מוכנה לנסות - ready to try

פרק 104

עיניי עוד רגע יוצאות החוצה כשאני מביטה באופנוע המפלצתי שמקס החנה לידי.
"בשביל זה נאלצתי לחכות לך? תשכח מזה אני לא עולה." אני מוחה במהירות כשהוא מושיט לי קסדה אחת ומחכה שאעלה מאחוריו.
"מה העניין הגדול? ככה זה יהיה יותר מהר." קולו מעומעם מתחת לקסדה שמכסה את ראשו.
"אנחנו בכל מקרה נצטרך לרדת מהאופנוע ולהשתמש ברגליים. אין סיכוי שאני עולה." אני מתרחקת מהאופנוע כשהמנוע רועם מאחוריי.
"אז נרד כשנגיע. העיקר שזה יהיה מהר." קולו מתגבר על רעש המנוע כשהוא נוסע באיטיות לידי.
"אמרתי לא." אני אומרת בנוקשות וממשיכה ללכת ברגל.
אני שומעת את המנוע דומם מאחוריי. אני מסתובבת מעט לאחור ורואה את מקס יורד מהאופנוע ומוריד את הקסדה כשמבט חסר סבלנות מכסה את פניו. "אני בסך הכל רוצה לעזור. את לא חייבת להיות כל כך..."
"כל כך... מה? הורמונלית?" אני מזדעפת.
מקס מרים שתי גבות לעברי. "לא התכוונתי לזה. רגע, את..." הוא בקושי אומר ובולע את המילים כשהוא מביט בי המום.
אני לא עונה לשאלתו האילמת ומסתובבת בחזרה עם גבי אליו ומתחילה שוב ללכת.
"אתה יכול לרוץ לספר לסבתא שהנכדה הלא מוצלחת שלה נכנסה להריון." קולי חסר רגש כשאני שומעת את מקס מתחיל ללכת מאחוריי.
"על מה את מדברת? אני בטוח שהיא תשמח." אני חושבת שאני שומעת... התרגשות בקולו?
מה ל...
"כן, בטח." אני מגחכת ביובש. "היא בטח תשנא את הנין שלה בדיוק כמו שהיא שונאת את הנכדה שלה." אני אומרת בזמן שאנחנו ממשיכים ללכת וסורקת כל חנות, כל בר, וכל פינה בתקווה למצוא כבר את ג'ייק ולסיים עם זה.
"תקשיבי... אני יודע הכל. היא באמת לא אוהבת את אימא שלך ואמרה לי הרבה דברים שגרמו לי לחשוב בצורה רעה עליה, וזה מה שבעצם גם מה שגרם לי לחשוב דברים רעים עלייך ועל אחיך. אבל היא לא שונאת אותך, או את אחיך."
"ברור שהיא לא תשנא את אדם כשהוא דומה לאבא, חוץ מהעיניים. אבל היא ללא ספק שונאת אותי כי אני דומה לאימא שלי." אני אומרת בכעס.
"אז את לא יודעת כלום."
אני נעצרת ומביטה במקס שנעצר לידי. "מה זאת אומרת?" אני שואלת בחשדנות.
"זאת אומרת ש..." הוא מתחיל לדבר כשעיניו לפתע סוטות מעט הצידה וננעלות על משהו מאחוריי. "נראה שמשהו הולך שם." הוא מסמן בראשו לכיוון מאחוריי.
אני מסתובבת לאחור, רואה קבוצת אנשים קטנה מתקבצת סביב כמה פחים שנמצאים בסמטה קטנה לצד כמה חנויות.
רגליי רועדות כשאני מתחילה להתקדם לעברם ומפלסת את דרכי בינם. אני משתנקת למצוא את ג'ייק יושב שרוע על הקרקע כשגבו נח על אחד הפחים.
"בחור מסכן."
