מוכנה לנסות - ready to try

פרק 89

נקודת המבט של אנה.

אלוהים, איזה בושות. אני פשוט לא מאמינה!
אני לא מאמינה שאדם דפק לנו אתמול באמצע הלילה ושמע הכל.
יש משהו יותר מביך מזה?!
"רוצה שאני אביא לך גם את שלי?" ג'ייק שואל מהמיטה לצידי בקול ישנוני.
"מה?" אני מפנה את מבטי אליו.
"הציפורניים שלך, את עוד רגע אוכלת אותם." הוא אומר כשהוא נאבק לשמור על עיניו פקוחות. "למה את לחוצה?" הוא שואל בפיהוק.
אני מביטה בציפורניי שלא שמתי לב שאני מכרסמת, ונאנחת. "למה באמת? זה לא כאילו שאחי שמע קולות מביכים מהחדר שלי." אני אומרת בציניות.
"אני לא מבין מה הבעיה. הוא כבר יודע את המצב ויודע שאת בהריון, ואני מניח שהוא יודע איך דבר שכזה קורה. רק אל תגידי לי שהוא מאמין בחסידות שמביאות את התינוקות לעולם." הוא אומר בחיוך חצוף.
אני מגלגלת את עיניי. "נו, באמת. תהיה רציני לרגע."
"אני רציני. אני באמת לא מבין מה הבעיה שלו. אם זה כל כך מפריע לו, אז שלא יהיה כאן. וחוץ מזה, למה הוא נמצא כאן כל כך הרבה זמן?" הוא שואל בזמן שעיניו נעצמות. לא חלפו מספר שניות והוא כבר נרדם.
אני נאנחת. אם אתה נרדם מבלי לחכות לתשובה, אז אל תשאל שאלות...
אני קמה מהמיטה ויוצאת מהחדר כדי לשתות. בדרך למטבח, אני רואה שהשמיכה והכרית שוכבים מסודרים על הספה בסלון. אני בולעת רוק ונכנסת בהיסוס למטבח, רואה את אדם עומד עם הגב אליי ומכין לעצמו כוס קפה.
שיט... איך אני אמורה להתייצב מולו?
אני מתקרבת אליו. "ב-בוקר טוב," זה יוצא לי באופן מוזר.
אדם מסתובב לאחור כששמע אותי, ואני צווחת באימה. "מה לעזאזל קרה לך?" אני שואלת בהלם כשאני רואה את המראה הנוראי שלו. עיניו אדומות ונפוחות עם שקים שחורים מתחת, ושיערו הקצוץ שארך מעט פרוע באופן שלא אופייני לו. הוא נראה זוועה.
"בוקר טוב גם לך." הוא נאנח ומסתובב בחזרה כדי לקחת את הקפה שלו ומתיישב ליד אי השיש.
אני בוחנת אותו כשהוא לוגם מהכוס שלו בלגימות רועשות, והולכת להתיישב לידו.
אני מתופפת באצבעותיי על השיש ומגניבה אליו מבטים. היד שלי קופאת כשאני קולטת את עיניו האדומות-עייפות נעוצות עליי מבעד לכוס שלו.
"אז... לא ישנת טוב בלילה?" אני אומרת בעצבנות.
"איך יכולתי לישון כששמעתי סרט פורנו מהחדר של אחותי?" הוא נחנק מעט מהקפה שלו כשקלט מה אמר, ואני מביטה בו עם עיניים רחבות ופה פעור. "תשכחי ממה שאמרתי. בכל מקרה, ישנתי קצת אז זה מספיק." אדם מניח את הכוס על השיש כשהוא עדיין אוחז סביבה ביד אחת.
"א-וקיי..." אני מושכת את המילה.
"תגידי..." אדם מתחיל לדבר אחרי כמה רגעים של שתיקה מביכה.
"כן?"
"מה את יודעת על ליזי? ועל שאר החבורה בכללי?" הוא מוסיף במהירות.
