מוכנה לנסות - ready to try

פרק 97

נקודת המבט של ג'ייק.

ביום למחרת, אני ואנה חזרנו. אדם הסיע אותנו במכונית 'המושאלת' שלו וחסך לנו את הנסיעה הלא נוחה באוטובוס בחזור. ההלוך לעומת זאת, זה כבר היה משהו אחר.
אני חייב לעשות רישיון. אין מצב שאני עובר שוב את הנסיעה המתסכלת הזאת באוטובוס כשתרח זקן נוחר לי ליד האוזן וילד בועט לי במושב מאחורה. זה היה סיוט.
עכשיו ערב ואני נמצא עכשיו בדירה של ליאון. יושב איתו ועם לירוי ושותים בירה.
"אני לא מאמין שהסכמתי לבוא," אני אומר ביובש מבעד לפיית הבקבוק וקוטע את השיחה שלהם. שניהם שולחים לי מבטים.
"זאת לא אשמתינו שיש לך בעיות עם האישה." ליאון פורץ בצחוק.
אני מפנה לעברו אצבע משולשת. "אין שום בעיות. הכל דבש."
"אז אני רואה שחגגת כשלא היית פה. קיבלת כמו שצריך?" ליאון שואל בחיוך זחוח.
"יותר ממה שאתה יכול לדמיין. לא שאני יכול להגיד את אותו הדבר לגבי שניכם." אני מחייך חיוך ניצחון, כשהחיוך הזחוח נמחק מפניו של ליאון.
"לך תזדיין," הוא מסנן.
"כבר עשיתי." אני לוקח לגימה ארוכה מהבקבוק ומרגיש את שפתיי נלחמות בחיוך כשהוא נועץ בי מבט זועף.
"אם כך, אז למה אתה כאן?" לירוי שואל.
"רציתי להיות בזמן איכות עם שניי הדפוקים שלי." אני מרים את בקבוק הבירה לאות לחיים ושב ללגום ממנו.
"דפוקים, דפוקים, דפוקים. זה כל מה שיש לך להגיד. ומה לגביך?" ליאון רוטן כשהוא חופן ערימת גרעינים בידו מהשקית על השולחן הקטן שלו.
אני מטה מעט את ראשי לאחור וחושב על תשובה. "דפוק דבוק." אני עונה כשאני שב להביט בהם.
"דבוק?" לירוי מקמט את המצח בבלבול לפני שלוגם מהבירה שלו.
"כן. הדבקתם אותי."
"טוב לדעת שזה מידבק." ליאון צוחק בזמן שהוא מפצח גרעין בין שיניו. "אז... ספר את הפרטים העסיסיים."
"תשכח מזה," אני מזדעף. אין שום מצב בעולם שזה יקרה. הפרטים האלה שלה שמורים רק לי.
"אתה יודע, יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות." ליאון ולירוי שולחים מבטים יודעי סוד אחד לשני כשאני מביט בהם מבולבל.
"כן. עם חגורות ושוטים וכל הדברים האלה." לירוי מרים לעברי גבה.
"לפני שחגורה או שוט יגעו בה, אני אצליף בתחת שלכם ויכאב לכם כל כך שלא תוכלו לשבת במשך חודש וישרוף לכם כל כך אפילו אם רק מישהו יעבור מאחוריכם," אני מסנן.
"תמיד יש גם נוצות." ליאון מציע בהתגוננות.
אני מגלגל את עיניי ומניד בראשי. "אתם באמת דפוקים. אני מת לדעת איזה בחורות מספיק שפויות יהיו איתכם. הן כנראה צריכות להיות מטורפות כמוכם."
"הפכים נמשכים." לירוי אומר כשהוא רוכן לעבר השולחן וגם חופן גרעינים בידו. "תראה אותך ואת אנה לדוגמה. אתם כל כך שונים זה מזו. הגילאים שלכם שונים וגם האופי. היא תמימה- או לפחות הייתה לפני שהרסת אותה. מצטער," הוא אומר במהירות ובחיוך כשאני נועץ בו מבט זועם, וממשיך. "היא ממוקדת. אני לא יודע איך להסביר את זה אבל היא בוגרת ולא בגלל גילה, ועם זאת, כל כך חסרת ניסיון בזמן שאתה מתנהג כמו ילד אבל עם כל כך הרבה ניסיון. היא מנסה להיות מבינה ורגועה בזמן שאתה חמום מוח ומכסח כל דבר שזז. אני אגיד את זה שוב; אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אתם כל כך שונים ועם זאת כל כך דומים." לירוי מתחיל לפצח את הגרעינים כשהוא מסיים לדבר, וליאון מהנהן בהסכמה.
