ג'ייק מפסיק להיאבק כשהוא מתעייף. "תעזבו אותי, בבקשה," קולו נסדק והוא מרכין את ראשו בתבוסה.
ג'ייסון עדיין לא משחרר את ג'ייק, ואני נשארת לעמוד קפואה במקום.
הוא נראה הרבה יותר פגיע עכשיו, שכל מה שאני רוצה, זה לגעת בו ולחבק אותו. אבל אני פשוט לא מסוגלת. אני לא יודעת למה, אבל אני לא מסוגלת להתקרב אליו.
יש שתיקה בחלל העצום.
"ג'ייסון, אני חושבת שכדאי שתלך לליז, היא במשרד. אני אהיה איתו." קרן שוברת את השתיקה.
ג'ייסון מפנה את מבטו לקרן שהתקרבה ונעמדת עכשיו לצידי, מביט בה באי וודאות.
"את בטוחה?" הוא שואל, והיא מהנהנת.
ג'ייסון משחרר בזהירות את ג'ייק, "תקראי לי אם את צריכה אותי." הוא אומר כשהוא שולח מבט זהיר אחרון לג'ייק לפני שהוא חולף על פנינו.
"גייק," קרן מתקרבת אליו ומושיטה את ידה במטרה לגעת בו.
"אל תגעי בי!" הוא מרים את ראשו במהירות והודף את ידה.
אני כמעט נופלת על הרצפה בזמן שהוא נתקל בי חזק בכתף כשהוא חולף במהירות על פניי, ויוצא מחדר האוכל בטריקת דלת שמהדהדת בחלל הריק.
"ג'ייק!" קרן קוראת בשמו כשהיא צועדת במהירות לכיוון היציאה, אבל נעצרת בפתאומיות לידי. "אנה, אני כל כך מצטערת. זה בסדר אם תלכי עכשיו." היא טופחת בעדינות בכתפי לפני שהיא יוצאת בעקבותיו.
אני משתהה רגע במקום לפני שאני מתכופפת כדי להרים את התיק שלי מהרצפה, אבל כשאני עושה זאת, אני פשוט צונחת על ברכיי. לא יכולה לעצור את הדמעות.
אני בוכה ומייבבת בקול חנוק. הדמעות שמסרבות להישאר בתוכי צונחות על החצאית שלי, משאירות כתמים קטנים וכהים.
למה הוא התנהג ככה? מה קרה לו? למה הוא היה נראה כל כך אומלל ופגיע?
אני לא יודעת. אני לא יודעת כלום עליו.
זה הורס אותי. הורס אותי לראות אותו ככה מבלי לדעת מה הסיבה או איך לעזור.
"המשלוח הגיע. קרן, בפעם הבאה תעשי את העבודה שלך כמו שצריך, ואל תבקשי ממני לעשות הזמנות." אני שומעת קול גברי ולא מוכר מאחוריי.
"הי, את בסדר?" הגבר שואל מודאג, ואני שומעת אותו מתקרב.
אני מביטה לאחור ורואה גבר עומד מולי, מחזיק ביד אחת שניי מגשי פיצה וביד השנייה שקית עם שניי בקבוקי קולה. מה שבטוח הוא לא השליח של הפיצה. הוא לבוש בחליפה שזהה לזו של אבא של ג'ייק.
הוא מניח במהירות את המגשים והבקבוקים על השולחן, רוכן לכיווני ועוזר לי לקום.
"הכל בסדר? קרה משהו?" הוא מביט בי בדאגה דרך עיניו הכחולות אשר בניגוד גמור לשיערו השחור והקצוץ.
אני מהנהנת בזמן שהוא מושיב אותי בכיסא ומניחה את התיק על השולחן.
הוא מתיישב בכיסא לידי ומוציא מהשקית עם הבקבוקים כמה מפיות נייר. "הנה," הוא אומר בזמן שהוא מושיט אותן אליי.
"תודה." אני אומרת בשקט ולוקחת את המפיות מידו שמשחירות מעט מהמסקרה שלי כשאני מנגבת את הדמעות.
