"אני בטוח." אני נועץ בה מבט.
ג'ני מטפסת מעליי, מחייכת חיוך ניצחון כשידיה החלקלקות ממשיכות לגעת בי.
אני אוחז במותניה בחוזקה והופך אותה כך שהיא עכשיו שוכבת מתחתיי.
"מישהו כבר לא יכול לחכות." היא מצחקקת ומתנשפת כשידיי אוחזות במכפלת החולצה שלה.
אני מזייף חיוך. "תאמיני לי, אני מת לעשות את זה." אני מושך בחולצה שלה חזק וקורע אותה כל הדרך למעלה.
"אתה חייתי." היא אומרת כשאני ממשיך לקרוע ממנה את הבגדים.
"אין לך מושג עד כמה." אני נסוג לאחור כשחיוך הניצחון מרוח כרגע על פניי.
"למה אתה מרוצה?" היא מקמטת את המצח שלה ומביטה בי בחשדנות.
אני מתרומם מהמיטה ונעמד על רגליי. "נראה אותך יוצאת עכשיו עם ההופעה הזאת." אני מנופף מולה את הבגדים הקרועים שלה.
היא קמה באיטיות לתנוחת ישיבה. "לא אמרת שאתה בטוח?" היא כמעט צועקת.
"אני בטוח." אני זורק את פיסות הבד הקרועות על הרצפה ודורך עליהם, מועך אותם ומשפשף בהם את רגלי. "אני בטוח שאין מצב שאני מזיין חולת מין כמוך." אני חושק את שיניי ושולח לה מבט רצחני.
"מה אתה חושב שאתה עושה?! לא אכפת לך שיפטרו אותה אם יגלו? לא אכפת לך שידיחו את המנהל מתפקידו שאיפשר לזה לקרות?!" היא צועקת ומאגרפת את ידיה בסדינים.
"אחד; לא יפטרו אותה. שתיים; לא ידיחו את דן מתפקידו. שלוש; זה לא פאקינג עניינך את מי אני מכניס להריון!" אני שואג.
"ולמה אתה כל כך בטוח שלא יעיפו אותם בבעיטה?" היא צוחקת ומביטה בי בערמומיות.
"את שואלת למה? אז תני להסביר ולהכניס את זה טוב טוב לראש החלול שלך." אני מתקרב ורוכן אליה, מביט בה בגובה העיניים. אני רואה את ההבעה הלחוצה והמבוהלת שלה אבל מתעלם. "נתחיל מזה שדן וקרן הם חברי המשפחה, לא; הם משפחה. כך שהם לא יפטרו את אנה, ולא ידיחו את דן מתפקידו כי זה קרה עוד לפני שהוא קיבל אותה לעבודה. הזק-- אבא שלי כבר יודע על ההריון וכך גם המשפחה שלה. ונסיים עם זה שזה לא רומן סודי בין מזכירה לתלמיד, כך שגם אם בבית הספר יגלו, כל עוד המשפחות שלנו מודעים מזה ומסכימים עם זה, כולם יכולים לקפוץ לי!" היא מתכווצת מעט תחת מבטי ומעוצמת הקול שלי. אני מגחך כשאני מתרומם בחזרה. "את יכולה ללכת ולספר למי שאת רוצה אבל את תהיי זאת שתתחרטי על כך, לא אני. אם כבר, אז אני יכול לגרום לך לעוף בבעיטה בתחת חזרה לחור שממנו יצאת."
"והוא לא יהיה היחיד שיעשה את זה."
אני מסובב את מבטי ורואה את לירוי עומד בפתח החדר עם ידיים שלובות על החזה, וליאון נשען על משקוף הדלת.
"מה אתם עושים?! תעופו מכאן!" ג'ני צועקת ומכסה את עצמה בשמיכה שהייתה על המיטה.
"יש לך עוד את החוצפה להגיד את זה בחדר שלי?" ליאון מרים את קולו ונועץ בה מבט רציני.
"כמה זמן אתם עומדים שם? מה עם הכוסיות מהגיהנום שלכם?" אני שואל.
