מוכנה לנסות - ready to try

פרק 88

טוב, אז ככה... קיבלתי הצעה מכמה קוראות מדהימות שהציעו לי לעשות פרק מנקודת המבט של אדם, והחלטתי לעשות זאת. מקווה שתאהבו, וקריאה מהנה! ;)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת המבט של אדם.

"בוא אחריי ואגלה לך את הסודות הנסתרים של אנשים כמונו." הבחור שנקרא ליאון אומר כשהוא והבחור שנקרא לירוי מובילים אותי אל תוך החדר החשוך שלו.
אני מנסה להבין איזה הורה שפוי יקרא לבן שלו 'ליאון' כשאני הולך בעקבותיו.
הוא נראה יותר כמו עכבר מאשר אריה. אני חושב ש- 'מאוס' היה שם שיותר מתאים.
טוב, בחזרה לנושא.
"מה שהולך להיאמר בחדר הזה, נשאר בחדר הזה." ליאון אומר כשהוא מתיישב כמו איזה ראש כנופייה מזורגג בכיסא המחשב שלו ומשלב ידיים, ולצידו עומד לירוי כמו שומר ראש. אני מתחיל לחשוב שהכנסתי את עצמי לבעיה כשאני רואה אותם מחייכים חיוכים ערמומיים.
אתם מכירים את הקטע הזה שבסרטים לפתע הכל נהיה חשוך כשמשהו דרמטי עומד לקרות? אז דמיינו שזה מה שקורה כרגע בחדר הזה כשאני עומד ומביט בהם במתח.
***
"אתם דפוקים בשכל! לכו תקנו תרופות, חתיכת חולים!" אני נאבק עם הדלת כדי שתישאר סגורה כשהם מנסים לפתוח אותה ולהחזיר אותי לתוך מאורת הרשע שלהם.
"וגוגו יותר טוב? בחייך, אין כמעט שום בחורה שלא אוהבת את זה!" קולו הגבוה של ליאון נשמע כשהוא נאבק בצד השני של הדלת.
"גוגו זה קלאסיקה!" אני מגן בתוקף על זיכרון הילדות שלי.
"תעזוב אותו. גילינו לו כל מה שידענו, ועכשיו זאת הבחירה שלו לעשות עם זה מה שהוא רוצה." עכשיו קולו של לירוי נשמע מהצד השני.
"ברגע שאעשה משהו ממה שסיפרתם לי, ישלחו אותי לכלא, או לחדר מרופד לחולי נפש, שלשם אתם שייכים!" אני משחרר בפתאומיות את ידית הדלת כשהם מושכים והם מועדים לאחור כשאני רץ לכיוון הסלון.
בסלון אני רואה את שאר החבורה שלהם, יושבים וצוחקים כשהם מורידים כמה משקאות. אני באמת מקווה בשבילם שהם לא יודעים מזה שום דבר.
"למה אתה נראה כאילו ראית שד?"
אני מפנה במהירות את ראשי לכיוון הקול כשאני מסדיר את הנשימה שלי, רואה את ליזי נשענת על הקיר לידי כשהיא מחזיקה כוס בידה.
"שד? אם כבר שניים." אני פולט במהירות ומביט בחזרה לאחור כדי למצוא אותם מתקדמים לכיווני.
"אל תקשיבי לו. בסך הכל לימדנו אותו כמה שיטות איך להשיג בחורות." ליאון מחייך חיוך ממזרי, וצמרמורת עוברת במורד עמוד השדרה שלי כשהוא מניח את ידו על כתפי.
"ליאון, לירוי, תעזבו את הבחור. אני לא חושב שדרך החשיבה שלכם זהה לשלו." החבר של השותפה של אנה אומר כשהוא לוגם מהכוס שלו.
הוא יודע?!  הוא יודע על מה הם חושבים ומתנהג כאילו זה בסדר? מה לא בסדר איתו?!
אני בולע רוק חזק ומרגיש זיעה קרה על מצחי כשהוא לוחש לי באוזן, "כמו שאמרתי, שום דבר לא יוצא מהחדר ההוא." אני ממש יכול להרגיש את החיוך המרושע שלו כנגד עורי.
ממזר חולני...
"מה כבר אמרתם לו?" ליזי מצמצמת את עיניה כשהיא מביטה בשניי החולים בראש שעומדים מאחוריי.
"את כל מה שאת אוהבת." ליאון משחרר את ידו מכתפי ומתקרב אליה.
"מה אמרת?!" היא מתפרצת.
"בחייך, אנחנו חברים כבר שנים, אז זה לא סוד. את לא צריכה להתבייש." הוא אומר כשהוא מניח את ידו סביב המותן שלה.
אני מנסה להבין מה לא בסדר בחבורה הזאת.
ולמה הוא התכוון ב'כל מה שהיא אוהבת'?
היא אוהבת את החרא הזה?...
אני לא יודע כבר מה לחשוב כשאני רואה אותה לבושה בחולצת רשת כשחזייה שחורה בולטת מתחת, והשורטים המצומצמים שלה.
