מוכנה לנסות - ready to try

פרק 94

אל תצאו! הפרק כתוב למטה LOL
טוב, אז לפני שהפרק מתחיל אני רוצה להגיד משהו. יש שניי סיפורים שביקשו ממני לפרסם. זה מאוד משמח אותי שמבקשים ממני לפרסם ומבקשים את חוות הדעת שלי. אני יודעת כמה כיף זה כשמישהו קורא את מה שכתבת. אבל לא תמיד יש לי זמן לקרוא ולתת חוות דעת, לא תמיד יש לי זמן אפילו לכתוב את הסיפור שלי. אז אני מתנצלת מראש אם בעתיד יבקשו ממני לקרוא ולפרסם ולא אצליח לעשות זאת ומקווה שתבינו.
הסיפור הראשון; my only
הסיפור השני; התמכרות - addiction
תציצו בהם ותפרגנו בהצבעה ותגובה :)
טוב, מצטערת שחפרתי. ועכשיו,הפרק! קריאה מהנה! ;)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"יצא טעים?" אימא שלי שואלת בפעם השלישית מעבר לידיים שלובות תחת סנטרה כשהיא יושבת בשולחן מולנו ומחייכת בסיפוק עם כל נגיסה של ג'ייק. ג'ייק מגלגל מעט את עיניו ומהנהן באיפוק כשהוא לועס.
"אימא, תני לבנאדם לאכול נורמלי." אני אומרת.
"מה, יש לי כל זכות לדעת איך האוכל שלי יצא." היא אומרת לי ואז מביטה שוב בג'ייק. "הכל מספיק? מלח, פלפל?" היא שואלת.
"יש לך, אבל זה כבר נהיה מטריד כשאת שאלת ארבעה פעמים, כשבפעם הראשונה הוא בכלל לא הספיק לטעום מהאוכל." אני מגלגלת את עיניי אליה בזמן שג'ייק שוב מהנהן באיפוק כשהוא מסיים כבר את כל מה שהיה בצלחת.
"רוצה עוד?" היא שואלת כשהיא מושיטה את ידה אל הצלחת וקמה מהכיסא מולנו.
"לא, תודה." ג'ייק אומר כשהוא לוקח את הכוס שהייתה מונחת לידו ולוגם מהקולה.
"בטוח?" היא אומרת ומחייכת חיוך שאומר 'אתה מפסיד'.
"כן. ותודה, היה טעים." ג'ייק מושיט לה את הכוס כשסיים לשתות.
"אני יודעת." היא מצחקקת ומפנה את הכלים לכיור.
"אז למה שאלת כל כך הרבה פעמים?" אני רוטנת.
"כי אני תמיד אוהבת לשמוע את זה." היא אומרת בזמן שהיא מתחילה לשטוף את הכלים.
אני נאנחת בכבדות ומגלגלת את עיניי. "טוב, אני הלכתי להתקלח ולהחליף בגדים." אני אומרת כשאני קמה מהכיסא.
"דרך אגב בגדים, מה נסגר עם הג'קט הזה?" אימא שלי מסתובבת מעט כדי להביט בי בזמן שהיא שוטפת מהצלחת את הסבון.
"משהו רע בג'קט שלי?" ג'ייק מכווץ גבות כשהוא בוחן את הג'קט שמכסה אותי.
"לא... פשוט אני לא מבינה למה היא לובשת אותו. זה נכון שיש קצת רוח קרירה בחוץ אבל החולצה שהיא יצאה איתה הייתה מספיקה." היא סוגרת את הברז ומניחה את הכלים ליבוש ומנגבת את ידיה במגבת מטבח קטנה.
"החולצה נתפסה בעץ ונקרעה אז ג'ייק נתן לי את הג'קט שלו." אני מגרדת מעט את העץ במשענת הכיסא באצבעי כשהחזרתי אותו למקום ונעמדתי מאחוריו.
