מוכנה לנסות - ready to try

פרק 87

נקודת המבט של ג'ייק.

"היינו צריכים גם לצאת." אנה משלבת ידיים על אי השיש ומניחה עליהן את ראשה.
"למה את כל כך רוצה לצאת?" אני שואל כשאני טובל את האצבע בצנצנת חמאת הבוטנים בפעם הרביעית.
"בגלל, שמאז שעברתי לכאן לא יצא לי לצאת. ואני לא רוצה להעביר כל סוף שבוע כמו זקנה ממורמרת." אני צוחק כשהיא משרבבת שפתיים.
"אבל את באמת זקנה." אני מקניט, ומכניס את האצבע לפה כשאני מוצץ ממנה את חמאת הבוטנים.
"מה אמרת עכשיו?" היא פולטת בחוסר אמון.
היא מסובבת את ראשה לצד השני כשהוא עדיין נח על ידיה. היא לא רוצה להסתכל עליי.
אני מרגיש את שפתיי מתעקלות לחיוך סביב האצבע שלי. חמאת הבוטנים נתנה לי רעיון.
"אז את אומרת שאת רוצה להעביר סוף שבוע בריגושים?" זה יצא לי יותר כתשובה מאשר כשאלה. היא לא עונה. אני מגחך כשאני מניח את הצנצנת על השיש. שתיקה כהסכמה.
"אז אני אקח את זה ככן." המילים שאמרתי כנראה משכו את תשומת ליבה כשהיא מסובבת את ראשה בחזרה אליי.
"על מה אתה חושב?" היא מצמצמת את עיניה אליי בחשדנות.
"יש לי רעיון. בואי נשחק משחק קטן." אני מחייך ומצביע לעבר הצנצנת שעל השיש.
"משחק?" היא מקמטת את המצח כשהיא מביטה אל הצנצנת.
"כן. בואי נשאל אחד את השנייה שאלות ומי שעונה נכון זוכה למרוח את זה על השני. ומי שטועה, השני מורח עליו." אני מרים גבה שובבה. היא מורידה את עיניה מהצנצנת ושבה להביט בי. "קדימה, זאת גם דרך טובה לדעת דברים אחד על השניה." אני אומר כשאני רואה שהיא מהססת לענות.
חיוך ניצחון מופיע על שפתיי כשהיא נאנחת בתבוסה ומתייצבת בכיסא. "טוב, זה לא כאילו שיש לי משהו יותר טוב לעשות." לחייה הופכות לאדומות כשאני בטוח שהיא יודעת לאן זה יוביל.
"אז... מי מתחיל?" היא שואלת.
"נשים קודם." אני מחווה בידי אליה.
היא עושה פרצוף כשהיא חושבת על שאלה. אני מגחך בשקט. "מה הצבע האהוב עליי?" אני שואל.
"מה קרה לנשים קודם?" היא מתלוננת.
"את זוכה לענות קודם." אני מקנטר אותה.
אני מרים שתיי גבות כשהיא עונה במהירות, "שחור."
"איך ידעת?" אני מכווץ מעט גבות.
היא מגלגלת עיניים. "נו, באמת. זה לא סוד כשאתה כל הזמן לובש שחור." היא מחייכת כשהיא מושכת מעט במכפלת החולצה השחורה שלי.
"הי, יש לי גם כמה חולצות לבנות, ואולי גם איזה סוודר אפור." אני ממלמל, והיא מצחקקת.
"אז אני מניחה שאני זוכה בסיבוב הזה." היא שולחת לי חיוך מהיר לפני שהיא מושכת את הצנצנת אליה וטובלת בה את האצבע, מוציאה אותה ומקרבת אותה אליי. "אתה יודע, זה קשה למרוח את זה עליך כשאתה לובש חולצה." היא מחייכת חיוך ממזרי קטן.
אני מגחך ומוריד מעליי את החולצה ומשליך אותה לרצפה.
"אז איפה כדאי שאמרח את זה?" היא מביטה בי בערמומיות כשהאצבע שלה מרחפת בעדינות במורד החזה שלי. משחקת משחק מתגרה כשהיא נוגעת-לא נוגעת בי.
החצופה הקטנה הזאת...
"אל תתגרי," אני מתנשף כשהאצבע שלה מרחפת מעט מעל לרצועת המכנסיים שלי.
היא מושכת כתף ומחייכת במהירות לפני שהיא רוכנת מעט למטה ומורחת את חמאת הבוטנים סביב הטבור שלי. אני קופץ מעט מתחושת הקרירות ומרגיש מיד משהו חמים נוגע בעורי, ואני קולט שהיא מעבירה את לשונה ומלקקת את חמאת הבוטנים שמרחה. מתגרה בי כשהיא מחככת את שיניה ונושכת מעט לסיום לפני שהיא נסוגה בחזרה לאחור.
