החייל שלי

עונה 2 פרק 110

לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי ״אני.. אני לא יקבל את התפקיד החדש.. אני לא רוצה את המינוי.. אני פורש..״
******************************
״מה״ אמיר וגיא ועומר שאלו כאחד
״אני מצטער.. אני פשוט.. אני צריך זמן.. יש לי כמה דברים כרגע על הראש ו.. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל להתמודד עם זה״ אמרתי
אני בטוח שאחרי שהיא תמות אני לא אהיה מסוגל לכלום.. אני ילך ויעשה הכל כמו זומבי, ובתפקיד הזה צריך לעשות הכל על הצד הטוב ביותר
״אתה רוצה לספר לי איזה דברים?״ אמיר שאל
״כרגע לא.. אבל אני בטוח שאתה תמצא מישהו ראוי יותר לתפקיד.. הוא בטוח יעשה את זה בצורה יותר טובה״ אמרתי
״אוקיי״ אמיר אמר ״אני לא מקבל את זה.. אני לא מוכן שתפרוש ואני בטוח שאתה המועמד הכי טוב לתפקיד הזה דניאל.. מה שכן.. אמרת שאתה צריך זמן.. אני אתן לך את כל הזמן שאתה צריך ואם אחרי זה תרצה עדיין לפרוש אז תפרוש.. אבל תחשוב טוב לפני״ הוא אמר בזמן שקם
״אני אהיה איתך בקשר.. ואני מקווה שתמצא פיתרון למה שיש לך על הראש..״ הוא אמר ולחץ את ידי לפני שיצא מהבית
״אני לא ימצא אבל מישהו חייב למצוא״ מלמלתי לעצמי כשהדלת נסגרה
״מה עובר עליך?״ גיא שאל ״אתה יכול להגיד לי למה עשית את זה?״
״אני לא בנוי לזה.. יש לה עוד חודשיים גיא.. והתפקיד החדש מתחיל עוד חודש וקצת.. אני לא יכול לעזוב אותה עכשיו.. ובטח שלא בשבועיים האחרונים שלה בטענה ש׳היי תקשיבי קידמו אותי.. אז.. תתמודדי עם מה שיש לך לבד׳״ אמרתי להם, מזייף חיוך במשפט האחרון
״אוקיי אבל מי אמר שלא ימצאו לה פיתרון?״ עומר שאל
״ואם לא ימצאו? אז? אני יפרוש עוד חודש..? אתה לא חושב שזה יהיה מאוחר מדי?״ שאלתי
״תעשה מה שטוב לך דניאל.. אתה לא היחיד שמבואס מהמצב שלה.. אבל תחשוב על זה.. יכול להיות שהחלטת במהירות בלי לחשוב על כל ההשלכות של זה״ עומר אמר ״אתה יודע שאני פה אם אתה רוצה לדבר״ הוא אמר לפני שטפח על כתפי ויצא מהבית גם הוא
נאנחתי, הוא לא עצמו בימים האחרונים, מאז שנודע לו על בר הוא מתנהג כמו מישהו אחר, עוד אחד שמושפע ממה שיש לה.. הוא כל כך אוהב אותה.. גם אם זה בתור אחותו הקטנה.. והיא חשובה לו כל כך.. שזה מעציב אותו לראות אותה במצב הזה..
״לא משנה מה תחליט אני איתך״ גיא אמר
״תודה״ אמרתי לו ועליתי למעלה לחדר שלה
היא שכבה על המיטה, ערה, ופשוט הסתכלה לתקרה.
״היי״ אמרתי בזמן שהורדתי את החולצה והמכנס ונשארתי רק עם בוקסר ״לא נרדמת?״ שאלתי אותה
היא נדה בראשה לשלילה, לא פותחת את הפה
״אני נכנס להתקלח ואני בא לישון איתך אוקיי?״ שאלתי אותה וליטפתי את ראשה בזמן שהיא הנהנה
נישקתי את מצחה, ונכנסתי למקלחת, משתדל להזדרז ככל שאני יכול כדי לצאת אליה כמה שיותר מהר
אחרי דקות ספורות, גמרתי להתקלח, לבשתי בוקסר ויצאתי אליה, מוצא אותה בדיוק באותו מצב
נאנחתי ונכנסתי לידה על המיטה, מכסה את שתינו בסמיכה ומצמיד אותה אלי
היא נרעדה מעט, והתכווצה אלי, ואני הידקתי עליה את השמיכה, מרגיש היא קרה קצת יותר מדי.
