החייל שלי

פרק 58

משוכתב**

אך עוד לפני שהספקתי לסיים את כל המדרגות נעצרתי כשמבט אחוז אימה על פניי כאשר המראה שנגלה לפניי היה סיוטי ביותר.
אורן אביו של דניאל עמד שידו בדרכה אל פניה של ליסה, ואחרי שניה נשמעה המכה שגרמה לי לעצום את עייני ולהתכווץ מצער..
***********************************
"בן זונה" שמעתי את דניאל ממלמל שניה לפני שפתחתי את עייני כדי לראות אותו מתקדם במהירות לעבר אביו, ובשניה הבאה ידו של דניאל פגשה בפניו.
"דניאל לא" מלמלתי ורצתי אליו, נכנסת בינהם על מנת לדחוף את דניאל הרחק ממנו.
אך לפני שהספקתי באמת לעשות משהו או להזיז אותו אחורה, הרגשתי כאב חד במותן שלי שגרם לי לפלוט צעקה קלה ולעיניו של דניאל להתמקד בי.
"בר.." דניאל מלמל בבהלה ואחז בי, מזיז אותי אחורה בזריזות.
"אורן!!" אמא של דניאל צעקה והתקדמה לעברנו בדיוק שנשמע קולו של גיא מלמעלה "מה קורה פה?"
נשכתי את שפתיי בחזקה על מנת שלא אתחיל לבכות, בעוד פניי מוחבאים עמוק בכתפו של דניאל.
"מה עשית.." דניאל מלמל אל תוך שיערי בזמן שהניח את ידו על גבי וניסה להחליט עם עצמו מה קורה.
"בר.." אורן ניסה לדבר אך דניאל נכנס לדבריו "תסתום את הפה!" הוא אמר מעלי "ושאני לא אשמע שאתה מנסה לדבר אליה עוד"
לפתע קולו של גיא נשמע "מה הולך פה?"
עצמתי את עייני ובלעתי רוק בחזקה על מנת לנסות לעצור את הדמעות שלי שהתחילו לזלוג אל תוך חולצתו של דניאל כשהוא ממלמל "אני מצטער יפה שלי" בעוד אורן אמר בקול "אני מצטער בר"
"עברת את הגבול הפעם אורן" קולה התקיף של ליסה נשמע שניה לפני שגיא אמר "תלך מפה אבא, עשית די והותר.."
ואכן כמה שניות לאחר מכן, נשמע קול טריקת דלת ואני הרגשתי את דניאל ליידי נושם לרווחה.