"על מה לעזאזל אתה מסתכל?!" היא מתפרצת עכשיו עליי כשהיא קולטת את עיניי שנחו ובחנו את החזה שלה.
"שום דבר," אני אומר במהירות ומפנה את מבטי ממנה. "רק מחפש דגים ברשת..." אני פולט לעצמי כשאני מעביר את ידי בשיערי. אני רוצה להחטיף לעצמי על פליטת הפה הזאת. אני מגניב אליה מבט ורואה שהיא מצמצמת אליי את עיניה החומות. גם אם היא מביטה בי ככה, זה לא נראה שהיא שמעה.
תודה לאל... אני נאנח בהקלה בתוך עצמי.
"טוב, אני סיימתי לעכשיו." היא אומרת כשהיא שותה בבת אחת את מה שנשאר בכוס שלה והודפת את ידו של ליאון. "מליסה, עפתי מפה!" היא מכריזה כשהיא מתקדמת בצעדים מהירים לעבר הדלת.
"למה את עוזבת? עכשיו מאוחר. תחכי עד שכולם יחזרו." לירוי אומר, אבל היא לא מקשיבה ויוצאת בטריקת דלת.
לירוי נאנח בכבדות כשהוא מגרד מעט בראשו. "אני חושב שהגזמת הפעם." הוא שולח מבט לליאון, שמושך בכתפיו כאילו לא מבין מה קרה.
"זה לא מצחיק. כדאי שמישהו ילך אחריה וילווה אותה." החבר של השותפה מתערב ושולח להם מבט רציני.
אני נאנח כשהם שולחים מבטים אשמים אחד לשני. "אני אלך. אם אתם תלכו, היא תדחוף לכם את העקבים שלה בתחת שלכם." אני אומר כשאני מתקדם לעבר הדלת, ויוצא.
אני הולך בשדרה השוממת ומחפש סימן כלשהו לליזי.
לאן היא נעלמה?...
אני נאנח בתסכול כשאני ממשיך ללכת, כשלפתע, אני שומע קולות מסמטה קרובה.
אני שומע כמה קולות של גברים מתחילים עם מישהי.
נו, באמת. שימצאו מקום אחר.
אני ממשיך לצעוד ועוצר כשאני שומע את קולה של... ליזי?
"תעזבו אותי, חתיכת חרמנים! אמרתי לא. אתם צריכים שאחזור על זה שוב?!"
אני מסובב את ראשי ורואה אותה עומדת עם הגב לקיר הלבנים בקצה הסמטה, כשמולה עומדים שניי בחורים שחוסמים אותה. לפי הדרך שבה הם מדברים איתה אני יודע שהם שיכורים.
אחד מהם אוחז בזרוע שלה כשהיא ממשיכה לסרב. "מה הבעיה שלך? לפי איך שאת נראית אפשר להגיד שאת מחפשת זיון. את לא צריכה לחפש יותר, אנחנו כאן."
הבן זונה הזה צוחק ביחד עם החבר שלו כשהוא מנסה למשוך אותה אליו.
ליזי נותנת לו בירכית לאזור המפשעה והודפת אותו ממנה. הבחור מתקפל וגונח בכאב.
"בת זונה!" הבחור השני צועק כשהוא מרים את ידו לכיוונה, מתכוון להכות אותה.
שאלוהים יעזור לטמטום שלי...
זה מה שאני חושב כשאני רץ לעברם וחוסם את ידו, מונע ממנו לגעת בה.
"מה ל..." הוא מעוות את פניו בכאב כשאני אוחז במפרקת היד שלו ומהדק את אחיזתי.
"לא חינכו אותך שאסור להרים יד על בחורה?" אני מסנן בין שיניי כשאני מסובב את פרק כף ידו בחוזקה.
אני מכניס את ידי השנייה לכיס, כשאני עדיין אוחז בידו, ומוציא את הנשק האהוב עליי. "עכשיו, אם אתה והחבר שלך לא רוצים את זה בתוך התחת שלכם, תעופו מכאן!" אני נוהם כשאני משחרר בכוח את ידו שגורם לו לפלוט אנחת כאב ודוחף אותו לאחור כשהוא נופל על רצפת הבטון הקשה.
"אחי, בוא פשוט נלך. גם ככה כואב לי הזין, ואני לא רוצה שגם התחת. היא לא שווה את זה. הם משוגעים." הבחור שקיבל בירכית מליזי אומר כשהוא קם במהירות ומתרחק, כשהחבר שלו אחריו.
אני נועץ בהם מבט כשאני צופה בהם נעלמים משדה הראייה שלי, ונאנח.
"באמת התכוונת לדחוף להם את זה?" אני שומע את קולה הרועד של ליזי מאחוריי.
אני מסתובב להביט בה ואז מביט בגוגו שבידי. אני לא עונה ופשוט מושך בכתפיי כשאני מכניס אותו בחזרה לכיס.
אבא צדק, הדבר הזה בהחלט יכול להיות שימושי...
"לא היית צריך להתערב. הייתי מסתדרת לבד." קולה נהיה תקיף.