״קר לך?״ שאלתי והיא הנהנה
הידקתי את החיבוק שלי עליה, ואחרי דקות ספורות היא נרדמה, ומיד אחריה גם אני.
-לאחר שלוש ימים-
התנעתי את האוטו ונסעתי במהירות לבסיס.
כל הימים האלה, בר לא דיברה מילה.
כל מה שהיא עשתה היה לשכב במיטה, להתקלח, ללכת לשירותים, או להכין לנו לאכול.
היא לא דיברה עם אף אחד, לא חייכה, ואפילו לא ניגבה את הדמעות שירדו לה מהעיניים.
התחננתי אליה שתקום לשניה לאכול או לשתות אבל היא לא הייתה מוכנה..
הרגשתי כאילו לקחו לי את הבחורה שאני אוהב והביאו לי במקומה בובה שנראת כמוהה, אבל זאת לא הייתה בר
לא האמנתי איך משפט אחד של רופא יכול להרוג לי את הבחורה..
כאב לי הידיעה שיש לה עוד פחות מחודשים, אבל כואב לי יותר לעבור אותם איתה ככה.
אני לא יודע מה נסגר עם התפקיד שלי, אם אני בפנים או בחוץ ואני לא רוצה לעבור את הזמן הזה כשהיא ככה.
גיא אומר שזה רק עניין של כמה ימים עד שהיא תחזור לדבר, אבל עבר כבר כמה ימים והיא עדיין לא חזרה.
נתנו לה פחות מחודשיים אבל אני לא רוצה שהיא תמות לפני הזמן מדיכאון ובגלל שהיא לא אוכלת, זה לא ישפר את המצב שלי.
אני זוכר את דבריו של השוטר, שאמר לי להיות חזק בשבילה ולחייך ולומר לה שהכל יהיה בסדר אפילו ששתינו יודעים שלא, אבל אני לא יכול לעשות את זה כשהיא נשארת אותו דבר.
יש רגעים שאני פשוט מרשה לעצמי להתפרק, אם אני במקלחת או אחרי שהיא נרדמה, אבל זה רק לשניה מפחד שהיא תראה אותי ככה, ונוצר מצב שאני שומר את הכל בבטן, שאני לא מוכן ולא מסוגל להוציא את זה החוצה.
הגעתי לבסיס שלי, עדיין עם שאלה בראשי מדוע אמיר אמר רק לי להגיע? והחניתי את האוטו לפני שיצאתי ונכנסתי למשרד שלו.
אמיר חייך כשנכנסתי אך סימן לי לשבת ולחכות מכיוון שהיה בטלפון.
התיישבתי בספה וחייגתי לטלפון של בר לראות אם היא תענה, אבל היא לא ענתה, במקומה ענתה ספיר ״כן דניאל?״ היא ענתה
״איפו היא?״ שאלתי באנחה, והתקווה לשמוע איתה אומרת מילה אחת נעלמה כלא הייתה
״היא כאן.. היא התעוררה וחיפשה אותך״ היא אמרה
״היא רוצה לדבר איתי?״ שאלתי
״היא במקלחת״ ספיר אמרה
״הייתי חייב ללכת לבסיס״ אמרתי, ואמיר בדיוק סיים את השיחה שלו והצטרף לשבת לידי ״אני חייב ללכת.. תגידי לה שתתקשר אלי כשהיא יוצאת״ אמרתי
״אני יגיד לה״ היא אמרה והשיחה נותקה.
״מה קורה איתך דניאל?״ אמיר שאל בחיוך
״אני בסדר.. מה איתך?״ שאלתי
״אני בסדר דניאל.. אבל אתה לא בסדר.. אתה לא עצמך בימים האחרונים.. והפתעת אותי מאוד שהחלטת לפרוש מהתפקיד שניתן לך ביושר מאוד.. אני דואג לך.. ואתה יודע שאני פה בשבילך אם אתה רוצה לספר לי מה עובר עליך.. אכפת לי ממך״ הוא כמר
באותו רגע הודחתי בליבי שהוא המפקד שלי, יש מפקדים שהם כאלה קרים שלא אכפת להם מהחיילים שלהם בכלל, הם באים לעשות נטו את התפקיד שלהם, אני מרגיש אל אמיר כמו אל אח יותר מאשר מפקד.. וזה נדיר למצוא מפקדים כאלה..
אני זוכר שגיא התלונן כל כך הרבה על המפקד שהיה לו לאחר שמקס עזב, הוא היה קר אליהם ולא התייחס בכלל לרצונות שלהם, ולא היה שם בשבילם כשהיה להם קשה בתפקיד, מה שקרה פעמים רבות אני מניח.
