מוכנה לנסות - ready to try

פרק 101

אני נשארת לעמוד בחדר וחושבת על הרבה דברים שגורמים לי לכאב ראש.
איך אני אפגוש אותו שוב? אני לא יודעת איפה הוא בכלל גר. ואיך זה שפגשתי אותו דווקא כאן? הבית של סבתא הרי בכלל לא בעיר הזאת. אולי הוא כבר עזב לגור לבד?
כל העניין הזה פשוט מפחיד, מוזר, ומתסכל ביותר. בן דוד שדומה לאבא שלי יותר מאדם, זה מוזר, אבל עם זאת הגיוני. הוא הרי הבן של אחיו התאום של אבי.
לפתע, צלצול של הודעה מוציא אותי ממחשבותיי. אני בודקת את ההודעה ורואה שהיא מג'ייק.
את בסדר?
שיט. שכחתי שהבטחתי להתקשר אליו כשאסיים לעבוד. אני לוקחת נשיפה עמוקה כשאני מחייגת אליו ומקרבת את הפלאפון לאוזן. אני מרחיקה מעט את הפלאפון ומסתובבת להביט בדלת כשאני שומעת צצלצול מאחוריה. אני מקמטת את המצח כשאני מתקרבת לדלת בזמן שהצלצול עדיין נשמע, ופותחת אותה. רואה את ג'ייק עומד בפתח מחזיק בידו את הפלאפון שלו ומביט בי.
"ג'ייק," אני אומרת כשאני מורידה את היד לצד אוזני ומנתקת. "כן, אני בסדר. הגעתי בבטחה כפי שאתה רואה." אני אומרת בחיוך קטן.
הוא מביט בי כמה רגעים כבוחן אותי. "כן, אני רואה. אבל אני לא מדבר על זה." הוא אומר כשהוא מאלץ אותי להתרחק מהדלת ולאפשר לו להיכנס.
"אז על מה?" אני מקמטת את המצח בבלבול כשהוא מתקרב למיטה שלי ומתיישב בה, מסמן לי להתקרב. אני עושה זאת ומתקרבת אליו עד שאני נעמדת לפניו. הוא תופס את ידי ומושך, בעדינות מאלץ אותי לשבת לידו.
"על השיחה הזאת שהייתה עכשיו."
עיניי מתרחבות מעט. "כמה הספקת לשמוע?"
"את הכל."
"כמה זמן היית כאן?" אני מקמרת גבה.
"באתי ישר לכאן. הייתי במטבח כששמעתי שנכנסת. רציתי לבוא לקרוא לך ואז שמעתי שאת מדברת, ולא יכולתי להתאפק אלא לשמוע את הכל." הוא אומר בקול נמוך ובמבט מתנצל מעט, אך פניו מרצינות. "אז מה זה היה כל זה עכשיו?"
אני נאנחת בכבדות. "מסתבר שיש לי בן דוד סודי שלא ידעתי עליו."
"ואיך את יודעת?" ג'ייק מכווץ גבות.
"כשחזרתי, בדרך לכאן מישהו הלך לידי ברחוב. חשבתי שהוא עוקב אחריי כשהוא לא עקף אותי כשנתתי לו את ההזדמנות והלך קרוב אליי. אבל כשנעצרתי והבטתי בו, הוא הזכיר לי באופן די מפחיד את אבא שלי. מאיזושהי סיבה הוא הביט בי בבהלה וברח. ניסתי להשיג אותו אבל הוא הצליח לברוח. כשנכנסתי לכאן התקשרתי לאימא שלי וסיפרתי לה, והיא אמרה שזה כנראה בן הדוד שלי." אני צוחקת מעט לקראת הסוף. זה באמת סיפור מופרח והזוי.
ג'ייק נושך את פנים לחיו כשהוא מביט בי במבט שאני לא מצליחה לפענח. "ומה היה כל העניין עם... הסבתא שלך?"
אז הוא באמת שמע את הכל.
