רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 39 - אתן תמצאו

אני מקווה שאתן תמצאו מישהו שיעניק לכן שמות חיבה ילדותיים ושיגיד לכן שזה חמוד כשאתן עושות דברים מביכים. שיחבק אותכן מוקדם בבוקר ויגרום לכך שכל מופע הזיקוקים של דיסני להופיע בגופכן, ואף פעם לא יעזוב אותכן .....

●●●●●●●●●●●●

אני יושבת בכיתה רק מחכה לכך שהמורה הבא ייכנס. השיעור הבא הוא אחד האהובים עליי גם כי הוא הכי קל וגם כי הוא....כי הוא...הכי אהוב עליי! המורה נכנס ואני מחכה בשקט על השולחן כאשר הספרים מונחים מולי והוא רושם על הלוח מפריעים וציון לשבח, אבל ללא הפתעה אני בציון לשבח.
כולם נכנסים לכיתה ומיתיישבים במקומות שלהם, אני לא אגיד שאנחנו כיתה גרועה אנחנו בסך הכל יא 1 לא המופרעים ולא החכמים במיוחד.

ליחשושים נשמעים מאחוריי ואני מסובבת את ראשי רואה את ליפז מדברת עם נועם, "היא לא מפסיקה להידבק אליו ודי זה מעיק! כל שנייה סהר סהר סהר די!" היא אומרת ושולחת לעברי חיוך ארסי, "כן, איבדת פה משהו ?" נועם שואלת, ממש הנאשם והסנגור. אוחח אני לא אוהבת מריבות! אני שונאת להיכנס לעימותים וסולדת מקללות, תמיד כשהעירו לי על כך שאני 'חנונית' או על כך שאני 'יתומה' פשוט שתקתי ואין לי כוחות לענות זה נמשך וזה נגרר, יחס גורר יחס.

אני מנידה את ראשי בביישנות ובתבוסה וחוזרת להקשיב למורה בשקט, כמה זמן אסבול עוד יחס כזה ?...

נ.מ סהר -

עומרי נכנס עם בראל ורז למחששה וליפז גם כן והיתיישבה לידי, "סהר..." היא לוחשת באוזני ואני באדישות מסובב את ראשי אליה ונושם לראותיי עוד שאיפה מהאסון הממכר הזה, "מה ליפז ?" אני אומר מחקה את קולה, "תעזוב את יסמין, תיהיה איתי. אני מבטיחה לך אני אגרום לך רק טוב" היא אומר וידה גולשת על איברי. "לא, סוף דיון לכי לכיתה ותסתמי" אני אומר לה והיא רוטנת ויוצאת לי מתווך הראיה,

"בעיות בגן עדן ?" אומר בראל וגיחוך מזלזל נפלט מפי ואני לוגם מהמים שלי, "גן עדן קאלטלק" אני אומר והצילצול של ההפסקה מיתנגן ברקע, "לא סובל את הצילצול המזדיין הזה!" רז רוטן ולוקח עוד סיגרייה. רז מכור כבד בכל דבר העוסק בטבק, עישון, נרגילות הוא היבואן של כל סם למסיבות. "אז לך למנהלת תחליף, זה לא ישנה הרבה יא מפגר" בראל אומר לו ואני מביט בהם על כך שהם באמת מנהלים שיחה "רצינית" על הסלידות של אור מבית ספר.

אני מביט לכל מקום ורואה ילדים, ילדים, ועוד מלא ילדים! ויסמין לא ביניהם. היא תמיד הייתה יוצאת בכדי לראות אותי או כדי לראות את המורה שהייתה צריכה לדבר איתה.
אני רואה מין היתקהלות ליד הכניסה של בית ספר ומסמן בראשי לעומרי, בראל ורז שילכו לבדוק מה קורה שם. הם קמים ממקומם וחיוך תחמני נמתח על פניי כאשר אני מבין איזה השפעה יש לי עליהם.
הם חוזרים אחרי כמה דקות והבעה לא ברורה על פניהם, הם נראים מתוחים ומפוחדים, "נו מה ?!" אני צועק עליהם ושניהם דוחפים את עומרי קדימה, הנידון למוות.