״אני יודע.. זה פשוט ש.. כמה דברים בזמן האחרון״ אמרתי
״בעיות עם החברה?״ הוא שאל
״יותר בכיוון של בעיות שלה״ אמרתי
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל
״יש לה איזה בעיה.. משהו שבגללו היא הולכת למות עוד פחות מחודשיים״ אמרתי
״מה? ולא מצאו לה פיתרון?״ הוא שאל
״לא..״ אמרתי
״אני מצטער ילדי״ הוא אמר והניח את ידו על כתפי
״תראה.. לא משנה מה קורה.. אסור לך לאבד תקווה.. לא בשבילך ולא בשבילה.. לא אני ולא היא ואני בטוח שאף אחד לא רוצים לראות אותך שרוי בדיכאון.. ואני בטוח שכשהיא תראה איתך ככה היא תתעודד גם היא ותחזור לחיייך ולדבר..״ הוא אמר
״אני מחייך לידה.. ואני תמיד אומר לך שהכל יהיה בסדר אבל זה לא עוזר.. היא בקושי שמה לב לזה״ אני אומר בזמן שאני משפיל מבטי
״זה יעזור.. אני מבטיח״ הוא אמר ״אתה מכולם חייב ללמוד שאסור לאבד תקווה..״
״מה זאת אומרת?״ שאלתי כשהחזרתי אליו את מבטי
״כשניר נחטף..?״ הוא אמר ״בשלב כלשהו שהייתם שם, ועומר שלח את הרעשים האלה המכשיר קשר.. המטרה הייתה בעצם להגיד לנו שאתם בסדר ושהוא בסדר אבל אני בזמנו חשבתי אחרת.. חשבתי שקרה משהו ואחד מהם רק רוצה להמחיש את מה שעובר עליכם.. והתייאשתי, איבדתי תקווה.. אמנם לא הראיתי את זה לבר ולגיא שנטרפו מרוב דאגה באותו זמן.. אבל איבדתי תקווה.. שחזרה במהירות כששמעתי את הקול שלך בקשר״ הוא אמר ״כשאמרת שניר איתכם ואתם צריכים אמבולנס והכל בסדר.. הרגשתי מטופש שבכלל הרשיתי לעצמי לפקפק בכם ולאבד תקווה״ הוא אמר ״אבל כשסיפרתי לי מה שהלך שם, ראיתי את הנחישות והאומץ שהפגנת, ולא נתת לתסכול לייאש אותך דניאל.. אתה לא איבדת תקווה אז.. וחשוב שלא תאבד תקווה גם עכשיו״
״אוקיי..״ אמרתי באנחה
״אני בטוח שימצאו לזה פיתרון.. אבל לברוח מהכל זה לא פיתרון״ הוא אמר ״אם תפרוש מהתפקיד כי אתה רוצה להיות איתה וכי אתה חושב שזה יעזור לה להבריא זה לא.. אבל אם תפרוש מהתפקיד כי אתה באמת צריך את זה.. רק אחרי שאתה כבר יודע שנשארו לה ימים ספורים ועוד לא מצאו פיתרון מה שאני לא מאמין שיקרה.. רק אז אני יסכים לך לפרוש.. כרגע זה לא פיתרון ואני לא נותן לך את האפשרות הזאת״ הוא אמר ״באותו מידה.. אמנם זה לא אותו דבר.. אבל בעיקרון מסוים.. אני יכול גם לפרוש מהתפקיד שלי ולהגיד שנכשלתי בזה ששלחתי שתי חיילים לא בדיוק הכי מנוסים לשטח להציל חייל.. שבסוף נפטר.. ולא באשמת אף אחד מאיתנו.. אבל אז חשבתי שזאת אשמתי.. אחרי הכל.. הוא מת במשמרת שלי.. אבל מאוחר יותר הבנתי שזה לא יעזור לאף אחד התחושות אשמה.. והפסקתי עם זה.. אז תפסיק עם זה גם אתה ותתעורר על עצמך״
אולי הוא צודק, ואולי זה לטובתי, למרות שכרגע זה לא נראה, אבל אני בטוח שהוא לא רוצה לעשות את זה בשביל להרשים מישהו, אלה בשבילי, ואני מעריך את זה.
״אוקיי..״ אמרתי והבזקתי אליו חיוך
כשאמיר גמר לדבר איתי ולעדכן אותי בכל הדברים שהפסדתי שאמר, בזמן שהוא היה אצלי בקשר לתפקיד החדש, לקחתי את עצמי בידיים מחדש ונסעתי הביתה.
