מוכנה לנסות - ready to try

פרק 77

"הם כבר בדרך לכאן?" אני שואלת, לא בטוחה אם בהתרגשות או בפחד.
ג'ייסון מוביל אותי ואת אדם אל חדר המגורים. אני ואדם מתיישבים על הספה וג'ייסון בכורסא לידנו. "כן. ג'יין התקשרה ואמרה שהם נחתו. הם כבר עושים את דרכם לכאן."
"ג'יין?" אדם שואל בבלבול.
"גרושתי. ואימו של ג'ייק." ג'ייסון אומר.
אז זה השם שלה. ג'יין.
"למה לכולכם יש שמות שמתחילים באותה האות?" אדם שואל.
אני מפליקה לו מעט בזרוע ומביטה בו במבט נוזף. באמת, אדם? זה מה שמעניין אותך?
ג'ייסון צוחק. "ככה זה יצא. חוץ מזה, גם לך ולאחותך יש שמות שמתחילים באותה האות."
"כן. אבל לא לכל המשפחה. אתה חייב להודות, זה מוזר." אדם אומר כשהוא מעביר את ידו במקום שהפלקתי לו ובוחן אותי לראות אם אעשה משהו.
"בכל אופן," ג'ייסון נאנח ומעביר את ידו בשיערו בצבע נחושת הקצוץ. "אני לא יודע איך להגיד את זה מבלי להישמע אנוכי, אבל אני חושב שעדיף שלא תהיו כאן. זה לטובתך, אנה. אני חושש ממה שיקרה אם הכל יתברר כנכון. ואני לא רוצה שתיפגעי." אני רואה את החרטה, האשמה והדאגה, רואה את כולם ביחד בעיניו.
הוא כנראה צודק. באתי לכאן מבלי להודיע. ביקשתי מאדם שיסיע אותי. אבל...
"אני רוצה להיות כאן. אני רוצה לדעת הכל. אני חייבת לדעת. עכשיו אני אשמע האנוכית כאן אבל אני רוצה להישאר. בבקשה." אני מוסיפה ברכות. ג'ייסון משתהה לרגע, חושב על מה שאמרתי. ידו עוברת על סנטרו בתהייה.
"מצטער להפריע לדיון המכריע הזה, אבל יש לה כל זכות להישאר. במיוחד במצב בו הם נמצאים. אם כבר, אז אני אלך." אדם לפתע אומר. אני מביטה בו מופתעת כשהוא נע בספה ומתכוון לקום, אבל ג'ייסון מונע זאת ממנו ומתחיל לדבר. "אתה כנראה צודק. זה נכון שיש לה כל זכות להישאר. אומנם אני חושב שככל שיהיו יותר אנשים, ג'ייק יהסס, אבל אולי בגלל שאנה היא זאת שתהיה כאן הוא ירגיש יותר בטוח בסביבת אנשים. אבל אם היא נשארת, אז גם אתה. אני צריך ידיים עוזרות למקרה והדברים יתחממו. אם היא באמת פוגעת בו, היא יכולה בקלות לפגוע באחרים. אני אומנם גבר חזק אבל בגלל שאני גבר, אני לעולם לא ארים יד על אישה. אבל אני צריך מישהו שימנע מהדברים להתחמם, ואני חושב שתוכל לעזור." ג'ייסון מסיים לדבר ומביט באדם כמחכה לתגובה שלו.
אדם מביט בו בחוסר הבנה. "אז אתה אומר, שאם הדברים יתחממו, אז אני אאלץ להרים יד על אישה?" הוא שואל כלא מאמין.
עיניי מתרחבות ואני מביטה באחי הצעיר בהלם ובזעזוע. הוא ללא ספק עדיין ילדותי. אפילו אני הבנתי למה ג'ייסון התכוון. אני מתנערת ומפנה את מבטי בחזרה לג'ייסון ורואה שהתגובה שלו לא שונה מזו שהייתה לי.
"לא," הוא פולט בהלם. "זה לא מה שהתכוונתי אליו. התכוונתי במקרה והעניינים יתחממו וג'יין תעשה משהו שעלול לפגוע באחותך, אז שתגן עליה. סביר להניח שג'ייק לא יהיה במצב להגן עליה אם הוא לא הגן על עצמו מפניה. אני לא אומר שתכה אותה חלילה. אני אומר שתגן על אחותך ותרחיק אותה מכאן במידה ויהיה צורך."
