מוכנה לנסות - ready to try

פרק 50

לא, לא לא! זה לא קורה לי!
אין לי שום סיבה לחשוד, אני עדיין לא באיחור. אבל כשאני חושבת על זה, התקפי הרעב, כמויות האוכל שאכלתי, והדרך שהתפרצתי בכעס, הם חלק מהתסמינים, לא?
אני לא יודעת מתי הזמנים המדוייקים של התסמינים אז אין לי שום דרך לבסס את החשדות שלי.
אין מצב שזה קורה לי!
אני לא מוכנה לזה עדיין, לא פיזית ולא מנטלית. אני בעצמי עדיין רק ילדה.
אני עדיין ילדה, נכון?
ואלוהים! ג'ייק, זה נכון שהוא בקרוב יהיה בן שמונה-עשרה, אבל הוא עדיין רק בן שבע-עשרה. הוא בעצמו עדיין רק ילד.
אלוהים, לאיזה בוץ הכנסתי את עצמי? איך יכולתי להיות כל כך חסרת זהירות?
מה אני אמורה לעשות?
אני רוצה שמישהו יעזור לי. אני כל כך מפחדת.
"אנה, תעני לי, מה קרה?" ג'ייק מתכופף מעט ורוכן לעברי, מנגב באגודלו דמעה סוררת שהצליחה להתגנב.
הנשימות שלי הרבה יותר מהירות כשאני רואה את ההבעה המבוהלת שלו.
אם אני כל כך מפוחדת, אני לא רוצה לדעת עד כמה הוא יהיה.
"שיט, היא נראית רע. כדאי שאקרא למישהו." ליזי מפתיעה אותי כשהיא קמה במהירות מהכיסא.
לא, אסור לי לתת לה לקרוא למישהו. אני בעצמי עדיין לא בטוחה אז אסור לי סתם להדאיג אחרים.
"חכי," אני מצליחה לעצור אותה לפני שהיא מגיעה אל הדלת. אני מנסה לייצב את הנשימה שלי כמה שאני יכולה. "אני... אני בסך הכל לא מרגישה טוב. את לא צריכה לקרוא לאף אחד."
"את נראית כאילו את שנייה מלמות. זאת סיבה מספיק טובה בשבילי!" היא מפתיעה אותי שוב כשהיא ממשיכה להתקדם לעבר הדלת.
"חכי," אני מנסה לעצור אותה שוב.
היא עוצרת ונאנחת לפני שהיא מסתובבת. "מה עכשיו?" היא נשמעת מעוצבנת, אבל אני יכולה לראות את הדאגה בפניה.
אני מבולבלת. היא דואגת לי? הבחורה הזאת מפתיעה אותי.
"באמת, את לא צריכה. אני רק צריכה כוס מים, זה הכל."
"בטוחה?" היא שואלת ואני מהנהנת נחרצות.
היא שוב עושה את דרכה אל הדלת ופותחת אותה. "טוב, אני אביא לך כוס מים. עוד משהו?" היא שואלת.
"לא, תודה."
היא מהנהנת לפני שהיא יוצאת מהמשרד.
"הי, תסתכלי עליי," אני מפנה את מבטי חזרה לג'ייק שכורע עכשיו ברך לפניי ולוחץ בעדינות את הירך שלי. "את בסדר?" הוא שואל, ואני מרגישה איך עוד שנייה אני מתפרקת תחת קולו והבעתו המודאגים.
"כ-כן." אני מסיטה מעט את מבטי. "אני רק קצת לא מרגישה טוב,"
ג'ייק מעביר את אצבעותיו ומסיט קצוות שיער מהמצח שלי מאחורי אוזני. "אז אולי כדאי שתלכי לראות רופא,"
"כן, יש לי כבר תור שקבעתי לאחרי העבודה."
אני שומעת אותו נאנח בהקלה. "אני אבוא איתך."
אני מפנה את מבטי במהירות אליו. "מה?" אני שואלת במהירות.
לא. אין מצב. אין שום סיכוי שאני אתן לו לבוא איתי לרופא נשים. גם אם הוא לא ייכנס איתי, הוא יחשוד מיד. וכרגע, זה הדבר האחרון שאני צריכה. שעוד מישהו חוץ ממני, יחשוד שאני בהריון. במיוחד כשהמישהו הזה יכול להיות הסיבה לכך.
"לא," אני מנידה בראשי קצת יותר מדי חזק. "אתה לא בא איתי."
"למה? את נראית כאילו את עוד רגע מתעלפת. אין סיכוי שאני נותן לך ללכת לבד. אני אפילו לא מוכן לנהל את השיחה הזאת עכשיו." הוא אומר בקול רציני.
אני שותקת. הוא כל כך רציני, שאני יודעת שלא אנצח בזה. כל העניין הזה רק הולך ומסתבך.
"הנה המים שלך," ליזי מופיעה לפני הדלת ומתקרבת אליי כשהיא מושיטה לי כוס מים גדולה.
"תודה," אני לוקחת את הכוס ומסיימת אותה במהירות.
"איך את מרגישה?" היא שואלת ואני מביטה בה קצת מופתעת. "שלא תביני לא נכון, אני לא דואגת לך. אם את תמותי כאן, זה יעורר הרבה שאלות. אני אאלץ להמציא אליבי."
"ליזי," ג'ייק מזהיר.
אני מתאפקת שלא לצחוק אבל נכשלת. "זה בסדר. אני לא הולכת למות."
"יופי," היא משרבבת מעט שפתיים ומביטה לכיוון אחר.
באופן די מפתיע, היא הצליחה לעודד אותי מעט.
"באיזה שעה יש לך תור?" ג'ייק נעמד על רגליו ומביט בי.
שיט, אני באמת לא רוצה שהוא יבוא.
"בארבע," אני פולטת.
הוא מוציא את הפלאפון שלו מהכיס ובודק את השעה. "יש לנו עוד עשרים דקות. בואי נצא עכשיו כדי שנגיע בזמן." הוא מכניס את הפלאפון בחזרה לכיס ומחכה שאעמוד.
"אבל מה בקשר לעבודה?" אני שואלת.
"זה בסדר. גם ככה לא נשאר לך הרבה, ואני בטוח שקרן תסכים לך לצאת קצת לפני הזמן. עכשיו בואי נלך."
"אתה לא צריך לב--"
"אמרתי שאני לא מוכן לנהל את השיחה הזאת." הוא מדבר בטון מזהיר.
"ט-טוב," אני לא רוצה להתווכח איתו.
"תור למה בדיוק?" ליזי שואלת כשאני לוקחת את התיק שלי וקמה מהכיסא.
"לרופא." אני אומרת.
"רופא? אז את כן הולכת למות."
"ליזי!" ג'ייק כמעט צועק.
הייתי מתעצבנת אילו לא הייתי רואה את הדאגה בפניה. מה יש לה ממוות? למה היא חושבת שאני הולכת למות?
"אני לא הולכת למות."
לרגע יכולתי להישבע שראיתי פחד בעינייה אבל זה התחלף במהירות בהקלה.
מוזר... אני כנראה מתחילה לדמיין דברים.
"בואי," ג'ייק אוחז בידי ומוביל אותי מחוץ למשרד.