"אנחנו עמדנו כאן מספיק זמן. והכוסיות מהגיהנום חזרו בחזרה למאורת הרשע שלהן." לירוי מעוות את פניו בגועל. "חשבתי שהשתייה תעזור לי אבל זה לא קרה. הרגשתי שאני מנשק סיליקון"
ליאון מתייצב וצועד לתוך החדר. "אל תדאג. לא התכוונו לחכות ולצפות. אם זה היה מתחמם, היינו מתערבים. חיכינו שתגיב." הוא טופח את ידו בגבי.
"זה נכון. שיכורים או לא, לא היינו נותנים לזה להגיע רחוק. לא עם החולה שרוטת המוח הזאת." לירוי מצטרף אלינו.
אני מחייך. "שניי דפוקים בתחת."
"כדאי שתשמור על התחת שלך מפנינו." ליאון צוחק וטופח לי פעם אחת ואחרונה חזק בגב. אני מתכווץ מעט.
בן זונה דפוק...
"ועכשיו, אם לא אכפת לך, אני רוצה שתלכי בעקבות החברות שלך ופאקינג תעיפי את התחת המזוייף שלך מהבית שלי." ליאון מסנן לעבר ג'ני. הוא לוקח את אחת מהחולצות המלוכלכות שלו מהערימה שליד המיטה וזורק אותה עליה.
"אתה דפוק? אני לא יכולה לצאת ככה!" היא מוחה בתוקף ומחזקת את אחיזתה בשמיכה.
"לא בעיה שלנו, מותק." לירוי נועץ בה מבט.
ליאון לוקח מכנס קצר וזורק גם אותו עליה. "תתלבשי ותעופי." הוא מסנן.
"לא שמעת מה אמרו לך? עכשיו!" אני צועק.
ג'ני מביטה בנו בחוסר אמון. דמעות מציפות בעיניה אבל אני לא שם זין. היא לובשת במהירות את החולצה והמכנס ועפה מחוץ לחדר, ומהבית של ליאון.
"איזו כלבה תחמנית." לירוי נאנח בכבדות.
"אני לא מאמין שבכלל הזמנתי אותן. הייתי מעדיף שזה יהיה רק שלושתינו." ליאון כורך את זרועותיו סביבי וסביב לירוי, מושך אותנו לחיבוק וצועק. "חיבוק קבוצתי!"
"להביא לך פלסטר לשריטה שבמוח שלך?" לירוי שואל בחיוך ודוחף את ליאון מאיתנו.
"חה! ממש מצחיק. קבל את פרס בדיחת השנה." ליאון מוחה כפיים ומזייף חיוך.
"עכשיו כשזה באמת רק שלושתינו, בואו נחזור לשתות. אני רוצה לשכוח מכל מה שקרה כאן הרגע." אני אומר ביובש, ואנחנו יוצאים מהחדר המטונף. "אתה צריך לנקות את המקום בדחיפות. ואולי גם הדברה לא תזיק." אני אומר לליאון ומעוות את פניי.
אלוהים, הוא חזיר מהלך על שתיים.
"אשמח שתנקה בשבילי, לבוש בשמלת משרתת." ליאון צוחק כשרואה את ההבעה המזועזעת על פניי. אני מרגיש את מיצי הקיבה שלי עולים מהגועל, את העור שלי סומר ואת החלחלה מתפשטת בתוכי.
לעזאזל, עכשיו אני יודע איך אדם הרגיש כשאמרתי לו כל מיני דברים מוזרים.
אלוהים, אני ממש מרחם על הבחור המסכן...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לא באמת חשבתן שג'ייק יעשה את זה, נכון? (סמיילי ערמומי)
הפרק הזה קצר אבל שניי פרקים זה כבר לא LOL
מקווה שאהבתן ;)
YOU ARE READING
מוכנה לנסות - ready to try
Romanceאנה בלום היא בחורה טובה שרוצה להפוך לעצמאית ולהצליח בחיים. היא עוברת לגור בדירה עם שותפות בעיר אחרת, הרחק מבית אימה. היא תכננה את הכל. למצוא עבודה טובה, חברים חדשים וכמובן אהבה. עד מהרה היא מגלה שלא הכל הולך כפי שהיא תכננה. השותפות שלה הן לא מה שהי...