"זה פשוט לא יאומן." שתי נשים מתלחשות לצידי, כשג'ייק מתחיל לשיר בטונים גבוהים. גבוהים מדי כשקבוצת האנשים מתחילה להתפזר. אני מתעלמת מהנשים שנשארו לעמוד לצידי ומביטות בג'ייק ברחמים, ומתקדמת במהירות אליו כשאני כורעת ברך לפניו.
"מה אתה עושה כאן? כולם דואגים לך." אני אומרת בקול גבוה כשאני מניחה את ידי על כתפו ומנערת אותו מעט כדי שיפסיק עם מתקפת הקול שלו.
ג'ייק מפסיק לשיר ועיניו המזוגגות נחות עלי. "הו באת כדי לשמוע אותי?"
"אני לא חושבת שמישהו רוצה לשמוע אותך."
"למה? היו כאן לא מעט אנשים שהקשיבו לי." הוא אומר בתמימות כשמילותיו נבלעות.
"כן, אבל ברגע שפתחת את הפה הם ברחו." ואני לא מתכוונת אל גל ריח האלכוהול שמציף את נחיריי.
"את מכירה אותו?" אחת משתי הנשים שנשארה לעמוד שואלת.
אני מפנה מעט את מבטי אליה. "כן. אני מצטערת על הבלגן." אני מתנצלת בפני הנשים שמביטות במבט בוחן.
"זה בסדר. כדאי שתקחי אותו מכאן." האישה השנייה אומרת בנוקשות והן מתחילות ללכת.
מה הבעיה שלה?...
"זה האחד שחיפשנו?" מקס שואל כשהוא מתקרב אלינו.
"חיפשנו?" ג'ייק מקמט את המצח כשהוא מביט למעלה אל מקס.
"גרמת ללא מעט אנשים לדאוג לגביך." מקס אומר כשהוא מביט בג'ייק.
ג'ייק פורץ בצחוק צולע. "לדאוג לגביי? ומי אתה בכלל? אם יורשה לי לשאול." פניו של ג'ייק מרצינות.
לא שוב... אני נאנחת.
לפני שמקס מספיק להשיב, ג'ייק קוטע אותו כשהוא פונה אליי. "את יודעת באיזה חודש אנחנו?"
אני מביטה בו מבולבלת. "נובמבר." אני משיבה.
"ומה התאריך?"
"העשירי."
"ומה זה אומר?" הוא ממשיך לשאול. אני מרגישה קמט נחרש במצחי.
"יום המשכורות?" מקס מציע גם מבולבל.
ג'ייק מפנה מבט עוקצני לעבר מקס. "לא. זה לא מה שזה אומר." הוא נוחר בבוז ושב להביט בי. "זה אומר... שהיום התחילו החיים החדשים שלי." ג'ייק משהק קצת לקראת הסוף.
"חיים של הומלס שיכור," מקס ממלמל.
"אם לא תסתום, לא תישאר לך לסת." ג'ייק מסנן במבט זועם לעברו.
"מה זאת אומרת חיים חדשים?" אני לפתע שואלת.
לא הייתי אומר שהם היו טובים, אבל זה היום בו הכל התחיל. העזיבה של הזקן וחשיפת הפרצוף האמיתי של המכשפה הזקנה." ג'ייק אומר כבדרך אגב ומושך בכתפו.
"מזל," אני נאנחת בהקלה.
"זה נקרא מזל?" אני שומעת מעט כעס בקולו של ג'ייק.
"לא," אני אומרת במהירות מנופפת בידיי ומנידה בראשי. "לא. פשוט... לרגע, חשבתי שהיום זה יום ה-ההולדת שלך." אני משפילה את ראשי לקרקע. לא מעזה להיתקל בעיניו.
העובדה שאני לא יודעת מתי יום ההולדת שלו, גורמת לי לרצות לבכות. הוא שימח אותי כל כך ביום ההולדת שלי, שאני רוצה להחזיר לו על זה. אני רוצה לשמח אותו ביום שבו נולד.
"לא, זה לא יום ההולדת שלי." ג'ייק אומר באדישות. כאילו לא אכפת לו. אבל לי כן.