"אומרת את זה מישהי שעכשיו בוכה." אני אומר את זה יותר קשה משדמיינתי.
"אמרתי שלא היית צריך אז לא היית צריך!" היא מתפרצת ומנגבת בכוח את הדמעות שהסגירו אותה.
"הו, את לא צריכה להודות לי. אני תמיד שמח לעזור." אני אומר בציניות.
"למה בכלל באת? אתה בדיוק כמוהם. אתה חושב שזיון טוב זה כל מה שאני רוצה, נכון? אחרת, איזה עוד סיבה יש לך כדי לבוא ולחפש אותי?" היא נועצת בי מבט קר.
"אני לא אמרתי את זה, את אמרת." אני נותן לה את אותו המבט.
"כולם אותו הדבר. כולם חושבים ככה בגלל איך שאני מתלבשת. אז תרשה לי להגיד לך משהו; אני לא. אני מתלבשת ככה רק כדי להקרין ביטחון. פאק, הייתי רק עם בחור אחד וגם זה התברר בסוף כשקר. אני לא מה שכולם חושבים עליי." היא נכשלת לעצור את הדמעות שלה ומנגבת אותן שוב כאילו שהיו האויבות הכי גדולות שלה.
אני נשאר אדיש. "אז תני גם להגיד לך משהו. גם הבחור עם הכי הרבה מוסר בעולם המלוכלך הזה, אפילו אני, לא יחזיק מעמד, יפול ויתפתה מהלבוש הזה." קולי נמוך כשאני רוכן אליה ומושך מעט את בד הרשת הדק באצבעותיי, גורם לה להתנשף מעט בהפתעה. "אבל תני להגיד גם את זה; את לא צריכה להתלבש ככה בשביל להקרין ביטחון. אני לא יודע מה זה השקר הזה שדיברת עליו עכשיו, אבל את יכולה לשדר ולהקרין ביטחון גם בלבוש נורמלי ולא חושפני שכזה." קולי ומבטי מתרככים כשאני משחרר את הבד ונסוג מעט לאחור. "ובשביל הפרוטוקול; אני לא כמו כולם. הנחתי שמשהו כזה עלול לקרות ובגלל זה יצאתי אחרייך כדי ללוות אותך."
היא מביטה בי בהפתעה. "אתה באמת לא כמו כולם. אתה יצור." היא מחייכת חיוך קטן שבקושי היו שמים לב אליו, אבל אני כן שם לב.
"אז כדאי שתתני ליצור הזה ללוות אותך בחזרה לדירה." אני מחייך אליה, ואנחנו מתחילים ללכת.
"מה קרה?" אני שואל אותה כשאנחנו נכנסים לדירה החשוכה.
"פאק, יש לי הרגשה מוזרה." אני רואה אותה רועדת מצמרמורת שעוברת בה.
"על מה את מדב--" מילותיי נקטעות מהקולות שמגיעים מהחדר של... אנה?
לא, לא,לא! בבקשה שזה לא מה שאני חושב שזה!
אני מתקדם לעבר דלת החדר שלה והקולות מתגברים יותר ויותר עם כל צעד שאני עושה.
"בן של..!" אני מכסה את אוזניי בידיי ובועט בדלת של החדר שלה.
אני מוריד את ידיי כשהקולות נפסקים, והדלת לפתע נפתחת כשהממזר הקטן עומד בפתח מכוסה בסדין שכרוך סביב מותניו, משעין את זרועו על משקוף הדלת ומהדק את הסדין בידו השנייה. "מה נסגר איתך?" הוא שואל עצבני.
"לא! לא עם אחותי כשאני נמצא!" אני מניף לעברו אצבע מזהירה.
"אז אל." הוא מזדעף.
"ממש לא. אני הולך להישאר כאן ולעשות לך חיים קשים!"
"איך שאתה רוצה." הוא מושך בכתפיו. "כל עוד כשזה לא בתוך החדר הזה." הוא מחייך חיוך זחוח לפני שהוא סוגר לי את הדלת בפרצוף.
הננס הבריטי הזה עכשיו...?
אני מזדעף ומפנה את מבטי לליזי שצוחקת כשהיא חולפת על פניי ונעמדת לפני דלת החדר ממול. "זה לא מצחיק. זה מעוות." אני רוטן.
"מה שתגיד. הלכתי לישון, לילה טוב." היא מצחקקת, ועיניי מתרחבות בהפתעה.
"רוצה שאצטרף?" אני מרים גבה.
"עדיין יש לי את השוקר." היא אומרת לפני שהיא נכנסת וסוגרת אחריה את הדלת.
"לא אכפת לי." אני אומר.
לעזאזל, אני נשמע נואש.
אני נאנח כשאני הולך לסלון ונמרח על הספה שכבר התרגלתי לישון עליה ומתכסה בשמיכה הדקה. החורף הזה הולך להיות קר כשיבוא.
אני חייב למצוא חברה כדי להתחמם...
ועם המחשבה הבודדה הזאת, אני נרדם ללילה מעייף שעבר עליי. אני רק מקווה שלא אקבל סיוטים מהמטומטמים האלה...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שאהבתן! ;)