הגעתי בתוך זמן קצר מהרגיל, גם כיוון שנסעתי במהירות מופרזת וגם כי הכביש היה חלק, אז זה לא לקח הרבה זמן.
התעלמתי מגיא ומספיר שישבו בסלון ועליתי ישר לחדר שלה, מוצא אותה שוכבת על המיטה ובוהה בקיר.
״היי לאב״ אמרתי לה ונישקתי את המצח שלה
היא לא ענתה, אבל העבירה את מבטה עלי וחייכה חיוך קטן שהרעיד את הלב שלי.
״בר.. תדברי בר״ אמרתי לה, מתחנן, אך היא שוב לא ענתה
״בר אני לא מסוגל״ אמרתי ״תדברי איתי למען ה׳!!״ אמרתי וקולי התגבר מעט
״דניאל״ היא לחשה ועברה לתנוחת ישיבה
״לא בר! אל תגידי לי דניאל! זה קשה לי פי מליון יותר משזה קשה לך! אבל אני מחייך בשבילך, אני צוחק בשבילך, אני לא בוכה ומתפרק בשבילך! בשביל שאת תישארי חזקה ותעברי כבר את הקטע הזה לעזאזל!״ צעקתי
״אל תצעק עלי.. בבקשה״ היא אמרה, שוב לוחשת
״אני לא מסוגל בר..״ אמרתי והדמעות יצאו החוצה.
״זה קשה לך, אני מבין, אבל זה קשה לי גם בר.. אף אחד לא אמר שזה עוד בטוח! ימצאו לזה פיתרון בר! ואם לא ימצאו אז אני ימצא! אני לא מוכן לוותר עלייך ובטח שלא בכזאת קלות אבל אני לא מוכן גם שתוותרי על עצמך! את כל העולם שלי בר! והעולם שלי הולך ודועך, ברגע שהרופא אמר את התוצאות הרגשתי שאני מת, אבל הרמתי את עצמי בשבילך!! אז אם את לא עושה את זה בשביל עצמך לפחות תעשי את זה בשבילי!״ אמרתי בקול גבוה
אך שוב, היא לא הגיבה, רק בהתה בי
״לעזאזל בר! תגיבי!״ צעקתי ״אל תסתכלי עלי כאילו את לא מבינה מה אני אומר בר! בבקשה תגידי משהו! אני מפחד בר! אני לא רוצה לאבד אותך אבל את לא עוזרת לי! את לא נותנת לי מצב שבו אני יכול לחשוב אחרת וזה כואב לי בר!״ הפסקתי לשניה ״זה כואב יותר משאת יכולה לדמיין!! אבל במקום לעבור את התקופה הזאת ביחד, את גורמת לכך ששתינו נעבור אותה לבד״ אמרתי
אך היא שוב, לא ענתה, רק פתחה את הפה שלה לומר משהו, וסגרה אותו מיד אחרי שניה
נאנחתי, מרגיש טיפש שחשבתי שהיא תדבר איתי קצת, רק כדי להרגיע אותי..
הרמתי את עצמי בקושי מהמיטה ויצאתי מהחדר, מתעלם מגיא שהגיע בזריזות במדרגות ונכנסתי לחדרי, טורק את הדלת אחרי ונופל על המיטה
נשארתי בתנוחה הזאת כמה דקות, עד שהרגשתי שאני נחנק מהבכי.
נכנסתי למקלחת, והמים שטפו את כל המחשבות ממוחי יחד עם הדמעות שלא הפסיקו לרדת עד שסגרתי את המים.
ניגבתי את פני, ולבשתי בוקסר לפני שיצאתי לחדר שלי, נשכב על המיטה וקובר את הפנים בכרית.. שוב. 
עמדתי להשבע לעצמי שאני הולך להשאר ככה לעד, שלפתע הטלפון צלצל וזאת הייתה שיחה משחר ״הלו?״ עניתי בקול מת
״דניאל.. מה קורה? אתה נשמע מת?״ היא שאלה, מיואשת גם היא
״אולי אני מת״ אמרתי
״זה לא מצחיק דניאל״ היא אמרה
״אני לא מתכוון לצחוק שחר.. אבל בלעדיה או במצב שהיא עכשיו אני באמת מרגיש מת״ אמרתי
״מה איתך? איך אתה.. מסתדר עם זה?״ היא שאלה
״כמו שאת רואה.. מת״ אמרתי
היא נאנחה וחיכתה כמה דקות לפני שאמרה ״מה איתה באמת?״ 
״היא..״ התחלתי לומר את נעצרתי לרגע, חושב מה לומר ״היא רגיל.. לא מדברת, לא אוכלת.. כלום״ אמרתי
״אני דואגת לה״ היא אמרה ״היא לא עונה לשיחות שלי כבר כמה ימים״
״אני יודע.. אני דואג יותר אבל..״ התחלתי לומר אל נעצרתי כשראיתי אותה בפתח החדר, מהססת.