רגע, כשאני חושבת על זה... "אבל מליסה אמרה קצת לאחר שעברתי לדירה שיהיה לך יום הולדת שלושה חודשים אחר כך. מה שאומר... שכבר היה לך?" אני שואלת לחוצה.
ג'ייק מחייך אליי חיוך חושף גומות ומצחקק מעט. "מליסה... טוב, היא לא לגמרי טעתה, אבל אז זה היה אמור להיות שלושה חודשים וחצי מאז שעברת. מה שאומר שיהיה לי לקראת סוף החודש."
אני מתנשפת בהקלה. תודה לאל יש לי עוד זמן.
"אבל את לא צריכה לדאוג לגבי זה. אני לא מתכוון לחגוג." ג'ייק כורך את זרועו סביב כתפי. "אבל את יכולה לעזור לי לבלות את היום בנעימים במיטה." הוא לוחש לי ליד האוזן.
צמרמורת חולפת לי בגוף ואני לא יודעת אם זה מהמילים שאמר או, מריח האלכוהול שמגיע ממנו.
מקס מכחכך בגרונו בחוסר סבלנות. "מצטער להפריע, אבל, אנה, אני חושב שכדאי שתודיעי לאדם שמצאנו אותו."
"נכון..." אני אומרת למקס לפני שפונה בחזרה לג'ייק. "דרך אגב, למה נעלמת?" אני שואלת לא בטוחה אם בכעס או בדאגה. כנראה שניהם.
הוא שותק לכמה רגעים ומביט בי בתמיהה. "לא נעלמתי. יצאתי אתמול לטייל קצת, שתיתי וסיימתי את עצמי פה." הוא אומר בפשטות.
"היית בין הפחים כל הלילה?" אני שואלת מזועזעת.
"אתה דוחה." מקס מעיר בגועל.
"בוא נראה איך אתה נראה בלי הלסת התחתונה שלך!" ג'ייק מסנן בזעם כשהוא משעין מעט את משקלו עליי ומנסה לעמוד.
אני נעמדת במהירות ועוזרת לייצב אותו לפני שהוא כמעט נופל. "זה מספיק. כדאי שנחזיר אותך לבית שלך ושתעשה מקלחת." אני מכווצת מעט את האף.
אני מוציאה את הפלאפון מהכיס שלי ושולחת הודעה מהירה לאדם שמצאנו את ג'ייק ומחזירה אותו בחזרה.
ג'ייק מהדק את זרועו סביבי כשאנחנו מתחילים ללכת כשמקס הולך לפנינו. "אני לא מחבב את הבחור הזה." הוא ממלמל בקול שקט כשעיניו ננעצות קדימה.
"אין לך סיבה לדאוג לגביו. הוא בן הדוד שסיפרתי לך עליו, כך שאל תתחיל עם סצנות הקנאה שלך." אני לוחשת בכעס כשאני נזכרת בכל מה שקרה בגלל אי ההבנה עם רון.
רק חסר לי שג'ייק יחשוב שיש לי קשר רומנטי עם בן הדוד שלי.... זה פשוט מעוות.
"אני לא מתכוון לזה. הוא... פשוט נותן לי הרגשה לא טובה. אני לא מחבב את הבחור הזה." הוא שוב אומר.
אני מביטה במבט מנקב החורים של ג'ייק שננעץ קדימה, ואז במקס שהולך עם הגב אלינו, ונאנחת.
אין לי כוח להיכנס לוויכוחים נוספים. אני רק שמחה שמצאנו את ג'ייק ושהוא לא עשה שטויות ושהוא בסדר. ולפחות גיליתי עליו משהו נוסף היום. יום ההולדת שלו יהיה בסוף החודש. אבל אני עדיין צריכה לגלות את התאריך, ומשום מה, לא נראה לי שהוא יספר אם אשאל. הוא אמר שהוא לא מתכוון לחגוג את היום הזה.
אני מקווה שאצליח לשכנע אותו אחרת...