עיניו של אדם נפערות והוא מהנהן במבוכה כשהבין עכשיו למה ג'ייסון התכוון.
הנייד של ג'ייסון מתחיל לצלצל. הוא מביט על המספר והלסת שלו מתהדקת במתח. "אני כבר חוזר." הוא אומר כשהוא קם מהכורסא, ועונה לשיחה כשהוא יוצא מחדר המגורים.
הלב שלי מאיים לצאת החוצה מהחזה כשאני חושבת שאני יודעת מי התקשר.
יותר נכון התקשרה.
"וואו, זה היה מביך." אדם מתנשף.
"אתה באמת מטומטם." אני אומרת.
"הי, תודי שגם את חשבת ככה."
"לא. לא חשבתי ככה." אני עונה.
"באמת?" הוא מופתע. "זאת היא, נכון?" אדם שואל כשאני מביטה בעצבנות לכיוון שאליו ג'ייסון נעלם.
"לא יודעת. אבל אני כמעט בטוחה שכן." אני נאנחת בתסכול. אחרת, מי זה עוד יכול להיות שיגרום לתגובה מתוחה כזאת מצד ג'ייסון?
הם בדרך לכאן. סוף סוף אראה אותו אחרי שתיים-עשרה ימים. סוף סוף אדע מה עבר עליו במשך כל התקופה הזאת.
אחרי שג'ייסון סיים את השיחה הוא חזר לחדר המגורים. הוא אמר שהם כבר קרובים וכל רגע צריכים להגיע. הסבלנות שלי פוקעת עם כל שנייה שעוברת, שנייה שמרגישה כמו יממה. אני משחקת בעצבנות בטבעת שעל אצבעי. מסובבת אותה מצד לצד. נשאבת עמוק לתוך הניצוצות הכסופים שהיא יוצרת. קבוצת היהלומים במרכז מזכירים לי צורה של פרח.
אני שומעת את ג'ייסון ואדם מדברים אבל לא מקשיבה יותר מדי כשאני נזכרת במילים שג'ייק אמר. 'את גורמת לי לרצות לתת. לתת לך את המתנה הראשונה שאני אי פעם נותן למישהו'. אני מאושרת שהוא מרגיש ככה. אבל הלב שלי נכנס לפאניקה בכך שהוא לא מרגיש מוכן להתחייב. אני לא יכולה להאשים אותו. אחרי הכל, הוא עדיין צעיר מדי מכדי להתחייב. וגם אני. אבל חשבתי שאולי בעתיד זה יקרה, אך הוא לא אמר דבר בקשר לעתיד שלנו. אם בכלל יהיה לנו כזה. עתיד ביחד.
המחשבות שלי נקטעות באחת כשאני שומעת צלצול בפעמון הדלת. השיחה של ג'ייסון ואדם גם כן נקטעת.
"תישארו כאן." ג'ייסון קם כדי לגשת ולפתוח את הדלת.
הלב שלי דוהר כמו סוס מרוץ כשאני שומעת קולות מרוחקים. הוא סוף סוף כאן. לפחות אני מקווה. משום מה, אני שומעת רק את קולו של ג'ייסון וקול נשי. זה לא התחיל כמו שחשבתי. ג'ייסון מדבר בנועם עם האישה הזאת. טוב, לא ציפיתי שהוא יקפוץ עליה. אבל בכל זאת...
"מה? פשוט לשבת כאן?" אדם שואל כשאנחנו שומעים את הקולות מתקרבים אל המטבח. חדר המגורים קרוב למטבח שלהם אבל מהזווית בה אנחנו יושבים, לא רואים כלום.
"איפה אישתך היקרה?" אני שומעת את הקול הנשי מדבר באנגלית עם מבטא כבד. "היא לא כאן כדי לראות את החברה הוותיקה שלה שלא ראתה שנים?" היא מצחקקת. מאיזושהי סיבה, רעד חולף במורד עמוד השדרה שלי כשאני שומעת את צחוקה. צחוק מלא בעוקצניות ואפילו ארסיות. כנראה אני חושבת ככה בגלל המסקנות שאליהן הגעתי, אבל אני לא יכולה שלא להרגיש את העוקץ והארס שבצחוק שלה.
