רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 6 - להיתאהב?

&&&בתמונה אמיר ונוגה&&&

11 במרץ 2016 -

זה היה כל כך יפייפה להיתאהב בצחוק שלך.
עכשיו לא, עכשיו זה ממש לא! כי נגררתי אחריו עד שאיבדתי את שלי....
●●●●●●●●●

האם כרגע עשיתי את טעות חיי המרה ביותר בכך שסיפרתי לסהר אגם את עברי ובטחתי בו רק בגלל מבט שיכול להטעות אותי לגמרי פעם אחר פעם?
כנראה שכן! אני מחליטה לשכוח מזה לאלתר ועולה למעלה מחליפה לפיג'מה ונכנסת מתחת לשמיכה מוודאה לא להעיר את יותם.
אוי יותם, רק בת שלוש ועברה יותר ממה שיכולה להכיל. אם לפתוח את הסיפור הזה עכשיו במחשבותיי זה אינו דבר קל אך לפרק לגורמים את הדברים ששינו את חיי תמיד היו טובים, לפחות לי.
הכל קרה לפני בעצם לפני שלוש שנים. דודה שלי נוגה פגשה מישהו מדהים! ולא ליהיות שקרנית גם נורא חתיך, הם אהבו אחד את השנייה כל כך עד שהעובדה שכל לילה נוגה הייתה מגיעה לסף הדלת שלנו מוכה עד עמקיי נישמתה גרמה לי לשנות את המחשבה הזאת. היא הייתה מספרת שבחודשים ההריוניים שלה הוא היה מתנהג כמו 'טרום אבא' למופת אך אחרי הלידה הוא התחיל לשתות והכה אותה עד שלא ראה בעיניים, בעצם עד שמתה.

זה היה בדיוק כשרציתי לצאת לחוג היה צילצול פעמון בדלת ופתחתי אותה וראיתי עגלה סגולה שידעתי שהייתה של יותם והיה מודבק עליה פתק -

'אני מצטער על הכל, ליותם לא מגיע אבא כמוני עדיף שתיגדל אם אנשים שיכולים לדאוג לה וכרגע אתם נראים לי האנשים המתאימים. וברגע שאני אסיים את חשבון הנפש שלי אני אכפר על הכל!,
אמיר'

וכבר שלוש שנים שהוא עושה חשבון נפש ואלו שלוש שנים נפלאות נורא! חוץ מהמוות של נוגה והנטישה של יותם, אבל מזה שבע עשרה שנה אני מרגישה שמישהו זקוק לי!

●●●●●

אני קמה בבוקר ופותחת את עיניי חלושות רואה את יותם כבר מאורגנת מראשה עד כפות רגליה הזעירות, "כבר עשר!" היא צועקת בקול הקטן שלה ואני ממהרת לקום מהמיטה ולהביט בשעון, "שיט ! לא נכון!! יותם רדי למטה תארגני את התיק שלך ואני ארד תוך חמש דקות" הוא צוחקת בקולי קולות ויורדת למטה ובאותו הזמן אני הולכת לשירותים שוטפת פנים ומצחצחת שיניים והולכת לארון מציאה משם גופיית בטן של קלווין אפורה עם פסים לבנים ודקים, ג'ינס אימהי שנמצד בקצוות ונעלי קונברס לבנות ואוספת את התיק של הוואנס שלי ויורדת במהירות למטה.