רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 15 - דיכאון

אז ככה דיכאון פוגע. אתה מתעורר בוקר אחד,
מפחד שאתה הולך לחיות...

●●●●●●●●

לפני חודש -

השקט שמתפזר בחדר מאז שחזרתי לא מנחם רק מחרפן, מדיי פעם אני צועקת מנסה למלא את החלל הריק שפה ולהוציא את התסכול שבתוכי. הסימנים הפיזיים שסהר השאיר על גופי נעלמו אבל המילים שאמר וידעתי שלא היה שיכור בכדי לומר אותם או משהו נשארו כמו אבן בליבי, למה? למה מכל האנשים שיכלו לפגוע בי זה היה חייב ליהיות דווקא הוא?
אני מסננת אותו כל החודש הזה והפעמים היחידות שאני מדברת איתו היו הפעמים שאני פורקת עליו את כל מה שאני מרגישה כלפיו שנאה, כעס, עצב הכל!

מכל האנשים שחשבתי שיפגעו בי זה היה דווקא הוא. אבל מה ציפיתי? שאשאר איתו לעד ? שינשא לי ונחיה בעושר ואושר ? כמובן שלא!
אני קמה מהמיטה מחליטה לעשות משהו עם החיים העצובים שלי, אני הולכת לשירותים ושוטפת פנים ומצחצחת שיניים, "אבא ? ירדן ?" אני שואלת בצעקה כשאני יורדת למטה במדרגות אך אין קול ואין עונה, אני יורדת למטבח ומכינה לעצמי קפה וכמה פרוסות עם גבינה לבנה.

אני מסיימת לאכול ומפנה את הצלחת והכוס הריקה לכיור ומחליטה להיתקשר לסיוון,

היי, איך את ?

יותר טוב, נעלמו הסימנים

אני מכירה את סהר, יסמין. הוא בחיים לא היה עושה את זה אם היית מביאה לו כמה הסברים פשוטים.

בסדר אני לא רוצה להיתעכב על זה יותר מדיי, בואי אליי עם גלידה ?

תמיד, רבע שעה אני איתך!

אני מנתקת את השיחה וממשיכה בעיסוקיי, שהם בערך כלום ושום דבר. אני יושבת כמו דבר חסר רגשות ועצבים מול הטלווזיה ובתנועה אוטומטית מעבירה ערוצים בשלט. לפתע צילצול דלת נשמע ואני קמה מהספה בקוצר רוח לסיוון והגלידה המיוחלת, "זה היה מהיר כב-" אני מתחילה אך נקטעת כשאני מבינה שזה סהר ולא היא.

"אני יכול להיכנס ?" הוא שואל ומשפשף בעורפו במבוכה, "לא יודעת, אתה יכול ?" אני אומרת במין אמירה פילוסיפית מטופשת וזזה מהדרך נותת לו רשות מלאה, "אני צריך לדבר איתך" הוא אומר ונעמד באותו מקום טיפה מאחורי הדלת ואני סוגרת אותה ונעמדת מולו. הוא נשאר אותו אדם משכר בנות רק מיפיו, שיערו השטני נוטה לבלונד ונוטה לחום מעט מבולגן על ראשו ורק קרא לי להיתעמק בתחושות שלו, עיניו השחורות נראות כהות יותר מאשר שהוא נמצא בתשוקה עצמה, אני היתגעגתי אליו כל כך ! קשה לי היה לחשוב אם הוא עם מישהי אחרת!

"דבר" למרות הכל אני עדיין עונה ביובש וממשיכה בדבריו, "אני עומד להיתחתן" "מה?" אני אומרת בגיחוך לא מאמינה למה שאני שומעת, "לא אתה לא!" אני אומרת ועדיין חיוך כועס שרוי על פניי, "אתה לא!" אני צועקת ומרגישה את תחושת המחנק שורפת בקולי מועקה רצינית בגרוני, "אני חייב ז-" "לא אתה לא! אתה שלי סהר! אני רוצה אותך איתי! אתה לא עומד להיתחתן אני רוצה אותך לידי קרוב! שתאהב אותי עם כל הפגמים שלי, אני ידעתי שאתה האחד מתי שהראיתי לך את המגרעות שלי ולא השיתמשת בהם נגדי! הייתי חשופה מולך מכף רגל ועד ראש ואימצת אותי כרגש חדש ולא מוכר. א-אני אוהבת אותך סהר ואני מודה ששנאתי אותך על מה שעשית לי, שהכאבת לי כמו ששום דבר אחר לא מצליח להכאיב לי וייחלתי לך את כל הרע שבעולם הזה אבל עכשיו כשאני סוף סוף רואה אותך אני יודעת שזה אתה סהר אתה סהר אגם שולט בי כמו בובה על חוטים כל פעם עצב אחר עצב ורגש אחר רגש כי בסך הכל זה אתה נגד אני אבל אני אוהבת אותך" אני אומרת בצעקות וחלק בנהימות עצבניות ונעמדת במקומי חסרת מנוח ורגלי מקפצת וידיי רועדת ופי מתכווץ כלפי פנימה מנסה בכוח שלר לגרום לעיניי לדמוע, "זה אומר שאת סולחת לי ?" הוא שואל ומתקרב כמה צעדים אליי מוציא את ידיו מהמעיל השחור שלו, "כן! כן אני סולחת לך! בבקשה אל תתחתן עם מי שהיא לא תיהיה" אני אומרת בייאוש ובתחינה וידו עולה במעלה לחי משרה עליה חום מבין האוויר הקר הזה, "אני מצטער אני חייב, אבא שלי עומד למות ואין מי שייקח את "העסק" שלו במקומי, אני חייב ליהיות נשוי בכדי לרשת אותו ואחי קטן מדיי, אני אגיע עם אותה אחת להסכם שנוכל ליהיות עם זוגות נפרדים. אני בסופו של דבר אהיה איתך אני מבטיח" הוא אומר ואני שמה את ידי על ידו מקרבת אותה אליי ככל האפשר, "בסדר, רק בבקשה אל תפגע לא בי ולא בה" אני אומרת ומחבקת אותו חזק וצמוד אליי ככל האפשר,

