מוכנה לנסות - ready to try

פרק 98

דייט, הא?...
"הי, מייק," אני לוחש לו ממקום מושבי על הכורסא.
ליאון, לירוי וניק נמצאים במטבח מכינים משקאות וכיבוד נוספים להצטרפותם של ניק ומייק לישיבה הספונטנית שלנו בדירה של ליאון.
מייק מסובב אליי את פניו. "הממ?" הוא מביט בי בשאלה.
"אתה ומליסה יוצאים להרבה דייטים, נכון?"
"כן. ולמה אתה לוחש?" הוא מכווץ מעט גבות.
כי יש שניים מסויימם שאני לא רוצה שישמעו. הם גם ככה עשו ממני צחוק. ואם אני רוצה לקבל עצה, אז כדאי שזה לא יהיה מהשניים האלה. התסריטים עם החגורות והשוטים מסרבים לצאת מראשי.
"לאיזה מקומות אתה לוקח אותה? מה אתם עושים כדי לגרום לדייט הזה להיות כיף? מה אתה קונה לה?" אני מנסה לשמור על הבעה אדישה כשאני רואה את החיוך הלועג שלו.
"אתה רוצה לקחת את אנה לדייט?" מייק שואל בשעשוע ומעט לעג בקולו.
"לא. אני רוצה לקחת את מליסה." אני אומר בעוקצנות ולא מסתיר את הציניות בקולי.
עיניו ממשיכות לנצוץ בשעשוע שמעצבן אותי.
"תראה... דייט לא חייב להיות משהו יוקרתי. כמובן שמומלץ להשקיע בשבילה אבל זה יכול להיות משהו פשוט. לראות סרט. לאכול במסעדה. או אפילו סתם לשבת איפשהו בפארק לצחוק ולדבר. אני בטוח שהיא תאהב את זה כל עוד זה רק אתם. תחשוב על משהו."
"תודה על העזרה." אני אומר ביובש ומגלגל את עיניי.
הדברים שאמר כנראה נכונים, אבל זה לא ממש עזר. אני עדיין לא יודע לאן היא אוהבת לצאת ולאן לקחת אותה. אני מניח שזה יחכה מעט.
"על מה התלחששתם שם?" ניק שואל כשהוא מופיע לידינו כשבידיו צלחות פלסטיק עם כיבוד ופיצוחים. הוא מניח אותם על השולחן ומתיישב בקצה הספה עם מייק.
"על הדייט." מייק אומר בחיוך ממזרי רחב.
לעזאזל, עוד אחד שעושה ממני צחוק.
אני לוקח כוס אחת מהשולחן ושותה את המשקה כדי להעסיק את פי מלפלוט איזו קללה.
"התאריך של הלידה?" ניק מקמר גבה.
אני נחנק מהמשקה ומשתעל. "מאיפה הבאת את זה?" אני שואל מבעד לשיעולים.
"אמרתם דייט, חשבתי שהכוונה היתה לתאריך." ניק אומר בבלבול.
"הכוונה היתה ליציאה, לא לתאריך." מייק מתפרץ בצחוק.
"פה אתה לא חייב לתת למילים כאלה פירוש מאנגלית. וחוץ מזה, דייט זה גם יציאה." אני אומר כשאני מנגב את הפה שלי מהמשקה בידי.
"אבל זה גם תאריך." ניק ממלמל במבוכה.
***
"אתה מחוק לגמרי." מייק ממלמל לי ליד האוזן כשהוא עוזר לי להתייצב על רגליי הכושלות מול דלת הדירה של מליסה ואנה.
"לא יודע על מה אתה מ-מדברררר," המילה מתגלגלת בלשוני.
מייק מכווץ את פניו בגועל כשהנשיפה החריפה שלי מכה בפניו. "מה שתגיד," הוא עוצר את נשימתו ופותח את הדלת כשהוא עוזר לי להישען עליו ומוביל את שנינו פנימה.
"למה אנחנו כאן?" אני שואל בקושי כשהמילים שלי נבלעות.
"באתי לקחת את מליסה, והנחתי שתרצה להיות עם אנה. אבל אני חושב עכשיו שזה לא רעיון טוב." הוא נאנח כשהוא דוחף אותי אל הספה עד שאני צונח עליה.
