נקודת המבט של ג'ייק.
אני חייב לטוס מפה. אני חייב לטוס כמו שהזקן הציע לי, ולהשלים את לימודיי באחד ממוסדות הלימוד הטובים ביותר בעולם, ללמוד כלכלה ועוד חרא שכזה שהוא מצפה ממני כדי שאוכל לעבוד בחברה שלו, ולבסוף לרשת אותה. תכננתי לעשות את כל זה. הסכמתי לכל זה. בתנאי שהוא יעזור לי.
אני מרגיש כמו הנבל הגדול ביותר בהיסטוריה כשאנה מביטה בי במבט כואב ומיוסר.
אני מנסה להתעלם מאלפי המחטים שננעצים בי וגורמים לכל שריר ועצב בגופי לכאוב, ונשאר בדמות. אני חייב.
"אתה יצאת מדעתך?!" אדם לופת את החולצה שלי ומושך.
"בוא נלך," אנה אומרת בקול חנוק מדמעות ומסתובבת לכיוון היציאה.
אדם מפנה במהירות את מבטו אליה. "מה זאת אומרת בוא נלך? את לא מתכוונת-"
"אין לנו מה לעשות כאן יותר. בוא נחזור." היא אומרת כשהיא מתחילה להתרחק, ואני מרגיש כאילו חנית מזורגגת מחוררת אותי כשאני רואה אותה עוטפת את עצמה בידיה כדי למנוע מעצמה לרעוד עם כל צעד שהיא עושה.
"אנה," אדם מנסה לעצור אותה אך נכשל כשהיא עוזבת את הבית שלי. הוא מסובב את מבטו הרצחני אליי. "בן של..." הוא כמעט מסנן בין שיניו אך שולט על עצמו, ומשחרר אותי בפתאומיות. "אין לי מושג על מה אתה חושב, אבל אני מקווה שזה שווה את זה." ועם זה נזרק לאוויר, הוא יוצא אחריה.
אני בוהה בריקנות ברצפה כששתיקה משתררת בחלל, לפני שהזקן מדבר. "אני מקווה שהוא צודק. אני מקווה שזה שווה את זה."
אני נושך באכזריות את שפתי התחתונה לפני שאני עונה. "זה כן, אתה יודע את זה." אני עדיין בוהה ברצפה.
"המטרה שווה את זה, אבל אני לא חושב שהדרך אליה כן." קולו מהדהד בחלל הריק.
"תודה ששיתפת איתי פעולה." אני בקושי לוחש.
"אני שמח לעזור לך, ג'ייק, אבל זה מעציב אותי לפגוע בה." אני לא רואה את פניו אבל אני יכול לנחש שהוא לא מרוצה מהשיטה שלי כשאני שומע את קולו.
אני לא אומר דבר, ועולה אל החדר שלי. כשאני נכנס לחדר, אני הורס כל מה שנכרע בדרכי. מהמנורה שעל השידה עד למסגרות התמונות שתלויות על הקיר, ומסיים כשאני מנפץ את המראה שתלויה לצד דלת הארון.
"לעזאזל..." איזו עוד ברירה הייתה לי?
אני רוצה להיות ראוי לה. אני רוצה להיות ראוי בחיים. אבל הדרך היחידה לגרום לזה לקרות, היא לטוס וללמוד את כל מה שהזקן הציע.
ואני לא חושב שהיא הייתה מחכה לי אם הייתי אומר שאני מתכוון לטוס לתקופה ארוכה שאני לא יודע כמה זמן היא תיקח.
אני לא רוצה שהיא... לא, אני כן רוצה שהיא תחכה לי, אבל זה יהיה יותר מדי אנוכי מצידי.
זה יהיה אנוכי מצידי לבקש ממנה שתחכה לי כשאפילו אין לי שום הבטחה אליה.
אז הדרך היחידה שנראתה לי הגיונית- אם מחשיבים את ההיגיון המעוות שלי להיגיון, זה לגרום לה לשנוא אותי ולהמשיך.
לא להמשיך עם אחר- אין מצב שאני אתן לזה לקרות. אלא להמשיך בחיי היום יום מבלי שהגעגועים יאכלו אותה ויגרמו לה לעצב וכאב. וכשאני אחזור, אנחנו נפתור את זה.
ככה זה עדיף...
אני מתיישב על המיטה וצונח על הגב. "אני יכול לקבל את עצמי ביותר אנוכי?" אני שואל בגיחוך יבש.
כמה ימים. רק עוד כמה ימים אני טס. אני צריך לעשות הכל כדי לא להישבר. אני צריך לעשות הכל כדי להיות ראוי לה ולילד שיוולד לי.
ובכל זאת... למה זאת נראית לי הדרך השגויה?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר אבל הוא השני היום, והוא גם חושף די הרבה ;)
YOU ARE READING
מוכנה לנסות - ready to try
Romanceאנה בלום היא בחורה טובה שרוצה להפוך לעצמאית ולהצליח בחיים. היא עוברת לגור בדירה עם שותפות בעיר אחרת, הרחק מבית אימה. היא תכננה את הכל. למצוא עבודה טובה, חברים חדשים וכמובן אהבה. עד מהרה היא מגלה שלא הכל הולך כפי שהיא תכננה. השותפות שלה הן לא מה שהי...
