מוכנה לנסות - ready to try

פרק 7

Edited:

איזה בושות! אני לא מאמינה שמליסה עלתה עלינו.
"אז..." מליסה לא מפסיקה לחייך בעודה ממשיכה להצביע לעבר הבליטה שבמכנסיו של ג'ייק. "אתם מתכוונים לענות בכנות?"
אני מסתובבת להביט בג'ייק, בתקווה שיענה במקומי. ג'ייק קולט את ההבעה הנואשת והתחינה השקטה שלי, ונאנח בכבדות.
"לא קרה כלום ביני ובין העכברה הזו."
מה? הוא רציני? הלב שלי מתכווץ מעט. לא בגלל שהוא קרא לי עכברה. אלא בגלל שהכחיש את מה שקרה. למה ציפיתי? אני בעצמי הכחשתי ועדיין, אני לא יכולה שלא להרגיש את הצביטה הנוראית הזאת בחזה.
הוא לא מביט כלל לכיווני אלא נועץ במליסה מבט רציני. ידעתי. זה היה אחד מהמשחקים שלו. הוא עוד שחקן. שחקן ממש טוב.
"באמת?" מליסה מעקמת פרצוף. אני יודעת שכוונותיה אינן רעות, אך אני באמת מקווה שתפסיק עם כל השאלות. אני גם ככה מרגישה על סף דמעות.
"כן, באמת! אולי תפסיקי כבר עם החקירות המזויינות שלך?" אני מביטה בג'ייק המומה כשהוא מרים את קולו. "כרגע, את האדם האחרון שיש לו הזכות לתחקר אותי בנושא, את לא חושבת?"
על מה הוא מדבר?
"דווקא בגלל זה, אני חושבת שיש לי את הזכות." עכשיו מליסה היא זו שמרימה את הקול.
יכול להיות שקרה משהו ביניהם?
"את לא פאקינג רצינית," ג'ייק מעביר את ידו בשיערו ומושך חזק בתלתלי הנחושת שלו, מאיים לתלוש אותם מראשו. זה בטח כואב.
"אתה לא תצעק עליי בבית שלי! שמעת אותי?" מליסה יורה לעברו מבט ואצבע מזהירה.
אני בוהה בהם, המומה מהוויכוח הפתאומי שנוצר.
"אני מבין," ג'ייק מסנן בין שיניו ומשחרר את אחיזתו בשיערו שעכשיו פרוע לגמרי ונראה כאילו עבר התעללות.
"יופי. אז לך." מליסה משלבת את ידיה ומסמנת בראשה לעבר הדלת.
ג'ייק מפנה את מבטו הזועם אליי, וגופי נדרך כשהוא צועד לעברי.
למה, לכל הרוחות, אתה כועס עליי? אני זו שאמורה לכעוס כאן.
אני לוקחת צעד אחורנית, מתרחקת ממנו. הוא מתנגש בכתפי בכוונה וממשיך לצעוד עד שיוצא מהמטבח. טריקה חזקה נשמעת בדלת לאחר שעזב.
מה קרה כאן הרגע? אני מתבוננת במליסה, שבוהה לכיוון הדלת. על מה היא חושבת?
"תקשיבי," היא לפתע פונה אליי. אני מרגישה לא בנוח כשמבטינו נפגשים. היא נאנחת. "אני יודעת שאמרתי לך שהוא בחור טוב, והתכוונתי לכך. אבל, אני באמת חושבת שעדיף שתתרחקי ממנו קצת. הוא בתקופה לא כל כך טובה כרגע."
אני רואה עצב ודאגה בעיניה החומות.
תקופה לא טובה? מה כבר קרה? האם זה קשור באיזושהי צורה אליה?
"כן. אני גם חושבת שעדיף כך." אני מפנה את מבטי לכיוון הדלת שממנה יצא בסערה.
לא משנה מה הסיבה, אני חייבת להתרחק ממנו. אני עוד אפול במלכודת שלו אם לא.
