החייל שלי

משוכתב***

השעון המעורר צלצל והעיר אותי משנתי ליום הראשון של השנה האחרונה בבית ספר
זה לא הפציע אותי שלא התרגשתי בכלל.. את האמת? אף פעם לא הבנתי מה מרגש בלהתחיל תקופה של מבחנים ושיעורים ולראות כל כך הרבה ילדים שאני לא כזה אוהבת?
״בר!״ שמעתי את אמא שלי קוראת לי, ושניה אחר כך הדלת שלי נפתחה בפראות והיא נכנסה לבפנים, ועצרה כשראתה שאני ערה ״כדאי שתקומי מתוקה״
גלגלתי את עייני ״אני קמה אמא״
היא נאנחה ויצאה מהחדר, תוך כדי שהיא צועקת ״את לא תספיקי לאכול״
התרוממתי מהמיטה בקושי, ונכנסתי להתקלח, ולעשות אוכל המאמצים שיוציאו אותי בן אדם נוקמי

לבשתי גינס בהיר עם חולצה כחולה פשוטה בעלת פתח וי בצוואר, ונעלתי את הסנדלים השחורים שלי, אוספת את שיערי לקוקו מתוח בדיוק שהטלפון שלי צלצל והודיע על הודעה חדשה שנכנסה
׳יש לך 4 שניות להיות בחוץ אחרת תמצאי לך הסעה אחרת׳ היה כתוב בהודעה שנשלחה אלי ממאי, שהייתה אחת משתי החברות הכי טובות שלי.
נאנחתי כשהבנתי שלאכול אני חא יספיק הבוקר.
לקחתי את התיק, וחטפתי שתי פנקייקים בדרך החוצה, לא שוכחת לנעול את הבית אחריי.
״את חייבת לאחר?״ מאי שאלה אותי השעיתי לאוטו שלה והנחתי את התיק מאחורה

״מה עם דניאל?״ מאי שאלה אותי כשהגענו לבית ספר, לאחר שהרסנו בזיופים בערך את כל השירים ברדיו
אה כן, ואיך שכחתי את דניאל.. החבר הכי טוב שלי בערך מגיל 0 שנסע לשבועיים עם ההורים שלו ללוס אנג׳לס בגלל העבודה של אבא שלו, ונטש אותי פה
שלחתי אליה מבט תחמן ושאלתי ״מתגעגעת?״
היא גלגלה את עיניה ״תרגעי.. הוא בחיים לא ישים עלי״
״לא ניסית אפילו״
״מה יש לי לנסות?״ היא שאלה ומשכה בכתפיה ״אני קטנה ממנו.. ודניאל לא אחד כזה שמסתפק בבנות רגילות בר.. תראי את הטקסיות שלו״
גלגלתי את עיני ״אני מכירה את דניאל.. ותאמיני לי.. רגיל זה מה שהוא הכי אוהב״

״את מוחצת אותי!״ קראתי כשטל -החברה הכי טובה השלישית בחבורה- מחצה אותי בחיבוק
היא נאנחה ומשכה אותנו לכיתה, מראה לנו את המקומות ששמרה עבורנו, בסוף הכיתה
פתחתי את פי לומר משהו, אך הצלצול שמסמן את תחילת השיעור הפריע לי, וגרם לי לפלוט אנחה כבדה