"שונים ודומים..." אני מהרהר לעצמי.
טוב, אני לא יכול להתווכח עם זה. אנחנו שונים. יש לי לא מעט ניסיון בתחום המיני בזמן שלה אין בכלל. חוץ מהניסיון שצברה איתי. הגילאים שלנו שונים ולא במובן המקובל. היא זו שמבוגרת ממני בשנתיים וקצת. לי יש אבא בזמן שלה אין. אבל אנחנו גם מאוד דומים. שנינו- במובן מסויים גם אני, איבדנו אדם קרוב. שנינו חווינו דברים כואבים בעבר. בין אם זו התעללות שאני עברתי ובין אם זה מה שהיא עברה בתיכון בגלל החלאה. היא עדיין לא סיפרה לי מה בדיוק קרה אבל זה לא סוד שמשהו כן קרה בגללו כשהמילים 'הבתולה הקדושה' עדיין צרובים בראשי.
כל כך שונים ועם זאת, כל כך דומים...
"יצאתם כבר לדייט?" לירוי קוטע את הרהוריי.
"תגיד שוב?" אני פולט במהירות ומביט בו בבלבול.
"דייט. אל תגיד לי שאפילו לא לקחת אותה לאחד כזה." לירוי אומר באי אמון כשעיניו נפערות.
אני מסיט את עיניי ומשחק בקצות שיערי בין אצבעותיי כשאני משעין את מרפקיי על ברכיי. "בערך," אני ממלמל כשאני מנסה להיזכר אם לקחתי אותה לכזה. הארוחה במסעדה עם אדם, אחותה ובעלה והילד נחשבת?
לעזאזל, זה לא. זה לא בגלל שהם היו וזה גם לא נחשב כשהיא זו ששילמה על הכל.
"אתה כזה ממזר." ליאון מחייך ביהירות ובהתגרות.
אני חוטף במהירות את הכרית הקטנה מאחוריי וזורק אותה לעבר הספה אליו וגורם לקול מחאה לצאת ממנו כשהגרעינים מתפזרים מידו ומעט מהבירה שלו נשפכת על מכנסיו ומכתימה אותם.
"ממזר שמקבל." אני מסנן במהירות אליו.
"מקבל מחזור אולי," הוא מסנן בחזרה ומנהל איתי קרב נעיצת מבטים.
"אוקיי, תירגעו." לירוי מנסה להרגיע את העניינים אבל מרים את ידיו בכניעה ונרתע לאחור כששניינו נועצים מבטים בו עכשיו.
"אל תגרום לי להוציא את החגורה שלי עליך." ליאון מזהיר אותו.
לירוי מביט בו המום, ואני נחנק מהלגימה שלקחתי כרגע מהבקבוק.
"עכשיו זה שווה." הוא אומר בחיוך מנצח כשהבירה נשפכת לי מהפה במורד הסנטר ומכתימה עכשיו את מכנסיי.
"דפוק," אני ממלמל כשאני מנסה לנגב את זה.
"אבל לא דבוק." הוא מרים גבה וצוחק.
לירוי נאנח, ואני נשען לאחור בכורסא ומגחך מעט. "אני לא מאמין שאני חבר שלך."
"הפכים נמשכים." ליאון אומר בקול גבוה ומסמן צורה של לב בידיו.
"גם אני לא מאמין," לירוי שוב נאנח כשהוא נשען לאחור בספה ומניח על המשענת את זרועו.
"לך אני פשוט אגיד שאתה אוהב את הראש שלי ואת דרך החשיבה שלי." ליאון נותן לו אגרוף קטן בכתף.
"זה הדבר היחיד שטוב בך." לירוי צוחק ומניד קלות בראשו.
"אתם נשמעים כמו זוג נושכי כריות." אני מעיר בעוקצנות ובסלידה.
"תיזהר שאני לא אגרום לך לנשוך כרית כשאני מאחוריך." ליאון אומר בקול שאמור להיות מפתה ורוכן מעט קדימה.
אני מרים במהירות את רגלי לכיוונו. "הפעם כרית לא תספיק. רק נעל וסימן בעיטה בפרצוף המעוות שלך!" אני מרים את קולי ספק בעצבים ספק ב... אימה?
"תירגע. אני אוהב את הבחורות." ליאון מתפרץ בצחוק שכמעט חונק אותו.
"בן זונה," אני מסנן כשאני מוריד את רגלי ולוקח לגימה ארוכה ועמוקה עד שאני מסיים את כל תכולת הבקבוק.
אבל אני חייב להודות, שאף פעם לא משעמם איתם...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני יודעת שהפרק קצר וחסר תוכן אבל אני מקווה שנהניתן לקרוא אותו. אין לי כל כך זמן אבל רציתי לכתוב לכן משהו קטן ;)