"אני מבינה... אנה, בבקשה תיזהרי. את לא גורילה. את לא יכולה לטפס על עצים במצבך. קחי קצת אחריות על עצמך." אימא שלי נאנחת מעט באכזבה כשהיא תולה את המגבת בחזרה על המתלה.
אני נוזפת על עצמי בתוכי על כך שלא יכולתי לחשוב על תירוץ הגיוני אחר וגרמתי לה לדאוג ולהתאכזב ממני. עכשיו אני צוחקת במרירות בתוך עצמי. מעניין איך היא הייתה מגיבה כשהייתה מגלה שהתחלתי לעשן ולשתות בגיל שבע-עשרה. כנראה היא הייתה מתפחלצת. סביר להניח שקודם הייתה נועלת אותי חודש בחדר, ואז מתפחלצת.
אני נעה מעט ומתנערת מהמחשבה הזאת, מרגישה מעט את הצריבה בגבי כשהבד של הג'קט מתחכך בעורי.
ג'ייק מניח את זרועו על השולחן ונועץ בי מעט מבט כשהוא בוחן אותי.
"מה?" אני מקמרת לעברו גבה.
"משהו לא בסדר עם הגב שלך?" הוא שואל בקול רציני.
עיניי מתרחבות. "מה? למה שלא יהיה?"
בזווית העין אני רואה את אימא שלי מביטה בנו בחשדנות כשג'ייק ממשיך לדבר.
"לא יודע. הפנים שלך כל הזמן משתנות בכאב כשאת מזיזה את הגב שלך."
"אנה..."
"הכל בסדר." אני אומרת במהירות כשאני שומעת את הטון המזהיר של אימא שלי.
"תראי לי." היא אומרת כשהיא מתקרבת בחזרה אלינו.
"מה?" אני שואלת בגבות מורמות.
"תראי לי את הגב שלך." היא שוב משתמשת בטון המזהיר שלה כשהיא מצמצמת את עיניה אליי.
"אני לא מתכוונת להראות לך כלום כשג'ייק נמצא כאן." ג'ייק מרים את גבותיו בהפתעה כשאני אומרת את זה ומביטה בו.
"תעשי לי טובה, הוא ראה אצלך דברים הרבה יותר אינטימיים מאשר את הגב שלך." אני מביטה בה עכשיו מופתעת כשהיא מניחה את ידה על המותן, ויש לי תחושה שגם ג'ייק מביט בה ככה.
"זה לא משהו רציני." אני ממלמלת.
"אני מחכה." היא רוקעת ברגלה בחוסר סבלנות. היא מתנשפת בחוסר סבלנות כשאני ממשיכה להתעסק עם הציפורן בעץ של משענת הכיסא ולא מראה שום סימן שאני מתכוונת לעשות את מה שאמרה.
ג'ייק קם מהכיסא בדיוק כשהיא מתקרבת אליי ונעמד מאחוריי לפני שהיא מספיקה.
"מה אתה עושה?" אני שואלת במהירות כשהוא מושך למעלה את הבד מאחוריי.
"אנה, מה זה?" אימא שלי שואלת מעט מזועזעת.
"בסך הכל כמה שריטות שקיבלתי מהעץ. מה, זה רציני?" אני שואלת כשאני מרגישה צריבה קלה כשאצבעותיו של ג'ייק מחליקות מעט בגבי.
"לא, אבל... הגב שלך מלא בסימני שריטה אדומים. לכי להתקלח. אני אביא לך משחה למרוח על זה." אימא שלי אומרת כשהיא שוב נאנחת באכזבה ויוצאת מהמטבח כדי לחפש את המשחה.
"איך זה קרה?" אני מרגישה את הנשימה של ג'ייק מאחור כשהוא ממשיך לגעת בי עם אצבעותיו.
"כשנתקלתי עם הגב בעץ כש..."
יש שתיקה לכמה רגעים, לפני שאדם נכנס למטבח.
"מה... לא! לא שוב, ועוד בבית שלי!" הוא מפנה לעברנו אצבע.