היא מעבירה עכשיו את לשונה על אצבעה ומלקקת את השאריות. "מה?" היא שואלת כשאני מביט בה מופתע.
"מישהי פה רעבה." אני מרים שתיי גבות לעברה.
"זאת מטרת המשחק, לא?" היא שואלת נבוכה ומורידה במהירות את האצבע מהפה.
"זה כן, אבל... לא משנה. בואי נמשיך." אני מחייך כשאני רואה את לחייה מסמיקות יותר ויותר. אני חייב להודות שלא ציפיתי שהיא תגיב ככה בכזאת מהירות מבלי שאגיד לה מה לעשות או מבלי שתהסס מעט.
"עכשיו תורך לשאול שאלה." אני אומר.
היא שוב עושה פרצוף כשהיא חושבת על שאלה. "מה החיה האהובה עליי?" היא שואלת אחרי חשיבה ממושכת.
"חתול." אני עונה בביטחון. כל הנשים אוהבות חתולים. במיוחד הזקנות הרווקות. כך שאני בטוח בתשובה שלי.
אני מקמט את המצח בבלבול כשהיא מחייכת חיוך רחב ומנידה בראשה. "טעות. החיה האהובה עליי היא כלב."
"כלב? מה לא בסדר איתך? חשבתי שכל הנשים אוהבות חתולים שמנים ושעירים. וחוץ מזה, מה זאת השאלה הזאת?"
"ו-'מה הצבע האהוב' יותר טוב? בכל מקרה, זה כלב. תתמודד עם התבוסה שלך." היא מקרבת לעברי את האצבע שלה אחרי שטבלה בצנצנת. היא לוכדת את שפתה התחתונה בין שיניה ומעבירה את עיניה במורד גופי כשהיא כנראה מתלבטת איפה למרוח הפעם. היא מרימה את עיניה בחזרה אליי ומעבירה את לשונה על שפתה כשהיא מחליטה למרוח באזור שמתחת לאוזן שלי. היא קמה מהכיסא ונעמדת בין רגליי כשהיא מניחה את ידיה על כתפיי ורוכנת לעברי ומתחילה ללקק. אני אוחז במותניה ומתנשף כשהיא מעבירה את לשונה בעדינות מלמטה אל תנוך האוזן שלי, נושכת מעט ומוצצת אותו. אני נושך את שפתי כשאני שומע קולות מציצה ומרגיש את נשימתה החמה עליי. היא גורמת לי להגיב מהר רק מהדברים הקטנים האלו.
אני לוחץ מעט על מותניה כשהיא ממשיכה להתגרות בי עם לשונה.
לעזאזל עם כל זה...
אני קם במהירות מהכיסא, מרים ומניח אותה על השיש. "מה אתה עושה?" היא שואלת לפני שאני מוחץ את שפתיי על שלה וטורף לה את הפה. אני מניח את ידי על גבה ורוכן עוד יותר מטה ומאלץ אותה בעדינות לשכב עם הגב על השיש. "נמאס לי. התאפקתי מספיק זמן." אני מתנשף בתוך הפה שלה.
"אתה מפר את החוקים." היא גם מתנשפת בין לבין.
"לא אמרתי שיש כאלה." אני אומר במהירות כשאני אוחז במכפלת החולצה שלה ומרים את פיסת הבד מעל ראשה, חושף אותה בחזייה.
היא מתנשפת בכבדות כשאני מעביר את אצבעותיי על עורה החשוף עד שהן מרחפות מעל לרצועת המכנס שלה.
"חכה," היא אוחזת בידיי ועוצרת אותי.
"למה?" אני מביט בה מבולבל כשהיא קמה לתנוחת ישיבה ויורדת מהשיש. היא מסובבת אותי כך שאני עומד עם הגב אל אי השיש. היא משחררת את ידיי ומניחה את שלה על החזה שלי, באיטיות מחליקה אותן מטה. "הפעם, אני רוצה ל..." היא נושכת את שפתה, ואני רואה את הסומק המתגבר על לחייה כשהיא נאבקת לפתוח את כפתור המכנס שלי.
"את בטוחה?" אני מכווץ גבות, והיא מהנהנת.
"את יודעת איך?" אני שואל.
היא מנידה לשלילה. "לא, אבל אני אדע תוך כדי. זה בסדר?" היא שואלת בהיסוס ומרימה את עיניה אליי, מביטה בי בכל כך תמימות שאני כבר עוד רגע גומר.
אני מהנהן ושואף אוויר בחדות בין שיניי כשידיה מרחפות בהתגרות מעל מכנסיי. מתגרות בי כשהן מתחככות בי בעדינות, ואני מרגיש את הבד הופך יותר מדי צמוד.