צלצול פעמון נשמע בדלת וסהר מכווץ את גבותיו בבלבול, "זאת סיון" "טוב.... אני אלך" הוא אמר במעין עצב ניכר לעין ולאוזן וכשהוא כבר פנה לדלת עצרתי בעדו, "חכה! אולי תישאר איתנו, אני צריכה אותך איתי" אני אומרת וראיתי את הניצוץ של אושר בעיניו, אני הולכת לדלת ופותחת אותה רואה את סיוון עם חמישה גלידות בטעמים שונים והיא נכנסת הביתה מרגישה בנוח ותוך כדי מחבקת את סהר כאילו היה אחיה, "רפאל מחפש אותך כל השבוע" היא אומרת לו ומניחה את ידה על כתפו, "אני יודע פשוט הייתי עסוק במשהו אז לא יכולתי לענות" הוא אומר ומוריד את המעיל ממנו, "מה זה?" היא שואלת אותו ובו זמנית מוציאה סרט, סהר מסתכל עליי ואומר לי במבטו לנסות להוציא אותו מהתיסבוכת, "סתם עוד מעט העלייה לתורה של אחיך לא ?" אני משנה נושא והוא מהנהן בראשו, "מזל טוב! עוד כמה זמן ?" "מחר בעצם" הוא אומר ופוער את עיניו כלא מאמין, זה בטח קשה לו לדעת שאחיו הקטן גודל והוא בטח לא יהיה חצי מחיו בכדי לראות זאת....

●●●●●●●●

סיון הלכה הביתה משאירה אותי ואת סהר לנקות חצי בית מפופקורן חצי גמור, קופסאות גלידות ריקות, ועטיפות חטיפים ושוקולד פזורים על הרצפה.

אחרי שסיימנו הכל הלכתי והיתקלחתי במהירות והחלפתי לפיג'מה בעצם זו לא פיג'מה זה יותר מכנסון קצר וברלט (חזייה מתחרה) ושניהם בצבע בייבי פינק,

אני לא יושנת עם דברים כאלו באופן קבוע אלא לוקחת חולצות רחבות ושורטים רופפים שיגרמו לשינה שלי להרגיש נעימה כפליים!
אך חשבתי על זה בזמן האחרון ואני מרגישה שאני מוכנה, שאני מוכנה שסהר יהיה הראשון שלי!

אני יורדת למטה אחרי ששלחתי הודעה לסבתא שיותם תישן אצלם והיא הסכימה ואבא וירדן כבר כמה ימים רצוף לא בבית אז זה לא ממש מזיז לי,
"אני הרוג מעייפות אני עולה לישון זה בסדר ?" הוא שואל בעוד גבו מופנה אליי ואני מרגישה תחושת עצב ופספוס, "אממ כן כן בוא גם אני מתה מעייפות" אני אומרת ומבטלת במין פדחנות שלי את תוכניתי הקודמת ללילה הזה ורק עכשיו הוא מסתובב אליי, "יסמין!" הוא אומר בפליאה והולך לכיווני במהירות, "אני מוכנה סהר" "את בטוחה ?" הוא שואל ואני מחכה כמה שניות מנסה לגבש את דעתי בנושא ולאחר מכן מהנהנת, "היססת, בואי שנייה" הוא אומר כמין פקודה ומושך את ידי במעלה המדרגות לחדר ומושיב אותי ואותו על המיטה,

נ.מ סהר -

"לא סתם אומרים שיש היתמכרויות כי יש! לכל מיני דברים ; סמים , אלכוהול , עישון , הימורים, מין אפילו! . ואני יודע שליהיות מכור למין זה נשמע מטומטם אבל זה אמיתי כי זה גורם לך ליהיות במין אופוריה מטורפת של עיוורון היגיון ותת-מודע שאתה אפילו לא מספיק בהכרה למה שאתה עושה! זה תחושה מענגת שאין לתאר כמוהה זה מוביל אותך למקומות קיצוניים מעונג בראש שלך שאתה לא יכול לתאר. ואני מפחד" אני מודה בפניה את החוויה שלי מזה והיא מעלה את ידה על פניי ומלטפת אותי במגע הכי נעים שאי פעם הרגשתי, "ממה ?" "שבסופו של דבר תתמכרי לזה כמוני ותעזבי אותי לטובת זה" .....