אצבעותיו של ג'ייק נעצרות מלרחף על גבי. "חזרת." ג'ייק אומר בטון מאשים ומעוצבן מעט.
"לא בבית שלי." אדם אומר שוב בטון מזהיר.
"זה יהיה הבית שלך ברגע שתתחיל לשלם עליו." אימא שלי נוזפת בו כשהיא מופיעה לצידו בכניסה למטבח כשבידה שפופרת של המשחה. אני נאנחת כשאדם ממשיך לרטון ואימא שלי ממשיכה לנזוף בו.
"אני הולכת להתקלח." אני אומרת כשאני מושכת בחזרה את הג'קט למטה, וג'ייק נאלץ להוריד את ידו ממני.
"קחי את זה." אימא שלי מושיטה אליי את המשחה כשהתקרבתי.
"תודה." אני לוקחת את המשחה ממנה ופונה לעבר חדר המקלחת.
"אני יכול להצטרף?" אני שומעת את קולו של ג'ייק מאחוריי. אני מסתובבת במהירות להביט בו כשעיניי רחבות מהלם.
אל תשאל דברים כאלה ליד אימא שלי ואדם!
אני צועקת בתוך ראשי.
"ג'ייק, אני מבינה את הקרבה שלכם אבל תשלוט בעצמך." ג'ייק מנסה להסתיר חיוך שמתגנב על שפתיו כשאימא שלי מזהירה אותו ו... היא בעצמה מחייכת? מה ל... אני באמת לא מבינה אותם.
אני מנידה מעט בראשי כשהם לא מבחינים ונכנסת למקלחת. אני פותחת את רוכסן הג'קט ומורידה אותו ומניחה בסל הכביסה. לג'קט יש ריח טוב אבל בכל זאת כדאי שאכבס אותו לפני שאחזיר לו אותו. אני פותחת את הטוש ומכוונת את המים לפני שאני מורידה מעצמי את החזייה ושאר הבגדים ומניחה גם אותם בתוך הסל.
אני סוגרת הטוש אחרי שסיימתי להתקלח וכורכת את עצמי במגבת, לוקחת את המשחה ויוצאת מהמקלחת לכיוון החדר שלי. אני שומעת מהחדר של אדם שהוא שומע מוסיקה מהרמקולים של המחשב. אלוהים, מה הוא חירש או משהו? שינמיך קצת.
עיני מתרחבות בהפתעה כשאני נכנסת לחדר ורואה את ג'ייק שוכב על הגב במיטה שלי ומביט בתקרה כשידיו שלובות תחת ראשו. למה אני מופתעת? "למה אתה כאן?" אני שואלת כשאני סוגרת מאחוריי את הדלת ומתקרבת אל המיטה. בכנות, אני לא יודעת למה אפילו שאלתי את זה.
ג'ייק מטה את ראשו אליי כששמע אותי. "למה לא? ציפית שאחזור בשעה כל כך מאוחרת בערב כשאין שום אוטובוסים?" הוא שואל כשהוא קם לתנוחת ישיבה.
"כמובן שלא. פשוט... לא יודעת. כנראה חשבתי שתהיה עם אדם בחדר." אני אומרת.
"ולמה לי להיות עם אחיך בחדר ולא בשלך?" הוא מכווץ גבות כשהוא מסתובב מעט ומשלב את רגליו.
"לא יודעת. פשוט חשבתי." אני מושכת מעט בכתפי ומסיטה את מבטי ממנו.
"אני יודע. חשבת שזה מוזר שנהיה באותו החדר ונישן באותה המיטה אחרי כל מה שקרה." ג'ייק אומר בקול עבה ועמוק. הוא קלע בול פגיעה במה שאמר. הוא ממשיך לדבר כשאני לא עונה ובוהה ברצפת הפרקט מעץ. "אני מצטער, בסדר? טעיתי ובגדול. אני לא גאה בזה ולא מצדיק את זה. פעלתי מבלי לחשוב. אני לא אומר שלא אטעה שוב אחרי הכל, כולם טועים. אבל אני מבטיח שאשתדל שזה לא יקרה שוב."