היא פותחת את הרוכסן ומתכופפת למטה כשהיא מחליקה את מכנסיי במורד רגליי, ולאחר מכן את הבוקסר שלי. עיניה מתרחבות מעט והיא בולעת רוק כשהוא משתחרר החוצה, עומד גבוה וקשה.
אני חושק את שיניי כשהיא מאגרפת את ידה בעדינות סביבי ומלקקת את שפתה כשהיא מתחילה לפמפם באיטיות מענה. אני מטה את ראשי לאחור ופולט צליל אנחה כשהיא ממשיכה לעסות אותי בידה. עיניי מתגלגלות לאחור כשאני מרגיש עכשיו את לשונה הרטובה והחמימה נוגעת בי. מעבירה אותה באינסטינקט במעגלים סביב הראש ומלקקת מעט. אני מרגיש שאני עומד לאבד את זה כשהיא מכניסה אותו לכל אורכו לתוף פיה, לשונה מתחככת על עורי כשהיא מכניסה ומוציאה אותו. אני מטה את ראשי בחזרה למטה ומביט עלייה. רואה שהיא נאבקת ברפלקס ההקאה ועיניה מתחילות לדמוע כשהיא מכניסה אותו שוב עד הסוף. אני מניח את ידי מאחורי ראשה, קובר את אצבעותיי בשיערה הרך. אני מתנשף בכבדות ומרגיש את נחיריי מתרחבים כשהיא מתחילה להגביר את הקצב. היא נסוגה לאחור ומתחילה להשתעל בעיניים דומעות. אני חופן את הלחי שלה בידי. "את יכולה להשתמש ביד שלך במקום שאליו את לא מגיעה." אני מעביר את אגודלי על שפתיה מאלץ אותה לפתוח אותן שוב ומנחה את עצמי בחזרה לתוך הפה שלה. אני גונח כשאני מרגיש שוב את החמימות והרטיבות של פיה. היא עושה את מה שאמרתי לה ומשתמשת גם בידה. אני שוב מניח את ידי מאחורי ראשה ועוזר לה למצוא את הקצב. אני מעסה מעט את ראשה באצבעותיי. אני שוב גונח כשהיא מחככת את שיניה בעדינות מייסרת ומענה. "פאק, אל תעשי את זה. בקצב הזה אני..." אני מתנשף. אבל היא לא מקשיבה לי ועושה את זה שוב. מה שגורם לי לאבד את זה. אני מאגרף את ידי בשיערה ומושך מעט כשאני מרגיש בקצה, גונח וגומר בתוך הפה שלה. היא בולעת בכוח ומשתעלת כשאני יוצא מהפה שלה. אני מתנשף ומנסה להסדיר את הנשימה המהירה שלי, והיא ממשיכה להשתעל. "בגלל זה אמרתי לך לא לעשות את זה. לא היית חייבת לבלוע." אני אומר כשאני מתכופף אליה ועוזר לה לעמוד.
"יש לזה טעם מוזר." היא מכווצת שפתיים.
"באמת? איזה?" אני מגחך כשאני לובש בחזרה את הבוקסר והמכנסיים.
"כן. מלוח כזה." היא מלקקת את שפתייה.
"טוב לדעת שיש לי טעם." אני צוחק.
"אז... איך זה היה?" היא שואלת בקול שקט, מכרסמת מעט את שפתה בעצבנות.
אני מחייך כשאני רוכן אליה. "זה היה מדהים." אני משחרר את שפתה ולוכד אותה עכשיו בין שיניי, ומשחרר. חיוך ביישני מופיע על פניה.
"את בטוחה שלא עשית את זה מעולם. היית די מנוסה בשביל הפעם הראשונה." אני מרים גבה.
"מה זה אמור להביע? ברור שלא." היא מזדעפת.
"כדאי מאוד." אני מרגיש את פניי מרצינות אך מתרככות במהירות. "ומה איתך? את לא רוצה גם?" אני לוחש לה באוזן.
"רוצה." היא מתנשפת. "אבל אני קודם רוצה לאכול. הטעם המלוח עשה לי חשק לאוכל."
אני מגחך כשאני נסוג לאחור. אני מרים את החולצה שלי מהרצפה ואת החולצה שלה שהשלחתי קודם, לובש במהירות את שלי ונותן לה את שלה.
"אז כדאי שאכין משהו לאכול לילדונת שלי." אני פולט. "פאק. אני באמת מרחם על ילד הגוגואים." אני ממלמל.
אנה מביטה בי מבולבלת כשהיא לובשת את החולצה שלה בחזרה.
"עזבי, כדאי לך לא לדעת." אני אומר כשאני ניגש לעבר המקרר ומחפש אחר משהו קל להכין.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התלבטתי הרבה דרך איזו נקודת מבט לעשות את זה... ומשום מה, אני לא כל כך מרוצה מהפרק :/
תגיבו מה אתן חושבות... ;)