אני מרכינה מעט את ראשי כשאני משחקת עם אצבעותיי על מסך הפלאפון. "אני בעצמי לא יודעת. היא פשוט אישה מרירה. אני מבינה שהיא כנראה עדיין מתאבלת כל השנים האלו על מות בעלה ושניי בניה, אבל זאת לא סיבה לשנוא את הנכדה שלה על זה, נכון?" קולי יוצא לא בטוח כשאני מרימה את עיניי בחזרה לג'ייק. "אני לא יודעת מה בדיוק קרה אבל שרה פעם אחת סיפרה לי שכשהיא הייתה קטנה והלכה עם אימא שלי ואבא שלי לבקר את סבתא שלי, אז סבתא שלי התחילה לצעוק על אימא שלי וניסתה לדחוף אותה במדרגות כשהיא הייתה בהריון מתקדם איתי. אימא שלי אומרת שזה כנראה בגלל שהיא פחדה לאבד את הבן השני כשכבר איבדה אחד. אבל היא שנאה אותה עוד לפני. הדוד שלי נהרג כשהייתי קטנה, אחרי שנולדתי, והיא בכל זאת ניסתה לגרום לה להפיל אותי כשעדיין עוד לא נולדתי. היא שנאה אותה, ושנאה אותי לפני שבכלל נולדתי. כמובן שלא ידעתי את כל זה והלכתי לבקר אצלה עם אדם. תמיד ניסיתי להבין למה היא התייחסה אליי בזלזול והביטה בי בסלידה בזמן שלאדם היא נתנה יחס טוב. היא תמיד הייתה עוקצת אותי על כך שאני דומה לאימא הלא מוצלחת שלי והייתה מלכלכת עליה. יום אחד כשהייתי בת עשר, פשוט אמרתי לה שנמאס לי ממנה. אמרתי לה שאני יותר לא אבוא אליה. וכך היה. אנחנו בנתק כבר עשר שנים." אני אומרת בעצב. עשר שנים אנחנו בנתק. ועשר שנים שבהם הייתי אצלה ולא ידעתי על קיומו של בן הדוד שלי. איך זה הגיוני? הרי אימא אמרה שהוא עבר לגור איתה, ובכל זאת, אף פעם לא ראיתי אותו אצלה. טוב, זה לא כאילו היינו שעות אצלה. הכי הרבה זמן שהיינו אצלה היה שעתיים, לא יותר. כנראה היא שלחה אותו לחוגים או משהו בזמן הזה כדי שלא נראה אותו.
"חרא סבתא זה צריך להיות." ג'ייק אומר ביובש.
"מה?" אני שואלת מבולבלת.
"יש את הסרט 'חרא סבא' אז היו צריכים לעשות במקום זה 'חרא סבתא'."
"מה זה הסרט הזה?" אני מצליחה לצחוק.
ג'ייק מרים גבות, ומחייך. "כדאי לך לראות אותו."
"אני לא חושבת שאני רוצה." אני מצחקקת ומנופפת בידי תנועת ביטול.
"צודקת. זה חרא של סרט." הוא אומר בחיוך בעל גומות עמוקות ומנסה להזעיף פנים.
אני לא מצליחה להתאפק והצחוק שלי מתגבר כשאני רואה את ההבעה המוזרה הזאת על פניו.
"בואי נאכל. אני לא רוצה שהעבודה הקשה שמליסה נתנה לי לעשות תלך לבזבוז." ג'ייק אומר כשאני מפסיקה לצחוק וקם מהמיטה.
"מה היא כבר נתנה לך לעשות?" אני שואלת כשאני גם קמה והולכת אחריו לכיוון הדלת.
"לחתוך ירקות," הוא רוטן ושולח לי חיוך מהיר כשהוא פותח את הדלת.
"מסכן קטן שכמוך." אני מצחקקת.
"הי, אל תתחילי שוב." הוא מזהיר, ואני מנסה להחניק את הצחוק ללא הצלחה.
אני עוקפת אותו וצוחקת כשאני הולכת במהירות לכיוון המטבח, כשהוא מנסה להשיג אותי מאחור.