"בר" ליסה מלמלה ודניאל נכנס לדבריה "תעזבי אותה אמא"
"אני מצטערת דניאל" היא אמרה "היא חטפה במקומי".
ולפתע כמו מכת ברק, הרגשתי כאב חד במותן שגרם לי להתקפל ולפלוט צעקה שחידשה את זרם הדמעות שלי ולדניאל לשלוח אלי מבט מודאג ולמלמל "בר.."
"אני בסדר" מלמלתי בקול חנוק והדמעות מיד המשיכו לזרום בזמן שדניאל משך אותי לאט במדרגות למעלה.
"מה קרה פה אמא?" שמעתי את גיא ממלמל שניה לפני שדניאל נכנס לחדרו וישר למקלחת, מושיב אותי בעדינות אל השיש ומוציא את הערכת עזרה ראשונה מהארון.
"תני לי לראות.." הוא מלמל ואחז בשולי השמלה שלבשתי, מוציא אותה מראשי כשהוא משתדל לא לגעת בכלל בגופי.
הוא הביט במתניי ואני סובבתי את הראש, היה קשה לי לנשום אז לא רציתי לראות איזה נזק התחולל שם.
דניאל נאנח והרים מבטו אלי, ומעיניו השתקף אלי צער וכאב "אני מצטער יפה שלי"
השענתי את ראשי על הכתף שלו בזמן שהוא ליטף את גבי "אני מצטער שחטפת במקומי.. אני מצטער"
"די" מלמלתי "זה בסדר"
"זה לא" הוא אמר "למה בכלל נדחפת ביננו בר?"
"כי לא יכול.. יכולתי לראות ש.. שהוא מרביץ לך"
"זה לא מעניין אותי בר" הוא אמר והרחיק אותי "אני אחטוף אלף פעם במקומך.. את לא היית צריכה לעשות את זה" הוא המשיך וקולו התרכך לקראת סוף המשפט לפני שמלמל שוב "אני מצטער"
נישקתי את שפתיו, רציתי שיפסיק להצטער ויבין שהכל בסדר.
הוא זז ממני שוב והביט במותן שלי, מניח את ידו על בטני וגורם לכל הגוף שלי להרגע למרות הכאב.
-נקודת מבט של דניאל-
הבטתי שוב לעבר בטנה וניסיתי לשמור על פני פוקר למראה הסימן הסגול הגדול שנמשך מהמותן שלה ועד הבטן.
"זה נורא?" היא שאלה ואני הרמתי מבטי אליה והלב שלי התכווץ למראה עיניה האדומות.
"לא" מלמלתי והתרוממתי שוב, לוקח משחה שמרגיעה מהתיק ומורח על כל הבטן שלה, משתדל כמה שפחות להכאיב לה אך בו בזמן לא להרתע מיבבות הכאב שלה בכל פעם שהתקרבתי לאיזור הכואב.
שסיימתי למרוח, חבשתי את בטנה בעדינות וכיסיתי הכל על מנת לשמור על האיזור מחומם כדי שיתרפא במהירות, והלבשתי מעליה בחזרה את השמלה, עומד בין רגליה ומניח את ידי על הירכיים שלה.
"נפגעת?" היא שאלה והניחה את ידיה על החזה שלי ואני נדתי בראשי לשלילה "רק מכה קטנה בכתף"
היא הביטה כמה שניות בעייני והורידה את ידיה לשולי חולצתי, מרימה אותה בזריזות ומעיפה אותה מעל לראשי.
היא משכה באפה בדיוק כשידה נגעה בעדינות בכתפי ופיה נפער מעט "כואב?"
"לא" אמרתי והעלתי מעט את ידי למתניה, נזהר שלא להכאיב לה עם התחבושת.
"יש לך דם דניאל" היא אמרה ואני הכרחתי את עצמי להזיז את עייני ממנה ולהביט בכתפי דרך המראה, לא מתרגש למראה השריטות שהיו שם והסגול שעיטר אותם.
"זה שום דבר"
"דניאל" היא אמרה "תן לי לנקות לך את זה לפחות"
נאנחתי והנהנתי, מסתובב מעט כך שהכתף שלי מול פניה ומתענג על מגעה עלי מעבר לכאב.
היא ניקתה בעדינות את המקום עם אלכוהול, וחבשה קלות את המקום, נזהרת שלא להזיז את ידי יתר על מה שצריך.
"מרוצה?" שאלתי והסתובבתי אליה בחזרה.
היא משכה באפה והנהנה, מנגבת את שאריות הדמעות מלחייה.
"אני לא רוצה להישאר כאן" היא אמרה והשפילה מבט.
"אז בואי.. נלך לבית שלך"
"ש.. שלא תחשוב שאני שונאת את.. את אבא שלך" היא מלמלה "אני לא.. פשוט.. אני לא רוצה שאת.. אתם תריבו שוב"
"אני כן"
"מה?"
"שונא אותו" אמרתי "לא משנה מה הנסיבות, אף אחד לא ירים עלייך יד"
"די דניאל" היא אמרה והניחה את ראשה על כתפי "זה בסדר"