"זה נשמע כל כך מוכר." אני אומרת מעט במרירות כשאני עדיין בוהה ברצפה. הוא כבר אמר משהו דומה. אחרי הפעם הראשונה שלנו הוא אמר שישתדל לא לפגוע בי. אבל הוא פגע בי פעם אחר פעם.
"אמרתי שאני מצטער." אני שומעת את החרטה בקולו. אני מרימה בהיסוס את עיניי מהרצפה אליו, רואה אותו מביט בי בהבעה שדומה לקולו.
אני עוצמת את עיניי לרגע ונאנחת כשאני מסיטה את שיערי הרטוב מעבר לכתף. "גם אני. אני לא יודעת מה עובר עליי."
"למה את מצטערת?" ג'ייק מקמט את המצח בחוסר הבנה, אבל אני רואה את ההקלה בעיניו מדבריי.
"כי... טוב, כי אני מגזימה בתגובות שלי. זאת היתה בסך הכל נשיקה בגלל אי הבנה ובכל זאת אני עושה מזה עניין רציני. כמו שאמרתי, אני מצטערת. אני לא יודעת מה עובר עליי." בא לי לקבור את הראש באדמה כמו יען מהמילים שלי. זה כן משהו רציני בשבילי. זה כן מכאיב לי לראות את התמונה הזאת בראשי כשהוא אוחז בה ודוחף את לשונו לתוך הפה שלה. זה מכאיב, וזה מכעיס. אם בחורה אחרת היתה במקומי, סביר להניח שהיא היתה חותכת לו את הביצים ותולה אותם בתור קישוט על הקיר. אבל אני לא בחורה אחרת. מעולם לא הייתי במערכת יחסים אז אני לא יודעת איך להתנהג. זה נכון שאהבתי אבל מעולם לא הרגשתי קנאה. מעולם לא הרגשתי את הצורך והרצון להיות ליד מישהו כמו עכשיו.
"על מה את מדברת?!" קולו הכועס של ג'ייק מוציא אותי ממחשבותיי.
אני מביטה בו מבולבלת כשהוא מביט בי בכעס. למה הוא כועס עכשיו?
"מגזימה בתגובות שלך? איך את יכולה להגיד את זה?" קולו נמוך ורציני כשהוא קם מהמיטה ומתקרב אליי כשעיניו הירוקות שורפות אותי. "אני כל כך רתחתי כשאמרת לי שהחלאה נישק אותך, ושזה היה משהו שלא רצית, שכשראיתי אותו ברחוב דפקתי לו אגרוף לאף. טוב, זה היה כששאלתי אותו איפה למצוא אותך והוא התגרה בי והכל, אבל זה היה לפני. ואת, את אפילו לא תקפת. את רק הבטת בי בכל כך הרבה כאב ובכית. אז אל תגידי שאת מגזימה בתגובות שלך." אני ממשיכה להביט בו מבולבלת כשאני לא מצליחה לפענח את הטון שלו. כועס? תוקפני? עדין? מאוכזב? אני פשוט לא יודעת.
ג'ייק נאנח לנוכח הבלבול שלי ומעביר את ידו בשיערו. "את פשוט לא מבינה, הא?" הוא מוריד את ידו במהירות והיא משמיעה קול כשהיא מתנגשת בצד גופו.
"מבינה מה?" אני מקמטת את המצח בחוסר הבנה. איך אפשר להבין מישהו שכל פעם מתנהג בצורה אחרת והוא הפכפך כמו סטייק?
הוא מביט בי כמה רגעים, כאילו מחכה שאבין את מה שאני לא. "לא משנה." הוא נאנח ומושיט אליי את ידו. "תני לי את המשחה. אני אמרח לך את הגב." הוא אומר.
אני מרימה מעט את ידי ומביטה במשחה. "זה בסדר. אני אמרח לעצמי." אני אומרת כשאני שבה להביט בו.