אני ממצמצת בהפתעה כמה פעמים. "אממ... על ליזי אני לא יודעת כלום חוץ מזה שהיא עברה השנה לגור כאן ביחד עם ג'ייק, ועל שאר החבורה... למען האמת אני לא יודעת עליהם דבר." פניי מקדירות כשאני אומרת את זה. אני נמצאת בחברת אנשים שאני לא יודעת עליהם שום דבר, והם לא עליי. אני קופצת מעט בכיסא מסובבת את עצמי כך שאני יכולה להביט באדם יותר טוב. "רגע, למה אתה שואל?" אני מקמרת גבה בחשדנות. "אל תגיד לי שאתה מעוניין ב..."
"זה לא זה." הוא אומר במהירות. "אני בסך הכל רציתי לדעת מה את יודעת על האנשים שקרובים אלייך, אבל אני רואה שאת לא יודעת את מה שאני יודע." פניו מקדירות והוא רועד מעט מצמרמורת שעוברת בו.
"מה זאת אומרת?" אני שואלת.
אדם מביט לצדדים ורוכן לעברי כשמבט רציני על פניו. "את ידעת שיש שניים מהחבורה הזאת - לא חשוב שמות, שאוהבים סאדו מאזו ודאדי'משו? הם חולי שליטה שרוטים!" הוא לוחש בקול.
"דאדי'משו?" אני חוזרת אחרי המילים שלו ומקמרת גבה בחוסר הבנה.
"משהו שמתחיל בדאדי. לכי תביני." הוא מושך כתף ונסוג בחזרה לאחור כשהוא לוקח לגימה נוספת מהקפה שלו. "לעזאזל. מי היה יודע שיש כל מיני מתקנים לחרא הזה... ושיש בחורות שבכלל אוהבות את כל החרא החולני הזה." הוא אומר בסלידה.
"על מה לכל הרוחות אתה מדבר, אתה מוכן להסביר לי בצורה יותר טובה? אני לא מבינה." אני מתנשפת בחוסר סבלנות.
"סאדו מאזו ודאדי'משו. מה יש לא להבין?" הוא מהמהם מבעד לכוס.
"אז אני מבין שהם חשפו את זה בפנייך." קולו העבה והישנוני של ג'ייק נשמע בחלל המטבח.
אני מסתובבת להביט בו ורואה שהוא מחייך בשעשוע כשהוא מתקדם לעברנו לבוש רק במכנסיו.
"אתה... אתה ידעת מזה ולא אמרת לי, בוגד!" אדם מניף לעברו אצבע.
ג'ייק מושך בכתפו. "חשבתי שאתה צריך להיפתח לדברים חדשים. אבל למען האמת, אני באמת מרחם עליך." הוא מגחך בקול כשהוא מתיישב מולנו.
"אתה לא אמור לשכב במיטה ולישון?" אני שואלת בבלבול. לפני שיצאתי מהחדר הוא נרדם בכזאת מהירות, שחשבתי שלא יתעורר בשנה הקרובה.
"ואת לא אמורה לשכב איתי?" הוא שולח לי חיוך מהיר, לפני ששולח חיוך זחוח לאדם.
"בן של... שלא תחשוב על זה! גם ככה לא הצלחתי לישון טוב בלילה בגלל שניכם!" אדם מתפרץ.
"תירגע, אני צוחק. הייתי צריך לשירותים ויצאתי לראות לאן היא נעלמה." ג'ייק צוחק כשהוא רואה את המבוכה מתפשטת על פניי.
אני נאנחת כששניי אלה ממשיכים להתווכח על הנושא. זה באמת אמור להביך אותי שאחי מדבר על זה, אבל אין לי כוח אפילו להתערב.
השיחה 'המתורבתת' שלהם נקטעת כשנשמע צלצול בפעמון הדלת.
