שיט, שיט, שיט! אני לא מאמינה שנתתי לו לעשות לי את זה! בלהט הרגע החשיבה שלי הייתה מעורפלת, אבל עכשיו, כשאני שוכבת עירומה במיטה שלי, אני מבינה שעשיתי את הדבר הכי טיפשי בעולם. נתתי לבחור הזה, שאני אמורה לשנוא ולהתרחק ממנו, לנצל אותי. אומנם הוא לא קיבל דבר בתמורה, אבל זה היה סוג של ניצול, נכון?
אני נשארת לשכב במיטה, מכסה את עצמי בשמיכה הדקה ובוהה בתקרה החשוכה. המחשבה על כך שהוא צעיר ממני, ועדיין כל כך מנוסה ויודע דברים שאפילו אני לא ידעתי, מטרידה אותי מאוד משום מה. אני ממשיכה לבהות בתקרה ולא יודעת מה השעה. עוברות שניות, דקות, שמרגישות כמו שעות. אני שומעת את ג'ייק יוצא מהמקלחת, אבל הוא לא נכנס לחדר כמו שחשבתי שיעשה. אני שומעת את הדלת של החדר ממול נסגרת. הוא נכנס לחדר של ליזי.
ידעתי. הוא לא ירצה להיות לידי אחרי שביצע בי את זממו - שגרם רק לי לעונג, ובכל זאת... כנראה הוא עשה את זה כדי להוכיח לעצמו משהו. אני מהדקת את האחיזה בשמיכה, מרגישה דמעות סוררות על פניי, ונרדמת.
****
עברו כמה ימים מבלי שראיתי את ג'ייק מאז הלילה ההוא. התעוררתי למחרת בבוקר והוא לא היה בדירה, הרגשתי הקלה ואכזבה באותו הזמן. כרגע זה עדיף שנתרחק אחד מהשנייה. אני באמת חושבת ככה. מי יודע מה עוד הוא עלול לעשות, ומה אני אסכים לו לעשות. אני מרגישה שאני כל הזמן נופלת במשחקים שלו.
מליסה והשאר כל היום עובדים בעבודות שלהם, לא ראיתי גם אותם מאז היום ההוא בים. ביליתי את הימים האחרונים בחיפוש אחר עבודה משלי, אך ללא הצלחה. ניסיתי להשיג עבודה בתור מלצרית באחד מבתי הקפה במרכז הקטן שהלכתי אליו, אבל הם היו מלאים בעובדים. ניסיתי גם להשיג עבודה בתור קופאית בסופר קרוב, המראיינת הסתכלה עליי כאילו שצמחו לי קרניים כשהיא שאלה אותי אם אני טובה בחשבון ואמרתי שלא. אולי לא הייתי צריכה להיות כל כך כנה בקשר לשאלה הזאת, אבל למה אני צריכה להיות טובה בחשבון, כשהקופה מחשבת את הכל בשבילי, לעזאזל. ניסיתי בעוד כמה מקומות והתוצאה הייתה דומה.
אני חוזרת לדירה אחרי עוד יום כושל במציאת עבודה. העיר הזאת כל כך גדולה, ובכל זאת אין הרבה מקומות לעבוד בהם. זה מאוד מתסכל. אני נכנסת לחדר ורואה שהוא ריק. מליסה לא נמצאת. כבר התרגלתי להיות לגמרי לבד בימים האחרונים.
אני מוציאה את הפלאפון מהתיק ונאנחת כשאני צונחת על המיטה ורואה שלושה שיחות שלא נענו מאימא שלי. היא מאוד כעסה - לא כעסה, יותר נכון דאגה, כשלא התקשרתי אליה בשישי ושבת שעברו. קרו כל כך הרבה דברים בימים ההם ששכחתי ממנה לגמרי, אבל מאז דיברתי איתה כל יום כדי לא להדאיג אותה, ובעיקר כי אני מתגעגעת. אני מתקשרת אליה בחזרה, ולוקח לה זמן לענות.
"היי, אימא. התקשרת?" אני שואלת כשהיא סוף סוף עונה.
"כן. איך את מתוקה?"
YOU ARE READING
מוכנה לנסות - ready to try
Romansaאנה בלום היא בחורה טובה שרוצה להפוך לעצמאית ולהצליח בחיים. היא עוברת לגור בדירה עם שותפות בעיר אחרת, הרחק מבית אימה. היא תכננה את הכל. למצוא עבודה טובה, חברים חדשים וכמובן אהבה. עד מהרה היא מגלה שלא הכל הולך כפי שהיא תכננה. השותפות שלה הן לא מה שהי...
