החייל שלי

עונה 2 פרק 112+113

הוא שתק כמה שניות לפני שאמר ״בקשר למעצר של רון וכריס.. ובקשר לתרופה של בר״
*****************
פרק 112
ניתקתי את השיחה, המום מעט.
הסתכלתי על בר שהסתכלה עליי במבט שואל, וכל גם עומר ושחר
״אני צריך ללכת..״ אמרתי
״לאן?״ בר שאלה
״לתחנת המשטרה.. יש לי כמה דברים לסדר״ אמרתי ויצאתי מהבית, לא נותן לה להגיב, לא רציתי להגיד לה לעת עתה.. לפני שזה בטוח.
נסעתי בזריזות לתחנה, ונכנסתי ישר לטום.
״כן..?״ אמרתי לו לאחר שלחתי את ידו והתיישבתי בכיסא מולו
״דבר ראשון.. בר..״ הוא אמר וזרק אלי תיקיה חומה, עם מבט רציני, אך רך על הפרצוף שלו
-נקודת מבט של בר-
״למה הוא הלך לתחנת המשטרה?״ שאלתי לאחר שדניאל יצא מהבית
״לברר כמה דברים״ עומר אמר, מראה בבירור שהוא יודע במה מדובר
״איזה דברים?״ שאלתי
״אני לא יודע.. אבל הוא כנראה יספר לך״ הוא אמר
הוא יודע.. זה היה כל כך ברור באופן שבו הוא לא הסתכל עלי כשדיבר, והתחמק ממבטי. 
שתקתי, לא היה לי כוח לנסות להוציא את זה עכשיו ממנו
השענתי את ראשי לאחור וניסיתי להרגע מעט
לפתע הדלת של הבית נפתחה בתנופה, וההורים שלי נכנסו מתוכה ״ברו שלי!!״ אמא שלי צעקה ורצה לחבק אותי
״אמא? אבא? מה אתם עושים פה?״ שאלתי
״התקשרתי אליהם.. וסיפרתי להם על המצב שלך״ גיא אמר כשנכנס אחריהם עם ספיר
״גיא..?״ שאלתי בזהירות, בכוונה לא סיפרתי להם בשלב הזה, הייתה בי תקווה קטנה שאולי אני יחיה עוד זמן שיאפשר לי להפרד מהם מאוחר יותר ולחסוך את כל הכאב הזה מהם
״למה לא סיפרת לנו בר?״ אבא שלי שאל
״כי לא רציתי להדאיג אותכם עכשיו..״ אמרתי ״יש לי עוד זמן״
״נתנו לילדה שלי זמן מוקצב לחיות ואת אומרת שאת לא רוצה להדאיג אותי?״ אמא שלי שאלה ״אני תמיד דואגת לך בר..״
נאנחתי ואמרתי ״אני יודעת אבל..״ אל נעצרתי, לא היה לי תירוץ מוצדק..
״לכמה זמן באתם?״ שאלתי
״בינתיים לתמיד.. אני לא רוצה לעזוב אותך במצב הזה..״ אמא שלי אמרה
״זה בכלל עוד לא בטוח שהיא תמות.. אולי ימצאו לה פיתרון.. והסיכוי גדול״ גיא אמר
״הסיכוי מאוד גדול..״ שמעתי לפתע את קולו של דניאל ״יכול להיות שמצאו לך פיתרון בר..״ הוא אמר ונכנס לבית
״מה אתם עושים כאן..?״ הוא שאל את ההורים שלי בחיוך וניגש לחבק אותם
״מה אמרת על פיתרון?״ עומר שאל והתרומם מהמקום שישב בו
״אני יסביר את הפרטים אחר כך אבל.. מה שחשוב הוא שיכול להיות שיש פיתרון למה שיש לבר.. זה עוד לא הוכח ועוד לא ניסו אותו, ולא בטון שזה יעבוד.. אבל שווה לנסות.. זה לא יכול להזיק״ הוא אמר והסתכל עלי
״רגע.. הילדה שלי היא חלק מניסוי?״ אמא שלי שאלה
״לא.. לא בדיוק.. הטיפול הזה עובד, אך לא בטוח שזה עובד על מה שיש לבר..״ דניאל אמר ״זה שילוב של כמה טיפולים שכל אחד מרפא משהו שונה.. אבל זה יכול לעבוד״
״באמת?״ שחר שאלה ופתחה עיניים בהפתעה
״כן.. את צריכה להיות בבית חולים בעוד יומיים..״ דניאל אמר וניגש לנשק את המצח שלי
״מעולה!״ גיא אמר וחייך
״אל תטפח תקוות.. שלא תתאכזב אחר כך״ אמרתי
״תפסיקי כבר להיות שלילית״ דניאל אמר
״אני לא שלילית.. אני מציאותית..״ אמרתי ונשענתי עליו
לאחר כמה שעות, ההורים שלי הלכו הביתה וכן שחר ועומר עם הבטחה שיבואו איתנו בעוד יומיים לבית חולים..