"למה בחורה צעירה כמוך בכתה על הרצפה?"
אני מסתכלת על הגבר הזה ולא יודעת מה לענות.
מה אני אמורה להגיד לו?
"אל תגידי לי שבית הספר שלי כל כך גדול, שהלכת לאיבוד ובגלל זה בכית." הוא מתבדח בניסיון לעודד אותי מעט.
"בית הספר שלך?" אני מביטה בו מופתעת.
זה המנהל של המקום? הוא לא נראה כזה.
זה נכון שהוא לבוש ברשמיות, אבל הוא נראה צעיר מכדי להיות המנהל.
הוא מחייך ומהנהן. "למה כולם תמיד מופתעים כשהם שומעים את זה?" הוא צוחק.
"כי מנהלים אמורים להיות זקנים." אני פולטת.
אני מסמיקה ממבוכה כשהוא צוחק.
"אז אני אהיה מנומס בשבילך ואשאל, מה שמך?"
אני שוב מרגישה נבוכה כשהוא צוחק.
איך שכחתי להציג את עצמי בפני האדם שהולך להיות הבוס שלי?
"אנה." אני עונה במבוכה.
"אנה? אז את העובדת החדשה שלי?" הוא שואל ואני מהנהנת.
"אני דן, נעים מאוד." הוא מושיט אליי את ידו.
אני לוחצת את ידו. "כמו גיסי." אני מצחקקת מעט כשאני משחררת את ידו.
"מה?"
"לבעל של אחותי גם קוראים דן."
"אני מבין. אם כך את יכולה להתייחס אליי כמו גיסך. רגע, זה לא יצא לי נכון. התכוונתי כמו שאת מתייחסת אליו. רק אל תספרי לקרן על הטעות שלי." הוא צוחק.
אני מצחקקת מעט בחזרה.
"אז אתה בעלה של קרן וחבר של אבא של... ג'ייק." זה יצא יותר כתשובה מאשר כשאלה.
לפתע אני מרגישה שוב את הדחף לבכות אחרי שאמרתי את שמו.
"נכון." הוא מהנהן באישור. "את מכירה אותם?"
אני שותקת ומהנהנת, מנסה לעצור את הדמעות הנוספות שמאיימות להתפרץ.
זה גם ככה מביך שהוא מצא אותי במצב הזה, ואני לא רוצה להביך את עצמי יותר.
"דרך אגב, איפה קרן? היא אמרה לי להזמין את זה ולהביא את זה לכאן, אבל היא לא נמצאת." הוא אומר בזמן שהוא מסמן לעבר המגשים שמונחים לפנינו.
היא הלכה לטפל ב... איזשהו עניין."
"עניין?"
לפתע נשמע צלצול, והוא מכניס את ידו לתוך הכיס הפנימי של ג'קט החליפה שלו ומוציא ממנו את הנייד שלו.
"איפה את? הבאתי את הפיצה והשתייה." הוא אומר כשהוא עונה.
הוא מקשיב במשך זמן מה ופניו מרצינות. "אני מבין. תקראו לי אם הוא יעשה בעיות נוספות." הוא אומר לפני שהוא מנתק את השיחה ומכניס בחזרה את הנייד לכיס. "הילד הזה..." הוא נאנח.
"עכשיו אני מבין למה בכית. את כנראה נבהלת ממה שקרה." הוא אומר בזמן שהוא פותח את אחד המגשים ומוציא ממנו משולש פיצה. "תאכלי לפני שיתקרר." הוא מושיט לי את המשולש.
נבהלתי זאת לא המילה הנכונה. אני די התאכזבתי ממה שקרה. אני מאוכזבת מעצמי שלא ידעתי מה לעשות כדי להרגיע את המצב.
אני מודה לו כשאני לוקחת את המשולש מידו. אני כבר לא רעבה אבל אני בכל זאת אוכלת.
"אני לא מבין מה קורה לו. הוא לא היה כזה לפני שאבא שלו... התחתן מחדש."
"מתי זה קרה?" אני שואלת.
