מוכנה לנסות - ready to try

פרק 32

"אנה, את בטוחה שאת בסדר? אולי קיבלת מכת חום?" מליסה שואלת מודאגת.
"אני בסדר, באמת." אני אומרת כשאני מנסה לייצב את הלמות ליבי, אני נשבעת שאם הוא ימשיך לדפוק ככה, מליסה תוכל לשמוע אותו. 
"אם את אומרת." היא מביטה בי לרגע בחשדנות ומוותרת, "אז, ספרי איך היה." היא אומרת בקול נרגש.
"התקבלתי." אני כמעט צווחת.
מליסה צווחת ומושכת אותי לחיבוק חזק כשהיא קופצת במקום. "אני לא מאמינה! איזה מגניב זה שתעבדי במקום שאני לומדת בו!" אני מצחקקת כשהיא מנערת אותי מעט. "אנחנו חייבות לחגוג את זה." היא אומרת כשהיא משחררת אותי. "אני אוציא לנו משקאות מהמקרר, ביקשתי ממייק שיקנה כמה כשלא היית." היא שולחת לי חיוך רחב וקורצת לפני שהיא ניגשת למטבח. 
אני מחייכת לעצמי. זה באמת יכול להיות מגניב לעבוד איפה שהיא נמצאת. לעולם לא יימאס לי ממנה. 
בדיוק כשאני מתכוונת לגשת לספה ולהניח את התיק, אני שומעת צלצול בפעמון הדלת.
"אנה, את יכולה לבדוק מי זה?" אני שומעת את מליסה מהמטבח.
"כן." אני אומרת כשאני ניגשת לדלת ופותחת אותה.
משום מה, אני לא יכולה לעצור את החיוך על פניי כשאני רואה את רון עומד בפתח.
"מה אתה עו--"
"הפלת את זה." הוא אומר לפני שאני מסיימת לדבר, ומנופף מולי בידו את המפתחות שלי.
"מה זה עושה אצלך?" אני שואלת.
"כמו שאמרתי, הפלת את זה."
אני לוקחת ממנו את צרור המפתחות, "יצאתי מהמעלית אחריך, אז אם הייתי מפילה את זה הייתי שמה לב לפנייך. אתה לקחת אותו." אני מנסה להאשים אותו, אבל זה קשה אם החיוך שמרוח לי על הפנים.
לעזאל, אני צריכה שפכטל כדי להוריד אותו.
"תפסת אותי, לקחתי אותו כשהלכת לשטוף ידיים בבית הקפה." הוא מחייך חיוך ערמומי קטן.
"אתה חיטטת לי בתיק?" אני מזעיפה פנים.
"הי, בחור צריך לעשות הכל כדי להשיג את הבחורה שהוא או--"
"אנה, מי זה ההורס הזה?" אני שומעת את קולה של מליסה מאחוריי, קוטעת את את רון מלסיים את מה שהתחיל להגיד.
מה הוא ניסה להגיד?
אני מסתובבת להביט בה, "זה רון, הוא למד איתי מהיסודי עד התיכון." אני מציגה אותו בפנייה. "וזאת מליסה, היא השותפה שלי." עכשיו אני מציגה אותה.
"אני לא מאמינה שלמדת עם הורס שכזה." היא מחייכת כשהיא בוחנת אותו.
"תודה. אם את רוצה אני יכול לתת לך טעימה." רון אומר וקורץ למליסה.
משום מה, גם אם אני יודעת שהוא לא מתכוון לזה באמת, זה מכעיס אותי.
"מצטערת חבוב, יש לי חבר. אבל אני חושבת שאנה רוצה טעימה." היא מצחקקת כשהיא קולטת את ההבעה בפניי. "אני סתם צוחקת. רוצה להצטרף לחגיגה?" מליסה שואלת את רון כשהיא מושיטה לו בקבוק בירה.
"מה אתן חוגגות?"
"את העבודה החדשה של אנה!" מליסה מכריזה בקול.
"אני חושב שכבר חגגנו את זה מוקדם יותר, אבל אני אשמח לחגוג זאת שוב." רון אומר כשהוא נכנס לדירה ולוקח את הבקבוק מידה של מליסה.
"באמת? מתי חגגתם?" מליסה מרימה גבה סקרנית.
"לפני שחזרנו, ישבנו בבית קפה," רון מסביר. "אבל למען האמת זה היה בשביל להתנצל על--"
"זה מספיק." אני מרימה מעט את קולי וקוטעת את רון. מליסה ורון מביטים בי מופתעים. "בואו נשב, אני רוצה לשתות." אני מחייכת חיוך מאולץ.
לעזאזל, הוא כבר התנצל וסלחתי לו, אז שיפסיק כבר להזכיר את זה. אני לא רוצה לשמוע את זה שוב, בטח לא לפני מליסה.
אנחנו מתיישבים בסלון, כשרון יושב לצידי, ומתחילים לשתות.