"היא לא נמצאת. היא יצאה לסידורים." ג'ייסון עונה ברוגע, המבטא שלו גם הפך לכבד כשהוא מדבר איתה באותה השפה. הרוגע בקולו מעט מרתיח אותי אבל אני מבינה אותו. הוא לא יכול לקפוץ עליה מבלי לוודא קודם. אבל איך הוא מתכוון לוודא את זה?
"מה את עושה, אנה?" אדם לוחש בקול כשאני קמה מהספה וצועדת מעט לכיוון המטבח. אני לא יכולה יותר. אני רוצה לראות אותו. כל כך, שזה כואב. אני נעמדת לצד הקיר שבפתח המטבח ומסתתרת. אני מציצה מעט, רואה את האישה היפה ביותר שראיתי. שיערה הארוך והשחור מגיע כמעט עד הגב. היא לובשת שמלת שמנת צמודה שמגיעה עד ברכיה. אני לא רואה את צבע העיניים שלה בבירור אבל אני בטוחה שהן לא ירוקות כשהן נוצצות בגוון כהה. כמעט שחור. עורה חיוור וחלק. היא כל כך יפה שלרגע, היא מצליחה להטעות אותי ולגרום לי לשכוח מהחשד שלי בה.
עיניי מתרוצצות במטבח בחיפוש אחריו. אני מרגישה את הפאניקה אוחזת אותי כשעיניי לא מוצאות אותו אבל היא מתחלפת במהירות בהקלה כשאני רואה אותו עומד מאחור.
אני מרגישה את הלב שלי נשבר כשאני רואה את פניו נטולות ההבעה והרגש. עיניו נראות כבויות וריקות. הוא נראה כמו קליפה ריקה וחלולה. ריק מכל רגש. ריק מעצמו.
"בואי ניגש לעניין. אז את רוצה כסף?" ג'ייסון לפתע אומר ופניו מרצינות.
מה? מה הוא אמר עכשיו?
"תמיד כזה רציני כשזה נוגע לכסף. לא ככה, ג'ייסון?" היא מחייכת חיוך רחב אך מלחיץ.
"זה לא העניין כאן. מה שאני רציני לגביו זה התזמון בו את מבקשת אותו. דווקא כשג'ייק נעלם. ואת... את אפילו לא הודעת מההתחלה. את יודעת, זה נחשב לסוג של חטיפה." קולו של ג'ייסון מעט תוקפני.
האישה מצחחקת כשהיא עוקפת מעט את אי השיש הלבן ומניחה את ידה על כתפו של ג'ייק. אני נשבעת שהחיוך שהיא מחייכת הוא שטני. "אני חטפתי אותו? הוא הבן שלי. וחוץ מזה, הוא זה שטס אליי."
הבעתו של ג'ייק עדיין אטומה אך אני יכולה לראות שהוא נרתע מעט מהמגע שלה. סימן אחד שמאשר את החשדות שלי.
ג'ייסון כנראה גם הבחין בתגובה שלו כשהוא מביט בהם במבט בוחן וחשדני. "זה נכון... אבל למה לא התקשרת אפילו פעם אחת ולא עידכנת אותי?" הוא שואל את ג'ייק.
"נשבר לי הנייד." ג'ייק עונה בקצרה. מתחמק מקשר עין.
"אז למה לא התקשרת מאימא שלך?" ג'ייסון שואל בחשדנות.
"לא חשבתי על זה." אני לא מצליחה לפענח אותו כשקולו של ג'ייק לא מביע שום רגש. כמו בובה שמדברת כשמושכים בחוט.
"ואת," ג'ייסון פונה שוב אליה. "בשביל מה את צריכה את הכסף?"
היא מביטה בו בתמיהה לכמה רגעים. "בשביל מזונות." היא מושכת בכתפיה.
מה לכל ה... איך היא מעזה לומר את זה?!
"מה?" ג'ייסון פולט בהלם. "מזונות? בשביל מה? הוא הרי גר איתי עכשיו!" הוא מתפרץ.
אני מרגישה את אדם מניח את ידו על גבי, ואני מקמצת את אגרופיי חזק כשאני שומעת אותה מדברת שוב. "זה לא משנה לי. אתה חייב לשלם מזונות עד שימלאו לו שמונה-עשרה. הוא גר איתך רק קצת יותר מחודשיים כך שזה לא משנה עבורי. אתה חייב לי כסף עבור הגידול שלו. אתה הרי ברחת עם אישה אחרת והשארת אותי לגדל אותו לבד." היא אומרת באדישות גמורה.