"בואי נלך מפה" אמרתי ועזרתי לה לרדת מהשיש בזהירות לפני שהלבשתי עליה בחזרה את השמלה שלה ויצאתי איתה אל החדר שלי, שולף מהארון קפוצון ושורט קצר שלה, עוזר לה בעדינות להחליף בגדים לפני שהכנסתי אל תוך תיק קטן פיג'מה בשבילי ועוד כמה חולצות ומכנסיים ודברים נחוצים של שנינו למקרה שלא נרצה לחזור מחר.
שמתי את התיק על כתפי וביד השניה אחזתי בעדינות בידה, יורד למטה כשהיא לצידי ולוקח את המפתחות של הרכב מהשולחן.
"לאן?" גיא שאל מהסלון כשראה את שנינו.
"לבית שלה" עניתי וחיבקתי אותה בצד אחד.
"את בסדר בר?" הוא שאל והביט לכיוונה.
היא הנהנה אך בו הזמן נצמדה אלי עוד יותר.
הוא התרומם מהספה ונישק את מצחה "כנראה שאני וספיר נצטרף אליכם מאוחר יותר, גם אני לא מסוגל להישאר כאן"
הנהנתי בנוקשות ויחד איתה יצאתי החוצה אל הרכב, ותוך כמה דקות כבר היינו בנסיעה אל הבית שלה.
הטלפון שצלצל באמצע הנסיעה גרם לי להסיט לרגע את מבטי, ולקלל כשראיתי את שמו של עומר על הצג.
"הלו?"
"תגיד לי אתם דפוקים? איפה אתם?"
"קבל ביטול, אנחעו לא מגיעים" אמרתי וביצעתי את הפניה ימינה אל ביתה.
"מה? למה?"
"אבא שלי התחרפן" מלמלתי בקצרה והוא שתק לכמה שניות לפני ששאל "איפה אתם?"
"בדרך לבית של בר"
"אנחנו באים"
"לא עומר" אמרתי כשעצרתי את הרכב "תצאו אתם עכשיו, אנחנו נדבר מחר"
"אוקיי" הוא אמר "שניכם בסדר?"
"היא לא" אמרתי כשיצאתי החוצה וניגשתי מיד לפתוח לבר את הדלת "אני אעדכן אותך"
הוא המהם לאישור וניתק את השיחה בדיוק שלקחתי את התיק שלנו לידי ונעלתי את הרכב.
צעדנו בזריזות אל תוך הבית, נכנסים ומניחים את הכל על השולחן במטבח.
"לא התגעגעתי לכאן" היא אמרה ונצמדה אלי שוב.
גיכחתי ובדקתי שהכל נעול לפני שלקחתי את התיק ועליתי יחד איתה למעלה, ישירות לחדר שלה שכל כך אהבתי עוד מאז שהייתי ילד קטן.
"אני כן" אמרתי והדלקתי את האור, מביט במיטתה שהייתה עדיין מוצעת משום מה.
"סוטה" היא אמרה וחייכה שקלטה את מבטי בזמן שהתיישבה על המיטה שלה והביטה סביבה.
"שאוהב אותך" מלמלתי והצמדתי את שפתיי אל שפתיה שנדבקו אחד לשני מיד כמו מגנט.
"אני אוהב אותך" מלמלתי כשגרמתי לה בעדינות להישען אחורה ועליתי מעליה, מצמיד את גופי אליה ומתענג על המגע שלה.
"אני אוהבת אותך" היא מלמלה והצמידה את שפתיה לצווארי, מנשקת שם בעדינות שגרמה לגוף שלי להתחשמל.
"בר" מלמלתי וזזתי ממנה, מוריד מעל ראשה את הקפוצון ומשאיר רק את השורט עליה, ממשיך לנשק את צווארה ולשאוף אלי את החום שלה.
אנחה קלה שיצאה מפיה גרמה לי להפסיק לרגע ולמלמל "אם לא תפסיקי אני לא אשלוט בעצמי, ואני לא רוצה להכאיב לך היום"
"אבל אתה לא" היא אמרה ונצמדה אלי, מניחה את ראשה בשקע של כתפי.
"אני יודע" מלמלתי ונישקתי את מצחה "אבל לא היום"
"אוקיי" היא אמרה ומשכה אותי לעבר הכריות.
-נקודת מבט של בר-
דניאל הלביש עלי את החולצה ששלף מתוך התיק שהביא איתנו לפני שמשך אותי עליו וחיבק אותי, מכסה את שנינו בסמיכה.
וכאילו באורח פלא, כל הכאב שהיה עד לפני דקות ספורות נעלם, וכל מה שהרגשתי היה המגע של דניאל על גופי.
ואז הרשתי לעצמי לעצום את העינים כשראשי מונח על חזהו, והגוף שלי שרוי במן תחושת רוגע ושלווה.
הרגשתי בטוחה איתו, וזה כל מה שרציתי להרגיש..

-------------------------------------------------------------

אז.. הנה ההמשך!!
מקווה מאוד שאהבתם אותו! ומצטערת שזה לקח זמן!
אוהבת אותכם!! ❤❤