גיא וספיר הלכו לישון ואני שכבתי במיטתו של דניאל וחיכיתי שהוא יצא מהמקלחת.
״היי״ הוא כמר לאחר כמה דקות שיצא
״היי״ גמרתי וחייכתי
״התגעגעתי אלייך״ הוא כמר ונישק את שפתיי לפני שנכנס לידי למיטה
״ראית אותי לפני חמש דקות דניאל..״ אמרתי
״זה הרבה.. הרבה מאוד״ הוא אמר וקירב אותי אליו, מצמיד איתי ועוטף את כולי בזרועותיו.
״מה קורה בו..? כשאמרתי שיש פיתרון לא היית נראית שמחה כמו שציפיתי שתהיי״ הוא אמר לפתע, מלטף את ראשי
אין צפיות אין אכזבות.. המשפט הזה הופיע בראשי לפתע.
עברתי כל כך הרבה בחיים, כל הרבה דברים שלימדו אותי שאם את לא מצפה למשהו, או ככל שאת מצפה פחות, ככה פחות יכאב, ככה פחות תתאכזבי..
״אני פשוט.. אופטימית.. לא רוצה לקוות לפני שאני יודעת שזה יעזור לי בוודאות״ אמרתי
״התקווה זה מה שמחזיק אותי בר.. התקווה והחיוך שלך״ הוא אמר ״כל יום הוא התחלה חדשה.. כל יום ממציאים משהו חדש.. יכול להיות שזה אכן יעזור ויכול להיות שלא.. אבל מה שבטוח לא יעזור זה אם תהי שלילית ותחשבי שסוף העולם כבר הגיע״
״זה לא עושה לאף אחד טוב דניאל.. לקוות.. אתה יכול לקוות אבל זה רק עושה את האכזבה שלך לגדולה יותר״ אמרתי
״די בר! נמאס לי שאת שלילית כל הזמן! את חושבת שקל לי ככה?! התקווה לא באה לי בקלות בכלל! אבל למדתי בדרך הקשה ביותר! אמנם אם אין תקווה גם אין אכזבה זה נכון! אבל אם אין תקווה אז גם אין את הרגע של האושר הזה בסוף! לא תמיד מתאכזבים מתקוות בר״ הוא אמר
״אני מנסה דניאל.. זה לא פשוט״ אמרתי
״אני יודע.. ואני כאן בשבילך.. אני כאן בשביל לעבור את כל זה איתך..״ הוא אמר ״ואני מבטיח לך.. מבטיח לך שזה יעבוד.. ואם לא.. כז ימצאו דבר חדש! אני מבטיח! כי אם לא אז אני ימצא.. גם אם אני יצטרך ללמוד את כל לימודי הרפואה ביום.. אני לא יתן לך למות״ הוא כמר ונישק את ראשי
״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו לאחר ששתקנו כמה דקות.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק את ראשי, כמה שניות לפני שנרדמתי, שכל גופי מרגיש בגופו, ומייחל לא לזוז מכאן לעולם!
התעוררתי למחרת, עדיין עטופה בזרועותיו של דניאל, עם החום שלו עליי.
״בוקר טוב״ דניאל אמר, ונישק את מצחי
טיפות מים זלגו משיערו הרטוב על פניי, אות לכך שהוא כבר התקלח, כנראה מתי שעוד ישנתי.
״בוקר טוב״ אמרתי והתרוממתי מעט, פוקחת וסוגרת את עיני כמה פעמים, כמו בכל בוקר, לוודא שאני חיה
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק בזריזות את שפתיי
״דניאל!״ התלוננתי ״עוד לא צחצחתי שיניים״
הוא צחק ואמר ״לא אכפת לי״ לפני שהתכופף לנשק את שפתיי פעם נוספת.
הצלחתי לחמוק ממנו שניה לפני שהשפתיים שלנו נפגשו, וברחתי למקלחת, שומעת אותו צוחק מאחוריי ומחייכת.
צחצחתי שיניים ונכנסתי למקלחת בזריזות, משתדלת לעשות את זה כמה שיותר זריז על מנת לצאת ולהיות מחובקת בין זרועותיו שוב.
