מוכנה לנסות - ready to try

פרק 73

נקודת המבט של אנה.

אני, מליסה וליזי יושבות ליד אי השיש במטבח של ג'ייסון ומרינה. אחרי השיחה הלכנו כדי לדבר איתם על ג'ייק. עכשיו נורא מאוחר. השעה היא עשר בלילה, מה שכנראה שעכשיו שמונה בערב בלונדון.
"אז הוא אצלה..." ג'ייסון מהרהר בקול ומעביר את ידו על עורפו.
"מה אתה מתכוון לעשות?" ליזי שואלת משמאלי.
ג'ייסון מביט בה ונאנח. "אני לא יודע. אני לא מצליח להשיג אותו בשיחות. הוא עזב פשוט כך. מה אני כבר יכול לעשות אם הוא לא רוצה לחזור?" הוא מוריד את ידו מעורפו ונאנח בתסכול.
"מה זאת אומרת מה אתה כבר יכול לעשות? הוא אמר לך שהוא לא רוצה לחזור? אתה בכלל יודע את הסיבה למה הוא עזב?" ליזי מרימה את קולה ומטיחה את ידה על אי השיש.
"ליזי, אני מבינה שאת כועסת, אבל ג'ייסון לא אשם בזה. אנחנו גם נורא דואגים לו." מרינה מדברת ברוך ונעמדת לצד ג'ייסון שיושב מולנו באי השיש.
"אם ג'ייק לא אמר שהוא עזב אליה אז למה היא לא אמרה כלום?" מליסה שואלת מימיני.
אני מרגישה שוב את הדחף לבכות אבל מתגברת עליו. אחרי הכל, אני לא יודעת אם; "היא מתעללת בו." אני פולטת את זה בקול.
כולם משתנקים ומביטים בי בהלם.
"מה גורם לך לחשוב ככה?" ג'ייסון שואל בבהלה. אני רואה את האימה בעיניו מהמילים שאמרתי.
אני מהססת לכמה רגעים, לפני שאני מתחילה לדבר. "כל הדברים ששמעתי. על כך שניסית ליצור קשר ולא הצלחת, מה שמוזר בהתחשב בזה שהאחרים הצליחו ללא כל בעיה. על כך שאפילו דן וקרן ניסו ליצור איתו קשר, אבל גם הם, לא הצליחו. על כך שאימא שלו הסתירה את זה ממנו וגרמה לו לחשוב שאתה לא רוצה אותו. על כך שנאלצת להתעדכן דרך ההורים של ליזי. וגם, ליזי אמרה שהוא כמעט ולא היה יוצא מהבית, ושאפילו פעם אחת הוא אושפז בבית חולים ולא אמר לה את הסיבה בזמן שלמליסה אמר שהוא רב מכות עם ילדים מהשכונה. אימא שלו גם פעם איימה על מליסה לא לדבר עליך, ואם כן, אז גם מליסה תאלץ לנתק איתו קשר."
"היא מה?" מרינה מתנשפת מזועזעת.
אני מרגישה רע עם עצמי שאני כנראה מספרת דברים שהן לא רצו לספר, אבל הדאגה שלי כלפיי ג'ייק יותר חזקה.
כולם ממשיכים להביט בי כשאני שוב מדברת. "בהתחלה, חשבתי שזה סתם מוזר כל העניין הזה, אבל עכשיו, כשהוא נעלם ליותר משבוע מבלי להגיד לאן ולא עונה לשיחות, ואימא שלו אפילו לא הודיעה לכם על כך, רק מגבירים את החשד שלי."
אני גם נזכרת בהבעה המרוחקת שלו כשדיבר על הקעקוע שלו בחוף הים כשאמר שזה מסמל את העבר, את הקול השבור וההבעה המיוסרת על פניו כשהוא בכה בכאב בלילה שהייתי איתו כשחזרתי מאימא שלי. הוא צעק 'אל תפגעי בי' ובכה עד שנרדם.