יש לי הרגשה שאני יכולה להשיג מהאיש הזה מידע שג'ייק לא היה מספר לי. אני מרגישה רע שאני צריכה לשאול אחרים כדי להבין אותו, אבל זה חזק ממני. אחרי הכל, הוא לא מספר לי דבר.
אני יודעת שהוא לא חייב לי כלום. אנחנו אפילו לא ביחד, אבל אני רוצה לדעת עליו יותר. אני רוצה לדעת מיהו ג'ייק.
"כשהוא היה בן עשר." הוא אומר כשהוא מוציא משולש נוסף ומתחיל לאכול ממנו.
בגיל כל כך צעיר?
"הוא היה ילד טוב, אבל כשג'ייסון, אבא שלו התגרש מאימו ועזב את אנגליה כדי להתחתן מחדש, הוא השתנה. אימא שלו ניתקה כל קשר עם אבא שלו. התעדכנו דרך ההורים של ליזי, האחיינית של אשתו הנוכחית של ג'ייסון. הם סיפרו שהמצב לא טוב מאז שעזב, אז ג'ייסון, ואפילו אני וקרן ניסינו ליצור קשר עם ג'ייק, אבל אימו לא אפשרה זאת. גילינו שהיא הסתירה ממנו שאבא שלו ניסה ליצור איתו קשר. ככה, במשך שנים שמענו על מקרים נוראיים שג'ייק עשה ושנעשו לו, ללא היכולת לראות אותו או לדבר איתו. עד שלפתע ג'ייק החליט לעזוב את אנגליה ולעבור לגור עם אביו השנה. ג'ייסון מאוד שמח שבנו בא לגור איתו. הוא רצה לכפר על כל השנים שנעדר ולא יכל ליצור איתו קשר, אבל כשהוא הגיע, הוא לא היה יותר הילד השמח ומלא המרץ שהיה. קשה לי להגיד את זה, אבל הוא נהייה קליפה ריקה וחלולה. ריק מכל רגש אחר שהוא לא כעס ושנאה. אני חושב שזה כנראה בגלל שג'ייק חושב שג'ייסון לא רצה שום קשר איתו, אבל אני גם חושב שיש משהו מעבר לזה." פניו מקדירות כשהוא אומר את המשפט האחרון ומביט בשאריות של הקשה של משולש הפיצה בידו.
הוא מניח את את הקשה בתוך המגש ונאנח. "אני מצטער. ג'ייק כנראה ירתח אם יגלה שסיפרתי לך, אבל יש לי הרגשה שאת צריכה לדעת. אני חושב שאם אנשים שמכירים אותו ידעו, אז אולי מישהו יוכל לעזור לו."
אני מניחה את המשולש שבקושי אכלתי ממנו בתוך המגש. אני לא יכולה לאכול יותר מהבחילה שלפתע תוקפת אותי, והמיצים הצורבים שעולים בגרוני.
מה זאת אומרת שאימא שלו הסתירה מג'ייק שאבא שלו ניסה ליצור איתו קשר?
איזה דברים נוראיים הוא עשה, ונעשו לו? ולמה דן התכוון כשהוא אמר שיש משהו מעבר לזה?
אני חייבת לדעת עוד, אבל אני לא חושבת שאצליח להשיג מידע נוסף מדן.
"אני מצטערת, אני צריכה ללכת." אני לוקחת את התיק שלי מהשולחן קמה במהירות מהכיסא ומתחילה ללכת החוצה מחדר האוכל.
אני חייבת לדעת עוד.
אלוהים, לאיזה סיבוך אני הולכת להכניס את עצמי?
YOU ARE READING
מוכנה לנסות - ready to try
Romanceאנה בלום היא בחורה טובה שרוצה להפוך לעצמאית ולהצליח בחיים. היא עוברת לגור בדירה עם שותפות בעיר אחרת, הרחק מבית אימה. היא תכננה את הכל. למצוא עבודה טובה, חברים חדשים וכמובן אהבה. עד מהרה היא מגלה שלא הכל הולך כפי שהיא תכננה. השותפות שלה הן לא מה שהי...
