רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - אמשיך - פרק 37

&&&בתמונה דין&&&

אם אני אמשיך לבכות ולמחות מה זה יישנה?

אתה עדיין לא פה ואני כבר מתה מבפנים.

• • •

יסמין

כעבור יומיים

5:23

היומיים האלו עברו כהרף עין, מבחינתי לפחות.
הזמן הרגיש שהוא לא מבזבז עליי אפילו דקה עליי עם כל האירוניה שבדבר וחטף לי את ההנאה שהייתה אמורה ליהיות לי עם דין. עשינו סקס מספר פעמים במקומות שונים בחרביי הבית, כדי לגוון דברים, ובסוף כשהיה נרדם הייתי קמה מהמיטה והולכת לחדרה של מיכאלה, ישנה על הספה כי זה היה הדבר שהכי קרוב לסהר בשבילי.
אם אני לא אוכל לישון לידו אני אשן ליד הבת שלו.

הוא לא היתקשר, לא שלח הודעה, לא שמעתי ממנו פעם אחת וזה הבהיר לי... אין יותר סהר. אולי לא קלטתי זאת עד עכשיו רק מפניי שתמיד היקום מצא דרכים להחזיר אותנו אחת לשני אבל הפעם יש לי תחושה שזה לא ייקרה שוב, לא להרבה זמן לפחות.
המחשבות האלה עפות מראשי ברגע שריחו של דין נכנס לחדר של מיכאלה וגופו החם היתקרב אליי.

"מה קרה יסמיני? למה את ישנה כאן?" הוא שאל וידו ליטפה את לחי באיטיות, רציתי לבכות, חזק. פי התחיל להיתקמר ודמעות ברחו מעיניי, השינה שבניתי לעצמי נהרסה ואותן דמעות גדושות במלח הופיעו בעיניי שוב. "היי, מה קרה?" הוא שאל בשקט וברוגע, מרים אותי מהספה הארוכה על ידיו ומחזיק אותי כמו כלה. ראשי נקבר בצווארו ומרטיב את גופו החשוף, אני מרגישה רע, אני בחיים לא אעשה משהו שייפגע בדין שוב ושאלוהים יהיה העד שלי.

"סתם...אני אוהבת אותך יותר מדיי"

"לא בוכים על מישהו שאוהבים בצורה כזו, תגידי לי מה הולך"

הוא המשיך ללכת לחדרנו בלי תשובה הולמת מפי, עזרתי לו לפתוח את הדלת והוא הכניס אותנו לחדר, מניח אותי בעדינות על המיטה הנוחה. "אני...סבא שלי רוצה להציע נישואים לחברה שלו ואני מפחדת שהוא יתעסק בה ויישכח אותי"

"לב? הוא בחיים לא יישכח אותך יסמיני. את לא יודעת כמה את חשובה לו, הוא היה הורג את עצמו בשבילך, את יודעת את זה. על זה בכית?" הינהנתי את ראשי לשקר מוחלט ושיפשפתי את עיניי בעייפות מהבכי המטומטם הזה. הוא נשק למצחי בעדינות וסגר את האור הקטן בחדר. נרדמתי במהירות כשהיתהפכתי לצד, דין נכנס למיטה ועטף את גופי העייף ובמהרה נרדמתי...