נקודת המבט של ג'ייק.
"זה יקח עוד הרבה זמן?" אני מסנן לעבר השוטר שיושב מאחורי השולחן שלו. אני נמצא בתחנת המשטרה נותן עדות עד פאקינג חמש בבוקר. אני כאן קרוב לשש שעות מספר אותו הדבר שוב ושוב. השאלות כל הזמן חוזרות על עצמן וזה מחרפן אותי.
"תירגע, ילד. זה דבר שולוקח זמן." השוטר אומר בקשיחות מבעד לשפם העבה שלו.
"זה טבעי או שזאת פאה?" אני שואל בעוקצנות. הוא שולח לי מבט מאיים.
"אני מבין שזה לוקח זמן אבל למה אני צריך להיות פה כשאתם שואלים כל הזמן אותו הדבר? ותגיד כבר לשוטרים האחרים שלך שיפסיקו לבחון אותי כמו חתיכת בשר משומשת!" אני מתפרץ. זה מרתיח אותי שהם בוחנים אותי כמו סוס לפני מכירה.
הכיסא חורק כשהוא משנה תנוחה ונשען לעבר השולחן. "אנחנו צריכים לוודא שאכן יש עליך פציעות כמו שאתה טוען."
"הכוויות על היד שלי, החתך בראש שלי, והפצעים על השפה שלי ועל פרקי אצבעותיי לא מספיקים?!" אני צועק וחוטף את החולצה שלי מאחד השוטרים ולובש אותה בחזרה.
"אמרת שהפציעות על פרקי האצבעות הם מקטטה שנכנסת אליה." השוטר המשופם אומר בקול רציני ונועץ בי מבט.
"כן, אז? אבל השאר לא." אני מתיישב בכיסא מולו כשהוא מסמן לי.
"אז איך אני אדע שגם השאר לא? איך אני אדע שלא קיבלת את כל זה מהקטטה שסיפרת עליה?" עיניו החומות והמוקפות קמטים מחוררות אותי.
"כבר אמרתי לך! הקטטה הייתה אחרי זה. ביום למחרת היא שלחה אותי לקנות לעצמי אוכל. בדרך חזרה, נתקלתי בחבורה שכבר הייתה לי היסטוריה איתם ורבנו מכות. אבל זה היה אחרי שהיא פאקינג כיבתה עליי סיגריות וניפצה לי בקבוק על הראש!" אני צועק ומטיח את ידי על השולחן.
למה אני בכלל מספר את זה לאנשים שאני לא מכיר? למען האמת, אני יודע למה. אני רוצה לראות אותה נרקבת מאחורי סורג ובריח.
"אם לא תשמור על הידיים שלך במקום, נאלץ לאזוק אותך." אחד השוטרים מאחוריי אומר.
"מה הבעיה שלכם? אתם אמורים להיות בצד שלי!"
"אנחנו לא יכולים לבחור צד מבלי לחקור את העניין. אנחנו לא יודעים מי אומר כאן את האמת. ויכול להיות שאבא שלך..." השוטר המשופם מפסיק לדבר.
"יכול להיות שהוא מה? מה אתה בדיוק מנסה לרמוז?" אני חושק את שיניי.
הוא מביט בי כמה רגעים עם ידיים שלובות תחת סנטרו, לפני שממשיך לדבר. "יכול להיות שהוא עושה זאת כדי לא לשלם את המזונות כפי שאימך טוענת."
"מה?!" די. זהו, אני לא יכול יותר. "למה שהוא יעשה את זה מהסיבה הזאת? הוא שילם לה במשך כל השנים האלו את המזונות מבלי לומר דבר בקשר לזה. הוא אפילו נתן לה יותר ממה שצריך!" אני צועק ומביט בשוטר לפניי בזעם רצחני.
"אמרת שלא היית איתו בקשר, אז איך אתה יודע שהוא שילם לה?" הוא שואל ומצמצם את עיניו אליי.
"כי זה לא סוד ממשלתי! היא לא עבדה, יש לה בית יקר והיא קונה לעצמה בגדים יקרים, ושלא נדבר על סיגריות ואלכוהול. אז מאיפה יהיה לה כסף לשלם חשבונות ולקנות לעצמה דברים אם היא לא עובדת?! זה רק בגלל שהיא קיבלה ממנו את הכסף. ועכשיו, כשאני גר איתו והוא לא חייב לשלם לה יותר, היא תעשה הכל כדי לקבל את הכסף. גם אם זה אומר שהיא הייתה צריכה לגרום לי לטוס אליה, לשבור לי את האשראי כדי שלא אוכל לחזור ולשבור לי את הנייד כדי שלא אוכל להתקשר אליו. היא די סוג של חטפה אותי!" אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי אחרי שצעקתי את כל זה.
"ולמה לא התקשרת אליו ממנה?" הוא שואל.
"אתה צוחק עליי?!" אני מאגרף את ידיי בשיערי ומושך מעט. "אמרתי לך שהיא שברה לי את הנייד, ולא יכולתי להתקשר ממנה. היא הכתה אותי בזמן שהייתי שם על כלום, אז אתה יכול לתאר לעצמך מה היא הייתה עושה אם הייתה מגלה שהתקשרתי ממנה! ברצינות, איך אתה יכול לקרוא לעצמך שוטר?!" אני לוקח נשימה עמוקה ומאלץ את עצמי להירגע, ומוריד באיטיות את ידיי מראשי כשאני מרגיש את הכאב החד.
"אני מבין..." הוא מהרהר בקול ומהנהן. "אתה יכול לחזור לבית עם אבא שלך. אנחנו כבר נטפל בשאר." הוא מסמן בידו לעבר היציאה.
"ומה תעשו איתה?" אני שואל באיפוק.
"היא תישאר כאן במעצר עד שנמשיך לחקור את העניין הזה." הוא עונה.
אני מהנהן לפני שאני קם מהכיסא, נועץ מבט בשוטרים שבחנו את הגוף שלי קודם. "שוטרי צעצוע מטומטמים." אני ממלמל ויוצא מהחדר הקטן בטריקת דלת.
פאק! איזה מן שוטרים הם? לאזוק אותי? על מה?! על זה שאני נותן עדות כמו שהם ביקשו?! ואיך הם יכולים אפילו לחשוב על להקשיב למילה שיוצאת לה מהפה אחרי מה שעשתה להם בדרך לכאן? מה שהיא עשתה לילד הגוגואים למול עיניהם?!
לעזאזל, העולם הזה מנוהל על ידי מטומטמים חסרי מוח!
כשאני הולך לעבר היציאה, אני רואה את הזקן יושב בכיסאות ההמתנה ורוקע ברגלו בעצבנות. הוא קם במהירות על רגליו כשהוא מבחין בי מתקרב. "נו?" הוא שואל בחוסר סבלנות.
אני מעביר את ידי בשיערי ומוריד אותה במהירות כשאני שוב מרגיש את הכאב. "בוא פשוט נחזור. אני מת לישון." אני אומר, והוא מהנהן כשאנחנו יוצאים מהתחנה ומתחילים לחזור לבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר, אני יודעת.
אבל זה פרק שני ביום אחד! ;)
YOU ARE READING
מוכנה לנסות - ready to try
Roman d'amourאנה בלום היא בחורה טובה שרוצה להפוך לעצמאית ולהצליח בחיים. היא עוברת לגור בדירה עם שותפות בעיר אחרת, הרחק מבית אימה. היא תכננה את הכל. למצוא עבודה טובה, חברים חדשים וכמובן אהבה. עד מהרה היא מגלה שלא הכל הולך כפי שהיא תכננה. השותפות שלה הן לא מה שהי...