"אני אפתח. תמשיכו לדבר על... מה שזה לא יהיה." אני קמה מהכיסא וניגשת לדלת הראשית. לפחות אני לא צריכה לשמוע את זה יותר. אני קופאת במקומי כשאני פותחת את הדלת ורואה את... רון עומד בפתח.
מה לכל..?!
"מה אתה עושה כאן?" אני לוחשת במהירות ומגניבה מבט לאחור.
"נתתי לך מספיק זמן." הוא אומר.
אני מסובבת בחזרה את מבטי אליו. "על מה אתה מדבר?!" אני לוחשת בקול כשאני יוצאת מעט וסוגרת אחריי את הדלת.
יש לו משאלת מוות או משהו? ג'ייק ואדם נמצאים!
"אחרי מה שקרה, חשבתי שתבואי לדבר על זה אבל לא באת, חיכיתי מספיק. אז הנה אני כאן, אנה." הוא נועץ בי מבט רציני.
"רציתי לדבר אבל אין על מה. אמרת את מה שאמרת, וגם אני אמרתי דברים. הכל כבר נאמר והפך לברור. לא רציתי שזה יגיע למצב הזה. לא רציתי שכל זה יקרה, אבל זה קרה. ואתה לא הפכת את המצב לקל כשהלכת והלשנת עליי לאימא שלי כמו ילד קטן!" אני מתפרצת. "יכולנו לפתור את זה בצורה הרבה יותר רגועה ולחסוך את כל הבלגן שגרמת. אז אל תבוא לכאן ותיתן לי את המבט המאשים הזה כשאתה האשם העיקרי." אני מוסיפה כשהסדרתי את הנשימה. אני ממש כועסת עכשיו. זה נכון שרציתי לדבר איתו וידעתי שאאלץ להתייצב מולו באיזשהו שלב בהתחשב בזה שאנחנו גרים באותו הבניין, אבל זה נורא מכעיס אותי שהוא בא לכאן ומביט בי כאילו אני אשמה בכל הסיפור הזה.
"לא רצית שזה יקרה? רצית לחסוך את הבלגן? על מה את מדברת, לעזאזל? לא היית זהירה ונתת לילד הזה לדפוק אותך ולהכניס אותך להריון!" הוא מרים את קולו.
"אל תגרום לי להרים עליך יד!" אני מזהירה.
אני מרגישה כל תא בגוף שלי מתבשל מהכעס שמבעבע בתוכי. "עכשיו, אם אתה לא רוצה שמשהו יקרה לך, תלך." אני חושקת את שיניי ומסתובבת בכוונה להיכנס בחזרה.
"אז את מאיימת עליי עכשיו?" הוא אוחז בזרוע שלי ומסובב אותי להביט בו.
"אני לא מאיימת, אני מציינת עובדה. ג'ייק נמצא בפנים, וגם אדם. ואני לא רוצה שמשהו נוסף יקרה בגלל החטטנות שלך." אני מסננת.
אני שומעת רעשים מאחורי אבל רון מסיח את דעתי במהירות כשהוא מתחיל לדבר. "את רוצה להגיד לי שאת מרוצה מכל זה? שאת לא זוכרת דבר ממה שהיה בתיכון?"
"אני זוכרת בבירור." אני אומרת במרירות.
"את יודעת שאני לא מדבר על זה! אני מדבר על היציאות שיצאנו. על הכיף שעשינו. את לא זוכרת דבר מזה?" הוא שואל במבט נואש.
"לא." אני אומרת בקרירות.
"אנה, תפסיקי כבר עם השטויות. את נאחזת בזה נואשות רק בגלל שאת מפחדת להישאר לבד." הוא מנער מעט את הזרוע שלי בכוח שגורם לי לעוות את פניי בכאב.
אני הודפת אותו בכוח ממני וסוטרת לו על הלחי, מרגישה את הצריבה בעיניי שמטשטשת את הראייה שלי. "תן לי להגיד לך משהו; היית האהבה הראשונה שלי," הוא מביט בי בהפתעה והלם כשאני ממשיכה לדבר. "אבל יש הבדל גדול בין האהבה הראשונה שלך לאהבה של חייך."
