שראיתי איך את וטל ומאי חברות אמת בעוד כל החברות שלי היו חברות שלי רק בגלל שאני עשירה ויפה ויוצאת עם הילד הכי מקובל בשכבה" היא אמרה "אף פעם לא היו לי חברות שחברות שלי בזכות מי שאני, ואף פעם לא ממש הצלחתי בלימודים למרות ששיקרתי לכולכם שכן"
שתקתי ונתתי לה להמשיך "אני נראית אחת שהחיים שלה בבית מושלמים וההורים שלה אוהבים אותה הכי בעולם.. אבל הכל בדיוק ההפך"
"גם ההורים שלי לא ממש מתים עלי את יודעת.. הם ברחו לקצה השני של המדינה והשאירו אותי פה" אמרתי.
"הם אוהבים אותך בר.. רואים את זה" היא ענתה.
"תמשיכי" אמרתי, ההורים שלי לא היו הנושא פה.
"אז אחרי מה שקרה בינך לבין רון, בעיקר אחרי שדניאל התערב, רון לא סלח לך על זה.. הוא שונא שאנשים לא.. כפופים לו" היא אמרה "אז הוא הציע לי להרע לך.. ואני הסכמתי"
נשמתי עמוק ונתתי לה להמשיך "ואז ראיתי איך טל הייתה מוכנה למכור אותך בשניה! תמורת גבר שבכלל לא אהב אותה" היא אמרה "ואני הייתי צריכה למרר לך את החיים בערך בנוסף לזה שראיתי את הגבר שלי מתנשק כל יום עם מישהי אחרת, והכי כואב לדעת שהוא לא אוהב את שתינו"
"אז למה לא הפסקת?" שאלתי "שראית את המצב למה לא הפסקת? היה לי רע"
"אני יודעת!" היא אמרה "בהתחלה נרתעתי ואז ניסיתי לחשוב על דרך מתוחכמת בה רון לא ידע שאני כבר לא איתו וגם אני אפסיק לפגוע בך"
"והנה את פה"
"והנה אני פה" היא אמרה "כשראיתי מה שמאי עשתה הרגשתי עוד יותר רע עם עצמי.. אני יודעת שזה נשמע דפוק אבל.. בסך הכל ניסיתי להיות חברה שלך לפני שכל זה התחיל, אבל הייתן כל כך סגורות שלא ניסיתי בפועל ואז התנהגתי כמו כלבה.. מתוך כעס אני מניחה"
"לא חשבת לבוא? לנסות לדבר כמי בן אדם בוגר?" שאלתי.
"אני אמור לסחוב את כל הקניות לבד? או שאת מתכננת מתישהו להזיז את התחת שלך ולבוא לעזור לי?" גיא קטע את השיחה שלנו לפתע ונכנס בשער עם שקיות בידיו.
הוא הרים את פניו ופתח את פיו לומר עוד משהו אך נעצר שראה אותי ואת ליאור "מה הולך פה?"
"הכל בסדר גיא" אמרתי "תכניס אותם, אני כבר נכנסת לסדר ולהכין לך אוכל שלא תמות לי"
הוא הנהן ונכנס הביתה, מקלל כשהטלפון שלו החל לצלצל בעוד הוא רק בחצי הדרך אל הדלת.
"את צודקת.. התנהגתי כמו מטומטמת.. אבל מה יכולתי לעשות בר? מתחת לכל מה שאני נראית כלפי חוץ הביטחון העצמי שלי ברצפה.. אז העדפתי להתנהג כמו כלבה ולצבור עוד חברות.. גם אם הן מזויפות, זה ניפח לי את האגו" היא אמרה.
"אז למה את פה? למה את מסכנת את כל מה שיש לך בשביל להגיד לי את האמת?" שאלתי.
"כי אני לא יכולה לראות את זה כבר" היא אמרה "זה לא כוחות שטל ומאי מכירות אותך כמו כף היד שלך ושניהם מנצלות את החולשות שלך מתוך טענה שהן בטוחות שהיא מוצדקת.. למרות שאני די בטוחה שלא.. ועוד יותר לא פייר כשדניאל לא כאן" היא המשיכה "וכל החברות שסיפרתי לך עליהן? לא שמעתי מהן מאז סיום הלימודים, הם הפסיקו להיות חברות שלי בשניה ששמעו שאני ורון נפרדנו או שאני לא מתכוונת לזרוק את כל הכסף שלי עליהם, פתאום אני מבינה מה היא חברת אמת.. ואני מקווה שמתישהו תהיה לי אחת כזאת"
"מאי לא אהבה את דניאל" אמרתי "היא הייתה עם ליאו במשך כמעט שנה, הייתה לה סיבה אחרת"
"אם בכלל היתה לה סיבה" היא ענתה.
שתקתי כמה שניות לפני שהבטתי בה ואמרתי "למה שאני אאמין לך? באת וסיפרת סיפור יפה אבל למה שאני לא אחשוב שזה עוד אחד מהתכסיסים שלכם?"
"אני לא יודעת, אמרתי לך הכל.. מכאן זאת כבר החלטה שלך" היא אמרה וקמה "פשוט מעתה והלאה כל דבר שאני אשמע אני אשתדל לומר לך.. ואולי לנסות לעצור אותם"
"תודה ליאור" אמרתי לה וקמתי לחבק אותה "מצטערת על כל מה שעברת"
"זה בסדר אני רגילה" היא אמרה וצחקקה.
שחררתי אותה בחיוך והיא אמרה "אז את כבר פחות כועסת עלי?"
"אני לא כועסת עלייך" אמרתי וחייכתי "ואני פה אם עדיין בא לך איזה חברת אמת מהצד".
היא חייכה וחיבקה אותי חזק לפני שהנהנה והלכה לאט אל השער, ואני לא יודעת מה, אבל משהו בתוכי באמת האמין לה.