מאיזושהי סיבה, אני לא מרגישה צורך להגיד גם את כל זה כשאני רואה את ג'ייסון מביט בי המום. כנראה הבין שכל מה שכן אמרתי נשמע הגיוני. "אז לזה הוא התכוון כשאמר שהשארתי אותו לסבול." ג'ייסון חושק את שיניו ומנסה לעצור את הדמעות שמציפות בעיניו, שכל כך זהות לשל הבן שלו.
"אלוהים," מרינה מתנשפת. "מה הפלא שהוא היה כל כך מרוחק ושנא לדבר עליה, או להיות איתך. הוא חשב שנטשת אותו ועזבת אותו לבד עם מפלצת." היא מניחה יד אחת על כתפו של ג'ייסון ואת ידה השנייה על פיה כשדמעות זולגות במורד פניה.
"אבל למה שתעשה את זה?" ג'ייסון מניד בראשו כלא מאמין. "היא מאוד אהבה אותו. היא כל כך שמחה כשגילתה שהיא בהריון, וכשהיינו נשואים היא גידלה אותו למופת. למה שעכשיו היא תתעלל בבן שהיא כל כך אוהבת?" קולו רועד כשהוא משפשף את מצחו בידו.
"יכול להיות שזה בגלל שהתגרשת ממנה והתחתנת עם אימא." אני שומעת את קולה הרועד של מליסה. היא גם בוכה.
"מה את בדיוק אומרת?" ליזי שואלת את מליסה ונשענת קדימה כדי להביט בה. "שהיא מתעללת בו כי בעלה עזב אותה? מי מספיק חולה בראש כדי לעשות את זה מהסיבה הזאת?" ליזי מכווצת גבות.
"אז איזה עוד סיבה יש לה להתעלל בו כשהיא כל כך אהבה אותו? אם להגיד את האמת, אני חושבת שהיא שונאת אותו עכשיו כי הוא כל כך דומה לאבא שלו. לאדם שהיא כל כך אהבה והיה נשוי לה, שברח והתחתן עם החברה שלה. זה אולי ישמע מוזר, אבל אני חושבת שזה ככה. היא שומרת לך טינה ומוציאה את זה על ג'ייק בגלל שהוא דומה לך." מליסה מביטה בג'ייסון במבט רציני.
גם אם זה לא אמור להיות, מאיזושהי סיבה, זה נשמע די הגיוני. ג'ייק כל כך דומה לאבא שלו, שהיא כנראה רואה אותו בו, והיא מוציאה את הכעס והשנאה שלה אליו על ג'ייק מהסיבה הזאת.
"כל זה באשמתי." ג'ייסון אומר בקול שבור ומרוסק. "מה אני אמור לעשות?" הוא שואל במבט נואש.
"תחזיר אותו. תחזיר אותו ותראה לו שכל זה לא נכון. שאתה אוהב אותו ושלא תיתן לאף אחד לפגוע בו, גם אם זאת אימא שלו שעושה זאת." אני אומרת בנחישות ומביטה בו במבט נוקב. אני נושכת את פנים לחיי כשאני עוצרת את הדמעות. ג'ייסון מהנהן בהחלטיות ומוציא את הנייד שלו כדי להזמין כרטיס טיסה למחר. אני מבקשת שיזמין גם בשבילי. הוא מביט בי במבט בוחן, כשואל אותי אם אני בטוחה, ואני מהנהנת לאישור.
"מחרתיים תהיה הטיסה הכי מוקדמת." ג'ייסון נוהם בתסכול כשניתק ומטיח את הנייד שלו על השיש.
"אין משהו יותר מוקדם?" מרינה שואלת.
"לא." הוא עונה בקצרה.
מחרתיים. מחרתיים אני אראה אותו.
אני באמת מקווה שאני טועה. אם כי, אני בטוחה כמעט במאה אחוז.
אני כבר מתחילה לספור בראשי בייאוש את השעות שנראות לי כמו נצח.
אני מקווה שהוא בסדר ושהוא לא סובל.
רק מחרתיים אדע אם הוא בסדר...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אהההה! 4 ביום אחד!
זהו, נראה לי שברתי שיא ;)