"האהבה של חייך? את מכירה אותו רק כמה חודשים ובהריון ממנו. על איזו אהבה של 'חייך' לעזאזל את מדברת?" הוא מביט בי בכעס.
אני נרתעת לאחור עד שאני נוגעת עם הגב בדלת כשהוא לוקח צעדים גדולים לעברי.
"אז תני לי לתת לך תזכורת קטנה." הוא אומר בקול עבה ועמוק כשהוא רוכן אליי.
"מה ל-" לפני שאני מספיקה לסיים לדבר, הוא כבר הצמיד את שפתיו בכוח לשלי. אני מנסה להדוף אותו ממני כשלשונו פוגשת את שלי, אבל זה קשה כשהוא נועל את אחיזתו סביב ידיי. הנשיקה הזאת לא דומה בכלל למה שאני מכירה. הנשיקה הזאת, גורמת לקיבה שלי לגעוש ולבחילה לבחוש בתוך הבטן שלי.
יבבות נאבקות לצאת מפי אבל הוא בולע אותן ביחד עם הטעם המלוח של הדמעות שלי. הוא בולע את הבכי המר שלי.
הנשיקה מתנתקת במהירות כשהדלת נפתחת בפתאומיות מאחוריי, וכנראה הייתי נופלת אילולא רון היה אוחז בידיי.
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה כאן?!" קולו הרועם של אדם מדבר מאחוריי.
אני מפנה את מבטי לאחור בבהלה, ונאנחת בהקלה בתוך עצמי כשאני רואה רק אותו עומד בפתח הדלת.
תודה לאל...
לפני שאני מספיקה אפילו למצמץ, אדם קורע את ידיו של רון ממני ודוחף אותו אחורנית. "מה עשית לה?!" אדם נוהם כשהוא רואה שאני בוכה.
"רק הזכרתי לה משהו." רון אומר באופן קר. הוא נועץ באדם מבט לפני ששב להביט בי. "לא סיימתי לדבר איתך." הוא אומר לפני שהוא פונה לעבר המעלית ולוחץ על הכפתור.
"אבל אני כן!" אני מסננת בזעם ומנגבת בכוח את שפתיי בידי, כשהוא נכנס למעלית ואפילו לא מביט בי כשהדלתות נסגרות.
"מה הוא עשה לך?" אדם שואל אותי. קולו תקיף אך עם זאת עדין כשהוא מביט בי.
"איפה ג'ייק?" אני שואלת כשאני מוחה את הדמעות ומושכת באפי.
"מכין ארוחת בוקר או איך שהוא לא קורה למה שזה לא יהיה. באתי לבדוק למה את מתעכבת וראיתי אותו, ואותך בוכה כשהוא אוחז בך. עכשיו, תעני לשאלה שלי. מה הוא עשה לך?" קולו הופך לרציני.
"ה-הוא... הזכיר לי משהו שאני רוצה בכוח לשכוח עכשיו." אני כמעט לוחשת.
"מה הוא בדיוק הזכיר לך?" אדם שואל באיטיות.
"לא חשוב. רק אל תספר לג'ייק בבקשה." אני מתחננת.
"אנה, אם הוא יגלה..." אדם מביט בי במבט מתוח.
"אני יודעת. בגלל זה אני רוצה לספר לו בעצמי, אבל לא עכשיו. בבקשה." אני שוב מתחננת.
אדם נאנח בתבוסה. "בסדר. אבל תדאגי להתרחק ממנו. הבחור הזה גורם לך רק לצרות." הוא מנסה להזהיר.
"אני יודעת." אני לוחשת.
"טוב, בואי נראה איזה רעל הוא בישל לנו." אדם משנה את האווירה כשהוא צוחק, ואני גם מצחקקת מעט כשאנחנו נכנסים בחזרה.