רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 23 - הבחורה הזו - חלק ה

אישה מהשמיים - גלעד שגב

אף פעם אל תעשי את אותה טעות פעמיים,
אלא אם הוא חתיך...

●●●●●●●●●

נ.מ סהר -

בשנייה הרחקתי את גופה של שקד ממני והיתלבשתי במהירות ויצאתי מהתא, "מה יש לך ?" היא שואלת ברכות ונוגעת בכתפי ואני מתהלך כמו משוגע ברחבי השירותים רק מנסה להבין בעודי שיכור מה עשיתי, עוד שנייה בגדתי ביסמין!

"אני צריך ללכת" אני אומר לה ויוצא משם בסערה,
הלילה הזה יימחק מחר אני בטוח אבל אני יודע שההרגשה הזאתי לא. יסמין כל כך טובה אליי היא בחיים לא הייתה עושה משהו כזה לי ואני חייב להחזיר לה באותו המטבע.

נ.מ יסמין -

"לא! מארק רגע, זה לא טוב יש לי חבר" אני אומרת ומזיזה את גופו ממני, "אז למה הסכמת לשכב איתי ?" הוא שואל כשאני לובשת את בגדיי, "אני שיכורה! כל דבר אחר לא היה מונע ממני" אז דווקא כשאני שיכורה אני חושבת יותר בבהירות?
אני יוצאת מהמקום ורעש העקבים מלווה אותי,

אלוהים אדירים איזה לילה! עוד שנייה הייתי כל כך קרובה בלבגוד בסהר איזה איומה אני? אני בטוח לא אזכור דבר כזה מחר בגלל האלכוהול ועכשיו כשאני חושבת על זה סהר בחיים לא היה עושה לי את אותו הדבר או שאולי בעצם הוא כן ?
אבל גם אם הוא כן אני אפרד ממנו ואצא הגדולה יותר בכך שלא בגדתי אבל אם אני אזכור משהו אני בטוח אגיד לו אני לא מתכוונת לשמור את זה לעצמי,

אני נפרדת מסיוון ויוצאת מהמודעון לתפוס מונית,
אני נכנסת ומתענגת על החימום שהופעל ברחבי האוטו, אני פותחת את הטלפון מביטה בשעון, 1:25 וואו! זה הרגיש בדיוק כמו שתי שניות.

●●●●●●●●●●●

אני קמה בבוקר עם כאב הראש הכי גדול שהיה לי בחיים זה מרגיש שכל ציוץ של הציפורים זה כמו שני תופים ענקיים שמחוררים את המוח שלי עד ללביתו, אני בקושי זוכרת משהו מהלילה שעבר רק את הריקודים וזה הכל לפי דעתי..

אני קמה מהמיטה וחוטפת סחרחורת ברגע שאני קמה, לפתע הדחף להקיא היה ענקי ביותר! אני קמה בריצה לשירותים ומקיאה את כל תכולת הגוף שלי, הדמעות רצות על פניי ואני מרגישה את השריפה בגרון ואת אותו טעם מר מרקד על לשוני. לפתע השיער שלי נאסף מדרכי ואני מביטה למעלה בסהר שמחזיק בשיערי, "תודה" אני אומרת ועוד פעם הדחף להקיא שולט בי, הוא מלטף את גבי בעיגולים מרגיעים ומעסה את ראשי,

אני מסיימת להקיא ושוטפת פנים ושיניים ויוצאת לסהר שישב על המיטה שלי עם משקפי השמש החדשות שלו, אני מתיישבת לידו ונשענת על כתפו, "זה היום הולדת שלי היום" הוא לפתע אומר ואני פוערת את עיניי מביטה בו ומרגישה את רגשות האשם שמוטחות בי, "סהר! אני כל כך מצטערת" אני אומרת ומחבקת אותו כל כך חזק שלא יוכל לברוח ממני, "זה לא אשמתך שנולדתי" הוא אומר וגיחוך נפלט מפיו, "לא, אני מצטערת ששחכתי" אני מתקנת את עצמי וקמה על רגליי,