"רעיון גרררוע." אני גונח כשראשי פוגע במשענת הספה. "אבל אני לא נגד."
"תישאר כאן ואל תזוז. אני אלך לראות אם מליסה מוכנה. תעשה לי טובה ואל תגרום לי לרדוף אחריך כמו שקרה ברחוב." מייק מביט בי בזהירות כשאני מושך בכתפיי, ונעלם לכיוון המסדרון אל החדר שלהן.
מה, זה עד כדי כך מציק לו שחיפשתי לעצמי פינה להשתין ובדיוק שתיי נשים עברו? זאת לא אשמתי שהן לא הורידו את העיניים שלהן בזמן שהן צרחו כמו תחת התקפת אונס.
אי אפשר אפילו להשתין כשרוצים. לאיזה מצב הגענו, לעזאזל.
בדיוק כשאני מוצא את התנוחה הנכונה ומשתרע על הספה, אני שומע צווחה, ואת מליסה צועקת, "תדפוק לפני שאתה נכנס!"
החלל מסתחרר סביבי בזמן שאני קם במהירות כשאני מזהה שהצווחה לא הייתה של מליסה.
אני ממלמל קללות בזמן שאני מועד לכיוון החדר שלהן. אני נעמד לצד מייק שמביט בשעשוע על מליסה שממשיכה לנזוף בו, כשאנה מכסה את עצמה במהירות בשמיכה דקה מאחוריה וסומק כבד מציף את פניה.
אל תגידו לי שהיא...
"התנפחת," עיניו ממש בוקרות בשעשוע כשהוא מביט לכיוון של אנה.
עיניה של מליסה ואנה נפערות בתדמה.
"מ-מה?" אנה שואלת במבוכה ובתדהמה.
"הפנים שלך עכשיו הולכות להתנפח אם לא תסתום!" אני נוהם ודוחף אותו הצידה כשאני חולף על פני מליסה ונעמד מול אנה. אני מניח את ידיי על כתפיה המכוסות תחת השמיכה. "מה הוא ראה?" אני שואל בקול נמוך כדי שמייק ומליסה לא ישמעו.
"לא הרבה," היא ממלמלת בשקט.
"אל תשקרי לי," אני מזהיר כשאני רוכן אליה ומביט בה בגובה העיניים.
היא מכווצת את פניה. "אתה שיכור." היא מצהירה.
"שיכור ששאל שאלה." אני מצמצם את עיניי ודוחק בה לענות.
היא מביטה בי בהיסוס ומבוכה. לעזאל. אם הוא ראה אותה עירומה, אני הולך להכות לו את הראש עד שיאבד את הזיכרון.
"הוא ראה אותי בחזייה." היא בקושי לוחשת כשהסומק שלה מתגבר.
אני בכל זאת אגרום לו לאבד את הזיכרון!
"ולמה היית בחזייה?" אני שואל בנוקשות כשאני מסובב את מבטי מעט לאחור ונועץ במייק מבט זועם כשהשעשוע עדיין ניכר בפניו.
"כי התכוונתי ללכת להתקלח ולהתארגן לשינה. לא ציפיתי שמייק פשוט יכנס פנימה בפתאומיות." כתפיה הופכות למתוחות כשהיא מהדקת את אחיזתה בשמיכה.
"אתה אידיוט! למה לא התקשרת לפני שבאת או לא דפקת לפני שנכנסת? אתה יודע שאני לא לבד כאן." מליסה מניפה את ידיה כשהיא ממשיכה לנזוף במייק, שרק מחייך.
איך לא נושרות לו השיניים?
"דרך אגב, תודה על המחמאה." אנה אומרת בצחקוק לחוץ כדי לשנות את האווירה.
"בבקשה," מייק שולח לה קריצה.
אני אגרום לעפעף שלו לנשור אם ימשיך.
"בכל מקרה," מליסה מסתובבת אל אנה. "אני נורא מצטערת, אנה. הוא עוד יקבל ממני." היא מחייכת בהתנצלות כשהיא לוקחת את הארנק שלה מהמיטה.
"אני מקווה לקבל טוב." מייק אומר בחיוך זחוח כשמליסה מתרחקת אל הדלת והוא אחריה.
"אל תבנה על זה," היא מפליקה לו קלות בזרוע לפני שהם יוצאים וסוגרים אחריהם את הדלת.