״אלוהים האושר!״ קראתי כשהסתיים השיעור ויצאנו סוף כל סוף אל הקפיטריה
״את מודעת לזה שרק השיעור השני נגמר נכון? לא כל השנה״ מאי אמרה ואני גלגלתי את עייני, והבטתי שוב לעבר רון, שחיבק את טל
״תפסיקי לבהות״ מאי אמרה לי ואני לא הקשבתי לה
מאי הייתה היחיד שידעה על ההידלקות שלי כל רון, שבמקרה היה הידיד הכי טוב של טל
הבעיה הייתה, שהוא היה הקפטן של נבחרת הפוטבול שלנו, ובכלל לא שם עלי
אך לפתע, המבט שלו שהסתובב אלי הפריע לי למחשבות והעיר אותי מהבהיה שלי
ועוד יוצר גרוע, שהוא וטל החלו להתקדם לכיוון שלי, כשרון עם מבט משועשע על פניו כשהוא יודע שבהיתי בו
״בר..?״ הוא שאל
״אה?״
״הכל טוב איתך? את בוהה״ הוא ענה ואני גלגלתי את עייני
״אני צוחק.. אני יכול אותך רגע?״ הוא שאל ואני היססתי כמה דקות לפני שהנהנתי בראשי והלכתי איתו, נוטשת את מאי וטל מאחור
״אז נה..? שנה אחרונה״ הוא אמר כשהיינו בדרכנו אל הדשא בחוץ
״כן..״ מלמלתי, לא ממש יודעת איך להגיב במצבים כאלה
״מתרגשת?״ הוא שאל והביט בי
״לא״ עניתי ומשכתי בכתפיי, לא מבינה מה פשר השאלות המוזרות האלה
״רציתי לשאול בר..״ הוא אמר לפתע כשעצר ״אני יודע שזה בטח מהר מדי וכל זה.. בכל זאת.. רק התחילה השנה והכל אבל.. בילינו הרבה זמן בחופש ו.. ורציתי לשאול אם תסכימי.. לצאת איתי?״
״אה?״ שאלתי כמו מטומטצת מחוסרת מילים
״לצאת איתי.. היום.. ב21:00?״ הוא שאל
״אוקיי..״ אמרתי, מנסה להסתיר את ההתרגשות בקולי
״מעולה״ הוא אמר ונתן נשיקה ללחי שלי לפני שהסתובב והצטרף לחבריו לאימון הפוטבול

״אני ידעתי!״ טל צעקה בניצחון כשכבר היינו בדרך הביתה, שסיפרתי להם על השיחה עם רון
״ואת חשבת שאת חסרת תקווה״ מאי אמרה ואני צחקקתי ונפרדתי מהם כשהגענו לעיקול שבו כל אחת מאיתנו הולכת לכיוון אחר, והמשכתי לביתי
״אני בבית״ צעקתי אל בית ריק ונאנחתי
זה היה רגיל כל יום שאני יוצאת מבית ריק וחוזרת אליו
ההורים שלי היו עמוסים עם העבודה שלהם, שבמקרה הייתה אותה עבודה שבה ההורים של דניאל עסקו.. משהו שקשור ליחסי חוץ של המדינה.. לא משהו שעניין אותי, אבל בהחלט משהו ששנאתי עקב כך שלקח לי את ההורים שלי והכריח אותי לגדול לבד עם דניאל
נאנחתי כשלקחתי את הגלידה שלי והתיישבתי בספה, מזפזפת בערוצים ומחפשת משהו ששוה לראות עכשיו, ונעצרת על הסרט מהיר ועצבני 5

׳אני בחוץ׳ הודעה חדשה שהתקבלה לפלאפון שלי קטעה את ההתארגנות שלי
הלב שלי החל לדפוק מעט מהר כשלקחתי את התיק שלי וירדתי למטה
העפתי מבט אחרון במראה על השמלה הירוקה הפשוטה שלבשתי ועל הפנים הלא כל כך מאופרות שלי, ונשמתי עמוק לפני שיצאתי החוצה
״את יפה״ רון אמר כשנשען בחוץ על המכונית השחורה שלו, שהייתה פלצנית מדי לטעמי
״מוכנה? הוא שאל ואני הנהנתי ונכנסתי לאוטו לאחר חיבוק קצר
הוא נכנס גם והעיף בי מבט לפני שחייך והחל לנסוע
חייכתי חיוך קטן, השנה הזאת ללא ספר מתחילה טוב.. אני רק מקווה שהיא תמשיך ככה..

--------

אז זה הפרק הראשון.. אני מקווה שאהבתם אותו🤗