*******************
פרק 113
אני מודה, אתמול שדניאל אמר שיש טיפול לדבר הזה שיש לי.. שמחתי בתוך תוכי, אבל השמחה הזאת נעלמה מהר כפי שבאה.
אני מניחה שהרופא שטיפל במקרה שלי יכל לעלות על הפיתרון הזה, וגם אם הוא לא חשב על בדיוק, אז מי עלה על זה? חוץ מזה.. דניאל בעצמו אמר שזה עוד לא בטוח שזה עובד בכלל.. שעוד לא ניסו את זה.
אני לא רוצה לדכא את דניאל אז אני מחייכת, כל הזמן הזה חייכתי, אך לא אמיתי..
אני לא מרגישה צורך אמיתי לחייך, חוץ מהעובדה שיש לי אותו לצידי, וזה רק מוציא ממני חיוכים אמיתיים מדי פעם, אך לרוב הם מזוייפים.
לדניאל יש תקווה, קטנה או גדולה אבל הוא נאחז בה, וזה מה שגורם לו לאושר ולאור בעיינים, התקווה הזאת שאולי אני בכל זאת יחיה, שאולי בכל יקרה לי איזה שהוא נס שבזכותו אני ישאר כאן, ולפעמים אני נאחזת בתקווה הזאת, אבל היא לא תמד עוזרת, כמעט אף פעם.
החיוכים שלו והצחוק שלו והאופטימיות שלו למרות הכל, זה משהו מדהים שלא ראיתי אצל הרבה אנשים.
אבל אני השתניתי, אני לא ישקר, מאז המקרה איתם.. אני כבר לא אותה אחת שהייתי תמיד.
כולם חושבים שכן, אבל אני לא.
אני כבר לא מרגישה מיוחדת.. רק של דניאל.
אני יודעת שאני רק שלו, בכל אופן מבחינתי, אני רק שלו והוא רק שלי, והוא היה היחיד והוא אי פעם יהיה היחיד שראה אותי במצב כזה בהסכמה שלי, גם אם כבר לא נהיה ביחד, אני לעולם לא יתחרט על הפעמים שכן היינו יחד, אבל מאז שכריס ורון ראו אותי גם הם, אני מרגישה אחרת, זה שונה, זה כואב..
לא ניסיתי להסביר את זה לדניאל, אני לא רוצה לנסות, הוא כל כך עצבני לפעמים שמזכירים את השמות שלהם, שהוא נראה כאילו הוא שניה הוא יקח סכין ויצא אחריהם.
אני לא רוצה לעצבן אותו, אבל אני חייבת לדבר איתו, אם לא בתור בן זוג אז לפחות בתור החבר הכי טוב שלי.
המקרה הזה זעזע את העולם שלי, אני כבר לא האחת הזאת שרק האחד שלה נגע בה.. ואני לעולם לא אהיה.
רק המחשבה על כך שהם נגעו בי גורמת לי להיגעל מעצמי לפעמים ולהסית את המבט שלי מהמראה.
אני לא עוד אחת מהבנות האלה שעכשיו תשנא את הגוף שלה ותחיה ברגשי נחיתות כל החיים שלה.
אני אוהבת את הגוף שלי, לא מעריצה אותו או משוויצה אבל אני חושבת שהוא סבבה לגמרי, אני גם לא ילך עכשיו רק עם בגדים ארוכים על מנת להסתיר משהו.. אבל אני כבר לא כמו שהייתי פעם.
אני מרגישה פחות נוח כשאנשים נוגעים בי לפתע, גם אח זה רק ליאב שמחבק אותי או רק גיא שמנשק את ראשי או עומר שלפעמים נשען עלי, אני נבהלת ובשניה הראשונה לא רגילה, אני נרתעת מעט, כמעט בלתי מורגש.. למרות שאחר כך אני מזכירה לעצמי שזה הם ושהם לעולם לא יפגעו בי, לא משנה מה! ואז אני מתחילה להרגיש שוב נוח, אבל שוב, לא כמו פעם.
ניערתי את ראשי כשהבנתי שהמקלחת שלי כבר לא תהיה זריזה, ויצאתי בזריזות, מתעטפת במגבת ויוצאת לחדר על מנת להתלבש, מופתעת למצוא את דניאל עדיין שוכב על מיטתי, ובוהה בי כשיצאתי.