"בן זונה. אם לא היתה את מליסה שתחטיף לו במקומי, הייתי מוציא ממנו את כל האוויר שגורם לו להיות פלצן נפוח." אני מהדק את הלסת כשאני בוהה בדלת הסגורה.
"מליסה?" אנה שואלת כלא מאמינה.
אני מפנה את מבטי אליה. "היא לא כזאת נחמדה כמו שאת חושבת. הוא עוד יצטער על זה בהמשך הערב." אני מחייך ברשעות.
אנה נאנחת וקוברת את ראשה בשקע צווארי. "זה היה כזה מביך. מה, עד כדי כך רואים את הבטן?" אני מרגיש את הלהט בפניה מהמבוכה.
אני דוחף בעדינות בכתפיה וגורם לה להתרחק מעט כדי שאוכל להביט בה. אני מניח את ידיי על ידיה המאוגרפות תחת השמיכה ומאלץ אותה לשחרר את האחיזה. השמיכה מחליקה באיטיות ממנה והיא נחשפת לפניי בחזייה ובתחתונים לבנים עם קישוטי תחרה דקים.
בן זונה... כשהוא יחזור הוא לא יזכור אפילו איך קוראים לו!
העור שלה חלק וקרמי, וכל כך רך כשאני מעביר את אצבעותיי ונעצר עם ידי על הבטן הכמעט רכה. אצבעותיי נפרשות ומחממות את האזור. היא כל כך נעימה למגע. ונראית כל כך פאקינג מושלמת. היא לא התנפחה בכלל. היא עדיין חטובה. היא רועדת קלות תחת המגע שלי כשאני מעסה אותה באצבועותיי. מסובב וחופר אותן בעורה החם.
"אמרת שרצית להתקלח ולישון," אני רוכן אליה. "זה יכול לחכות קצת?" אני לוחש בפיתוי לאוזנה ומרגיש אותה רועדת בציפייה.
היא מתנשפת ומהנהנת לאישור. נשימתה מקוצרת ומהירה כשאני יוצר שביל של נשיקות רכות ונשיכות קלות במורד צווארה.
היא כורכת את ידיה סביב צווארי ופולטת גניחות חלושות. אני מנשק עכשיו במעלה צווארה עד שאני מגיע לשפתיה. היא טורפת אותי אותי ומתענגת על לשוני. מתענגת על הטעם החלש של האלכוהול. אני לוקח כמה צעדים קדימה, והיא לאחור. ככה, עד ששנינו נשכבים על המיטה שלה כשפתינו עדיין מותכות אחד לשניה.
אני מחליק את ידי תחת גבה, מגשש עד שאני מוצא את הקרסים של החזייה ומשחרר אותם אחרי קושי לא קטן. הכתפיות משתחררות ומחליקות במורד כתפיה. אני מושך אותן במורד זרועותייה ומשליך את החזייה לרצפה ומיד לאחר מכן את התחתונים שלה.
אני נשען על כפות ידיי בצידי גופה ומביט בה בהערכה כשהיא שוכבת חשופה לגמרי תחתיי. מביט בה בעיניים מזוגגות ורעבות. רעבות לצרוב כל סנטימטר של גופה החשוף בזכרוני. אני מביט בה כל הזמן כשאני נסוג לאחור ונאבק להוריד ממני את שכבות הבד שמרגישות צמודות מדי לפתע. אני ממלמל קללה עסיסית כשאצבעותיי מסתבכות ברשלנות עם כפתור מכנסיי.
אנה מתנשפת מעט וקמה, מפשקת את רגליה כשהיא מתיישבת על ברכיי. היא לוכדת את שפתה בין שיניה כשהיא מזיזה את ידיי לצדדים ופותחת את הכפתור במהירות רבה.
היא קמה ממני ונעמדת על רגליה מולי. מחכה שאוריד את המכנס. מבלי לחכות הרבה, אני בועט את נעליי ומוריד את המכנס הצמוד והוא צונח על הרצפה ביחד עם הבוקסר והחולצה.
אנה מתקרבת ומתמקמת שוב על ברכיי כשידיה אוחזות בכתפיי. אני מניח את ידי מאחורי גבה ומצמיד אותה יותר אליי.