***
"אז איך היה הדייט?" אני יושבת על המיטה שלי בזמן שמליסה מחליפה לפיג'מה ומתארגנת לשינה.
היא מתיישבת במיטתה מולי ונשכבת על הצד. "היה מדהים!" היא צווחת בהתרגשות ומוחצת את הכרית שלה בין זרועותיה.
"אני גם נשכבת על הצד במיטה. "אני רואה שנהנית." אני מחייכת.
היא מציצה אליי מבעד לכרית שלה. "מאוד," היא לוחשת בשפתיה.
כרגע, אני מקנאה בה. תמיד רציתי מישהו שיאהב אותי ויקח אותי לדייטים. לא שרציתי מישהו שיקח אותי למקומות יוקרתיים, או יגזים עם מתנות. רק מישהו להחזיק איתו ידיים, לבלות איתו את הזמן הפנוי, ולספר אחד לשניה איך עבר לנו היום. משהו פשוט. אך גם זה לא קרה. לפחות לא כמו שציפיתי.
"אני שמחה בשבילך." אני אומרת בכנות.
"תודה," אני רואה חיוך קטן מציץ על שפתיה. "היית פעם בדייט?" היא מפהקת פיהוק גדול מבעד לכרית. היא כנראה מאוד מותשת אחרי הערב.
"לא." אני אומרת במבוכה קלה ומסמנת בידי תנועת ביטול.
"באמת?" היא לא מסתירה את ההפתעה שבקולה, שולחת לי מבט מופתע לא פחות.
מה, זה עד כדי כך מוזר?
"רק אם את מחשיבה את זה שבכיתה ח' הילד שהייתי דלוקה עליו הגניב אותי באמצע טיול בגן החיות כדי לצלם אותי עם הקופים לדייט, אז כן." אני מחמיצה פנים.
"מה?" היא נשמעת לגמרי משועשעת.
"כן. והוא אפילו אמר עד כמה אני דומה להם." אני מתחילה לצחוק כשאני נזכרת בזה. לא הייתי בטוחה אם לקחת את זה בתור מחמאה או עלבון. סביר להניח שבתור עלבון.
"לא נכון," מליסה פורצת בצחוק שמדביק גם אותי. הצחוק שלה דועך. "את עוד תמצאי את ה'אביר על הסוס הלבן' שלך." היא אומרת אחרי שנרגעה ממתקפת הצחוק שלה.
אני משחררת אנחה כבדה. "אני לא חושבת..."
"למה? בגלל מה שג'ייק אמר?" קולה יוצא שקט, כמעט לחישה.
ג'ייק... הדברים שאמר בהחלט נתנו לי סטירה מעוררת והחזירו אותי אל המציאות.
"לא. בגלל ניסיון אישי." אני לוחשת. יש דקירה קטנה בחזה שלי שמכאיבה לי כשאני נזכרת בעבר.
"איזה ניסיון?" מליסה לוחשת חזרה סקרנית.
"זה לא חשוב עכשיו. כל זה נמצא בעבר." אני מנסה להסיט אותה מהנושא.
מליסה מביטה בי כמה רגעים בחשיכה. "טוב, אם את אומרת," היא מושכת קלות בכתפה.
אנחנו ממשיכות לדבר כשהיא מעדכנת אותי בפרטים על הדייט שלה, עד שלבסוף היא נכנעת לעייפות ונרדמת. אני מתבוננת בשעה בפלאפון. עכשיו אחת בלילה. אני לא עייפה כלל אך בכל זאת מחליטה ללכת לישון.
אני שוכבת במיטה לבושה בגופיה ובשורטים, עוצמת לאט את עיניי ונותנת למשב הרוח שמגיע מהחלון לקרר אותי מעט מהחום המחניק של תחילת הקיץ.
"לא קרה כלום ביני ובין העכברה הזו... כן, באמת!"
אני נרדמת כשהמילים של ג'ייק עדיין מהדהדות בראשי.