"הכלבה הזאת..." אדם לוחש לי באוזן. "מזל שאני מבין אנגלית."
כסף עבור הגידול שלו? עבור שגידלה אותו בסבל ובכאב? גם אם אני לא בטוחה בזה שהיא פוגעת בו, זה מרתיח אותי לחשוב על זה שהיא כן הסתירה מג'ייק את העובדה שג'ייסון דאג לו וניסה ליצור איתו קשר. היא מנעה ממנו את האפשרות שיהיה לו אבא.
אני כל כך זועמת, שאני מתפרצת למטבח. "מה לעזאזל אמרת עכשיו?! איך את יכולה לבקש כסף מהאדם שלא נתת לו לפגוש את הבן שלו?!" אני צועקת. מזל שגם אני יודעת אנגלית כשאני צועקת את זה.
היא מסתובבת להביט בי ומצמצמת את עיניה אליי. "ומי לכל הרוחות את?"
אני מתעלמת ממנה לרגע ועיניי ננעלות על ג'ייק, שמביט בי בהלם. אני חוזרת להביט באישה שלפניי.
"אני..." מה אני בדיוק אמורה לענות? אני לא החברה שלו כך שאני לא יכולה להגיד את זה. ואיך בדיוק אני אמורה להגיד שאני בהריון ממנו כשאני אפילו לא יודעת מה יש בנינו?
"היא חלק מהמשפחה." ג'ייסון אומר.
"מה זאת אומרת חלק מהמשפחה?" היא מקמרת גבה לעברו.
ג'ייסון נועץ בה מבט. "אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל את צריכה לדעת. היא בהריון מהבן שלנו. היא הולכת להיות האימא של הנכד שלנו." אני קופאת כשאני שומעת אותו אומר את זה.
"מה?!" היא כמעט צועקת, ואז מתחילה לצחוק. אני מביטה בה מבולבלת מהצחוק שלה. הצחוק הזה מעט צורם באוזניי. מקפיא את הדם שלי. "את? בת כמה את בכלל?"
"בת תש-- עשרים." אני מתקנת את עצמי. לרגע שכחתי שמלאו לי כבר עשרים.
"אז את לא סגורה על הגיל שלך?" היא שואלת בעוקצניות. "אז את אומרת שאת בת עשרים, הא? איך מישהי בגילך נתנה לעצמה להיכנס להריון מנער שעדיין לא מלאו לו שמונה-עשרה? הו, אני יודעת. את רוצה אותו בגלל הכסף. את כנראה יודעת שלאבא שלו יש חברה מצליחה ואת מעוניינת לקחת חלק." היא מחייכת אליי חיוך שטני.
"ג'יין, תשמרי על הפה שלך!" ג'ייסון נוהם.
אני מרגישה איך אני עומדת להתמוטט כשג'ייק מביט בי באי אמון. אל תגידו לי שהוא חושב שמה שאמרה נכון.
"זה לא נכון! לא היה לי מושג מזה לפני שכל זה קרה!" אני מתפרצת.
אדם מושך אותי לאחור בזרוע כשאני מנסה להתקרב. "אחותי לא כזאת!" אדם שואג.
"ברור שאתה תגיד את זה עליה." היא צוחקת.
"ג'יין!" ג'ייסון צועק חזק, שהיא שותקת.
אני מרגישה את הדחף לבכות כשג'ייק מביט בי כאילו בגדתי בו.
"אם כך, איזו עוד סיבה יש לך להיכנס מנער להריון, ולהיות איתו?" היא מושכת במפרק היד של ג'ייק. ג'ייק מעוות מעט את פניו בכאב כשידה כרוכה סביב לשלו מעל לשרוול הארוך. למה הוא לובש ארוך בחום הזה?
"אני מחכה." היא קוטעת את מחשבותיי.
"שמעת פעם על דבר שנקרא אהבה? כדאי שתעשי על זה מחקר." אני מסננת לעברה.
אני רואה בזיק של רגש כלשהו בעיניו של ג'ייק.
ג'ייק מושך את ידו ממנה ומתחיל לצחוק. "אני לא מאמין איך כמעט האמנתי לך שוב." הוא משפשף את ידו מעל לשרוול במקום בו היא אחזה אותו.