היא מנסה לקחת שליטה כשהיא כנראה מבחינה במצב הנואש שלי ומתגרה בי כשהיא מסובבת את מותניה ומתחככת בי בזמן שהיא מטריפה אותי עם לשונה על צווארי.
"אל תתגרי, פתיינית." אני חושק את שיני ואוחז במותנה ביד אחת ובשנייה מצמיד את גופה יותר קרוב עד שלא נשאר מרווח בנינו.
אני קובר את פניי בחזה שלה ומהדק את אצבעותיי במותנה כשהיא ממשיכה להתגרות בי. גורמת לבערה לבעור בתוכי מהמגע המטריף שלה עליי.
היא לוכדת את תנוך האוזן שלי בין שיניה, מוצצת ומחככת מעט את לשונה.
אני גורם לאנחה רמה להשתחרר ממנה כשאני לוכד את הפטמה שלה בין שיניי ועושה את אותו הדבר כמוה.
מותניה ממשיכות להסתובב בקצב מהיר יותר. מטריף יותר. מענה יותר. היא מרימה מעט את ישבנה כשהיא מרגישה שהיא מוכנה לקחת אותי פנימה. היא מיבבת בכאב כשהיא יורדת באיטיות, ואני נכנס לתוכה. שנינו שואפים אוויר בחדות כשאני מרגיש לאט לאט את החום שלה עוטף ומתהדק סביבי, כשאני ממלא אותה עד הסוף.
אנה משתהה לכמה רגעים כשהיא מתנשפת בכבדות. ללא ספק מרגישה אותי יותר עמוק מכל הפעמים הקודמות.
"פאק," אני מתנשף כשהיא מסובבת שוב את מותניה. גורמת לי לאובדן חושים עם התנועות שלה.
היד שהייתה מונחת על גבה מוצאת את דרכה לאחורי ראשה מתחפרת ומאגרפת את שיערה. אנה עולה ויורדת באיטיות עד שהיא מוצאת את הקצב המתאים. אני גם מזיז את מותניי כלפיה. מגביר את הקצב.
היא פולטת אוויר בחדות כשאני נשכב על הגב ומושך אותה איתי כשהיא עדיין מעליי.
היא גונחת חזק כשאני ממשיך לנוע בתוכה, הפעם, יותר חזק ועמוק. ציפורניה מתחפרות בבשרי. פיה צמוד לצווארי. עורה מתחיל להבהיק בגוון זוהר מזיעה. היא מזיזה מעט את פיה ונושכת קלות את כתפי, כשאני ממשיך לשאוב את עצמי לתוכה.
אני יודע שהיא לא קרובה, אז אני מזיז את ידי למטה אל בין רגליה ומעסה באצבעותיי. הנשיכה שלה והאחיזה שלה בכתפיי מתחזקות. אני מרגיש את הסף כשהיא מסובבת את מותניה בקצב מהיר ואכזרי כשאני חובט בתוכה ומעסה אותה בו זמנית.
אני אוחז שוב במותנה ביד השנייה ואצבעותיי מתחפרות חזק בעורה. כל כך, שאני בטוח שישארו סימנים. אני מתפרץ בתוכה כשאני מרגיש את חומה הנוזלי נשפך עליי. עוטפת אותי בחום משיי.
היא מרפה את אחיזתה בכתפיי ומפסיקה לנשוך. אני יודע שהנשיכה שלה גם תשאיר סימנים אבל לא אכפת לי.
ראשה נח על כתפי כששנינו מנסים לייצב את הנשימה המקוטעת שלנו. אני יכול להרגיש את הדופק המהיר שלה כנגד חזי. מהיר כמו כנפיים של יונק דבש.
אנחנו שוכבים ככה כמה דקות בדממה מכוסים זיעה. אצבעותיי מציירות בגבה כשהיא מגרגרת בשביעות רצון.
"רוצה להתקלח עכשיו?" אני שואל כשאני בוהה בתקרה.
היא מהנהנת בעייפות כשהיא מרימה את ראשה וקמה ממני באיטיות.
"רוצה סיבוב שני?" אני שואל בחיוך כשאני מוריד את עיניי מהתקרה ומביט בה.
היא לא אומרת דבר, אבל אני יכול לראות את גופה מתלהט מהסומק שלה.
שתיקה כהסכמה... אני מגחך לעצמי.