הבנתי שלהתלבש בחדר אני כבר לא יוכל, אז לקחתי את הבגדים שלי ובאתי להכנס למקלחת, אך לפתע הדלת של המקלחת מאחוריי נסגרה ודניאל כלא אותי בכך שהניח את זרועותיו בשתי הצדדים של גופי
״לאן את חושבת שאת הולכת?״ הוא שאל והצמיד את המצח שלו לשלי
״להתלבש״ לחשתי בקושי, דעתי הייתה מוסחת בגלל הקרבה אליו
״את יכולה להתלבש פה.. אף אחד לא מפריע לך״ היא אמר ושפתיו נגעו בשפתיי שדיבר, וזה הוציא אותי לגמרי מטיפת הריכוז האחרונה שנשארה לי.
מדהים איך המגע הכי קל שלו, אפילו שכמעט בלתי מורגש, מצליח לשפר את כל היום שלי, מצליח להשכיח ממני את הכל! כולל הדברים הכי רעים.. גורם לי לאהוב.
הפלתי את בגדיי על הרצפה והנחתי את ידי על העורף של דניאל, ומשכתי אותו אלי, מדביקה את שפתיי לשפתיו.
הוא גנח לתוך שפתיי ונשך אותם בעדינות, לפני שהניח את ידיו על מתני והצמיד אותי אליו עד שכבר לא נשאר מקום לנמלה לעבור ביננו.. גם אם מאוד רצתה
הנשיקה אפילו לא התחילה בעדין, השפתיים שלו נישקו בתובעניות רבה את שלי כבר בהתחלה
הוא לקח פיקוד, תבע להיות השולט, להיות זה שמחליט, ואהבתי את זה, התמכרתי לזה, וכל המחשבות פקחו מראשי.
״אני.. אוהב.. אותך..״ הוא מלמל בין הנשיקות הצפופות שלנו
״תשתוק״ אמרתי לו וחזרתי לשפתיו
הוא הוריד את ידיו לירכיים שלי והרים אותם, מניח אותם סביב מותניי.
הלשון שלו פגשה בשלי, ופה כבר הייתי שלו לגמריי.
שכחתי הכל חוץ מהשפתיים והידיים שלו, הכל שלא קשור אליו ולמה שהולך עכשיו ביננו, ולא רציתי להזכר לעולם.
הורדתי את החולצה שלו והוא הוריד את המכנס שלו ושתיהם פגשו ברצפה באותו זמן שהידיים שלו עלו לאט לאט מהמתניים שלי, מותירות צמרמורת בכל מקום שנוגעים, עד שהגיעו לסוף המגבת, ולאט לאט פתחו אותה, כשהאצבעות שלו נוגעות לא נוגעות סיורי, וגורמות לי לרעוד מעט, נותנות לה ליפול מגופי.
הוא נצמד אלי עוד, מניח את ידו האחת על מתני ואת השניה על הלחי שלי, מלטף לאט לאט ועדין.
הנחתי את ידי על צווארו, וקירבתי את הפנים שלו עוד אם בכלל היה אפשר, על מנת להרגיש את השפתיים שלו כמה שיותר.
הוא השכיב אותי על המיטה בזמן ששלחתי את ידי והורדתי את תחתוני הבוקסר שלו, הדבר האחרון שמפריד ביננו.
אחרי הכל, אני אמורה להרגיש פחות פתוחה איתו, ולפחד יותר, אבל זה מרגיש נכון יותר, ואמיתי יותר.. כאילו שכל מגע הכי קטן איתו מחזק לי את הדימוי העצמי, מחזק אותי, כל מגע הכי קטן שלו נותן לי להאמין בעצמי יותר, להאמין שאני באמת יפה, ושהוא באמת אוהב אותי הכי בעולם, כמו שהוא אומר, כל מגע שלו רק נותן לי לחייך יותר.
״אני אוהב אותך..״ הוא אמר ברגע שהתחיל במעשיו, מביט בעיני.
״אני אוהבת אותך״ גמרתי לו, מתכוונת לכל מילה, וקירבתי את שפתיי לשפתיו שוב.
הוא העלה את ידו לשיערי וליטף אותו, ונתן לנו להסחף ביחד זה בתוך זה, נתן לי להסחף איתו לרגע ולשכוח מהכל, לא לחשוב על כלום...

------------------------

אני ממש מקווה שהאבתם את הפרק!
מצטערת ממש על השעה! הייתה לי בעיה בוואטפד ומשום מה זה רק עכשיו הצליח להעלות את הפרק..
בכל אופן.. הפרק מוקדש ל @shiraz1212 שהתגובות וההודעות שלה מעלות לי חיוך כל פעם מחדש! את פוט מדהימה! ❤️ ולכל שאר הקוראות האהובות שלי! תודה רבה על התגובות וההודעות שלכם!❤️
בבקשה תמשיכו להגיב ולהצביע!🙏🏻