"מה, את תמנון? יש לך זרועות גמישות?" הוא מכווץ גבות וצוחק מעט. "קדימה." הוא אומר כשהוא מסמן בידו ומאלץ אותי להושיט לו את המשחה.
אני נאנחת בתבוסה כשאני מושיטה לו את המשחה והולכת לעבר המיטה כשהוא מסמן לי לעשות זאת ונשכבת על הבטן.
"מה הבעיה?" אני שואלת כשאני רואה אותו עומד לידי ועיניו מתרוצצות על המיטה.
"לעזאזל, המיטה הזאת קטנה. אין לי איפה לשבת כדי למרוח לך את זה." הוא מזדעף מעט.
"תשב עליי." אני אומרת.
"את בטוחה?" הוא מקמר גבה.
אני מושכת בכתפיי. "כן. מה כבר יקרה? זה לא כאילו אני אמחץ ואהפוך לחלק בלתי נפרד מהסדינים." אני מצחקקת מעט.
ג'ייק מחייך ומושך גם בכתפיו לפני שהוא פותח את מכסה השפופרת. אני מתנשפת מעט בהפתעה כשהוא משחרר ממני את המגבת ומוריד אותה במורד גבי כשהיא מכסה עכשיו רק את הישבן שלי. "לא חשבת שאמרח את זה על המגבת, נכון?" הוא מגחך לפני שהוא מטפס מעליי ומתיישב על ישבני.
אני פולטת אוויר בכבדות כשאני מרגישה את כובד משקלו עלי. הוא כבד אבל לא יותר מדי, כך שזה לא כל כך מפריע.
הוא מסיט את שיערי הצידה, ואני מרגישה צריבה קלה כשהוא מתחיל למרוח את המשחה על הגב שלי אבל תחושת ההקלה מיד מציפה אותי כשאני מרגישה את הקרירות של המשחה. הוא מעסה בעדינות את הגב שלי בתנועות מעגליות גורם למשחה להיספג בעורי. זה מרגיש כל כך משחרר וכל כך טוב שאני מרגישה את עיניי הופכות לכבדות ואני לא יכולה לשמור אותן פקוחות יותר.
"יותר טוב?" אני שומעת את קולו מעומעם חודר לאוזניי.
אין לי כוח אפילו לדבר אז אני רק מהנהנת מעט בראשי ומהמהמת. הידיים שלו ממשיכות לעשות פלאים בגב שלי ואני מרגישה שאני עוד רגע בחלום השביעי.
"מתי חוזרים מחר?" קולו עכשיו בקושי מגיע לאוזניי אבל אני עדיין מצליחה לשמוע.
"אני לא חוזרת מחר." אני פולטת אנחה שקטה.
"מה? חשבתי ש..." הוא מפסיק לעסות אותי.
"לפני שבאת קבעתי תור אצל רופא הנשים שלי. אם אחזור מחר אני אאלץ לחכות שבוע וקצת לבדיקה בזמן שפה יהיה לי תור בעוד יומיים." בכנות, אפילו לא שמעתי את מה שאמרתי עכשיו. אני מזיזה מעט גבי ומאלצת את ג'ייק לעסות אותי שוב.
"למה פה זה כל כך מהר?" הוא שואל כשהוא מתחיל שוב עם העיסוי המענג שלו.
"ככה זה כשהעיר קטנה ואין בה הרבה תושבים." קולי הופך לא מובן עם כל שנייה שעוברת.
אני לא מצליחה לשמור על הכרה יותר ומתחילה לשקוע לשינה עמוקה כשברקע אני שומעת את קולו המעומעם של ג'ייק כשהוא שואל, "אני יכול לבוא?"
עד כמה שרציתי לענות לו, לא יכולתי. פשוט ככה נרדמתי תחת המגע המענג של ידיו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מצטערת שלא העליתי פרקים בימים האחרונים. *מרכינה ראש*
מקווה שנהניתן ואהבתן ;)