"מה זאת אומרת שוב?" היא מסננת.
"אני כבר יודע ג'יין." ג'ייסון אומר.
"יודע מה בדיוק?" היא יורה אליו מבט זועם.
"הכל. על כך שהסתרת מג'ייק שהתקשרתי. שלא מסרת לו את כל המכתבים והמתנות ששלחתי. שהוא כמעט ולא היה יוצא מהבית. אני יודע הכל. אני לא יודע רק דבר אחד אבל אני חושש שזה נכון." הטון שלו תוקפני.
ג'יין נועצת בו מבט כשהוא מתקרב לג'ייק.
"למה אתה לובש ארוך? העונה עדיין חמה." ג'ייסון שואל את ג'ייק בקול רציני.
ג'ייק מביט בו מופתע ועיניו מתרחבות. אני רואה את הלחץ והפחד בפניו.
"כי היה קר לפני שהגענו לכאן! מה אתה בדיוק רומז, ג'ייסון?" ג'יין מתפרצת.
אחיזתו של אדם מתהדקת סביב זרועי. אני לא בטוחה אם זה מהכעס שהוא מרגיש, או מהלחץ שהוא מרגיש שאעשה משהו טיפשי.
"אל תשקרי לי!" ג'ייסון מפנה אליה מבט מאיים. ג'ייק מנסה לנער את ידו כשג'ייסון טופס את ידו ומושך את השרוול למעלה.
"מה, חשבת שחתכתי לו אותה?" היא צוחקת למראה המבולבל על פניו.
"אבל למה..." ג'ייסון מנער בראשו באי הבנה.
אני גם מבולבלת. אם אין עליו חתכים, אז למה שהוא ילבש ארוך? אולי טעינו? אולי כל החשדות שלי לא נכונים?
רק רגע...
זה נכון שאין פציעות או חתכים על זרועו, אבל הוא עיוות את פניו בכאב כשהיא אחזה במפרק היד שלו. יכול להיות...
אני מתנערת במהירות מאחיזתו המגוננת של אדם ומתקדמת בצעדים מהירים לעבר ג'ייק.
ג'ייק מביט בי מבולבל ומבוהל. אני אוחזת בעדינות בזרועו, מה שגורם לג'ייסון לשחרר.
"מה את עושה?" אני שומעת אותה שואלת מאחוריי בכעס. אני מתעלמת ממנה ומסובבת את ידו של ג'ייק. אני מתנשפת בזעזוע ומרגישה את הדמעות פורצות כשאני רואה כוויות קטנות ועגולות על מפרק ידו קצת מתחת לכף ידו.
"מה זה?! זה כוויות של... סיגריה?!" ג'ייסון צורח.
אני לוקחת את ידו השנייה ורואה פציעות על פרקי אצבעותיו. אני מרימה את עיניי כדי לפגוש בעיניו של ג'ייק. אני רואה את הפחד ואת הכאב בהן. הוא מביט בי בבהלה. כשאני מביטה בו קרוב יותר, אני מבחינה גם בפציעה על השפה התחתונה שלו, ופציעה נוספת בזווית הפה שלו.
"זה נכון. את התעללת בו במשך כל השנים האלו! את הולכת לשלם על זה!" קולו הזועם של ג'ייסון רועם במטבח.
אני מתמוטטת על ברכיי כשאני עדיין אוחזת בידיו. מתייפחת בבכי מכוער. זה נכון. הוא באמת סבל כל השנים האלו. סבל מהאישה שהייתה אמורה לאהוב אותו ללא תנאי. היא זאת שפגעה בו. האחת שאמורה להיות אימא שלו. האחת שאמורה להגן עליו גם במחיר חייה.
"זה לא נכון! ג'ייק, תגיד כבר משהו!" היא צועקת.
אני מרגישה את הזעם בתוכי מתגבר כשהיא מוחה בתוקף ומנסה להתגונן. אבל אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר כרגע חוץ מהעובדה שהוא היה בכאב כל כך הרבה זמן.
ג'ייק לא אומר דבר, ואני מרגישה אותו נדרך ומתקשח.
זה נכון. הכל היה נכון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כן, זה נכון. הפרק הזה ארוך ;)
אבל משום מה, אני לא מרגישה מרוצה ממנו :/ בבקשה תגיבו מה אתן חושבות.