״אני ידבר איתך שחר.. אני צריך ללכת״ אמרתי וניתקתי, זורק את הטלפון על המיטה ומביט בה
״בבקשה אל תגיד כלום״ היא לחשה, שהתפלאתי שהצלחתי בכלל לשמוע אותה ״אני.. אני יודעת שלא הייתי בסדר״ היא אמרה והתקרבה מעט ״אני מצטערת אבל.. זה היה פשוט הלם בשבילי..״ היא אמרה
״ובשבילי? את לא חושבת שגם אני הייתי בהלם?״ שאלתי בעדינות
״אני יידעת שכן.. אבל.. אני מתכוונת.. אני..״ היא לחשה, מחפשת את המילים עד שלבסוף פגשה את מבטי ואמרה ״אין לי תירוץ.. אבל אני מניחה שפשוט פחדתי.. כל הזמן הזה פחדתי לאבד אותך בצבא.. ו.. ועכשיו אני יאבד אותך בעוד זמן קצר.. ואתה תצטרך לחיות בלעדי ואני יהיה למעלה בלעדיך.. ואני לא רוצה להיות בלעדיך.. בשום מקום..״ היא אמרה ״לא חשבתי שבגלל שהם.. אמ.. אנסו אותי ו.. עשו מה שהם עשו״ היא אמרה והתכווצה מהזיכרון ״זה מה שיגרם לי״
התקרבתי אליה גם והחזקתי את פניה בידי ״אני לא התכוונתי להדאיג אותך.. ואני יודעת שאתה עושה הכל בשביל לגרום לי להרגיש טוב יותר ולחשוב חיובי.. אבל זה כבר לא יעבוד דניאל.. זה כבר סוכם שאין פיתרון״ היא אמרה והשפילה מבטה
״זה לא חייב להיות ככה״ אמרתי ״אני עוד לא מוכן לאבד אותך.. אני בחיים לא יהיה מוכן אבל עכשיו בטוח שלא..״ אמרתי לה, מרים מבטה אלי שוב ופוגש בעיניה שהיו רטובות מעט
״הרפואה הא כמו פרח.. בכל יום היא מתפתחת ומתחדשת״ אמרתי לה את מה שהשוטר ההוא אמר לי באותו יום, המשפט שנתן בי תקווה למרות שהיא לא הייתה בכלל.
היא הפנתה אלי מבט שואל, ואני נאנחתי ונישקתי את המצח שלה ארוכות לפני שגוללתי בפניה את מה שהשוטר סיפר לי.
״אבל.. אתה לא יודע אם ימצאו גם לי״ היא אמרה
״ימצאו בר.. אבל תפסיקי לחשוב שאת מתה מחר.. כי את לא״ אמרתי
״אתה לא יכול לדעת מתי.. הוא אמר שלא נשאר לי הרבה זמן.. והוא לא אמר כמה״ היא אמרה
״א..״ התחלתי לומר אך נעצרתי
״מה? דניאל! הוא אמר לך כמה זמן?״ היא שאלה
״לא לא״ שיקרתי, לא רציתי להלחיץ אותה
״אבל הוא אמר שנשאר לך זמן.. אז אל תחשבי על כמה זמן״ אמרתי
״אני מפחדת דניאל.. אני כל יום פותחת את העיניים וצובטת את עצמי לראות שאני לא מתה״ היא אמרה בקול חלש
״את לא תמותי! אני לא יתן שזה יקרה!״ אמרתי והצמדתי אותה אלי בחיבוק
״ואם זה יקרה?״ היא שאלה בלחישה, כשהפנים שלה צמודות לחזה שלי, ואני עוטף אותה חזק בזרועותיי
הידקתי את חיבוקי ואמרתי ״אז אני ימות אחרייך..״

------------------

אוקיי החלטתי.. דניאל שלי!
חחח סתם סתם.. אני ממש מקווה שהאבתם את הפרק.. בבקשה תמשיכו להגיב ולהצביע🙏🏻 התגובות שלכם מעלות לי חיוך מטורף על הפנים💟