רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 8 - שיגועים

האם איי פעם נמשכתם למישהו בצורה כל כך חייתית שהרגשתם שהוא כבר משגע אותכם ?

●●●●●●●●

"תן לי סיבה אחת למה כדאי לי להילחם בישבילך" אני אומרת ומדגישה את המילים ומתקרבת עוד טיפה עד שברכינו נוגעות, הוא בולע את רוקו בכבדות ומתאפק שלא לשלוח את ידו ללטף את לחי, "אחת ואני כולי שלך" אני לוחשת באוזנו, "את לא הבנת את זה, את כבר שלי"

●●●●●●●●

אני בתחושה לא מוכרת, לא מוכרת אך נעימה ואני מסובבת את מבטי לקצרה מבחינה בראשו של סהר שמונח על הכרית ועיניו עצומות נראה כאילו שקע לחלומו המיליון ל24 שעות האלו, איזה יום היום? אני חושבת לעצמי ובודקת בטלפון רואה ששבת וכבר תשע בבוקר, ידו של סער שכרכה את כתפי קראה לי להישאר לידו אבל אני לא אוהבת לישון הרבה אז קמתי בזהירות מהמיטה וירדתי למטה הבחנתי בסבתא רוזה ויותם שיושבות בשולחן ואוכלות, "ירדן ואבא שלך הלכו לאנשהו הם ביקשו שאבוא, רוצה לאכול ?" היא שואלת בזילזול, אני לא אוהבת את סבתא רוזה היא בדיוק כמו אבא וירדן מאשימה אותי במוות של אמא היא באה לעיתים רחוקות אבל מתי שהיא באה היא תמיד משאירה את חותמה איכשהו בין אם זה ההיתמטטות עצבים שאני עוברת כשהיא מגיעה ובין אם זה ללכת לקטר לקבר של אמא.

"אני אכין לעצמי תודה" "אפשר לחשוב שהרעלתי את האוכל שאת לא אוכלת" היא ממלמלת אך חשבה שלא שמעתי אותה, אני מניחה את הסכין שהספקתי לקחת מהמגירה ונועצת אותו קשות בלחם מפרקת את כל העצבים שלי על זה, "אני פשוט רוצה לאכול משהו שאני מכינה, זה יותר בריא" "מה האוכל לא בריא יסמין ?" יותם משמיעה את קולה הקטן, אני מנידה בראשי וחיוך חמוד היתנוסס על פנייה, רוזה מכירה את יותם היא חושבת שהיא ממש חמודה לעומתי לפחות.

אני מכינה לעצמי סנדוויץ' אוכלת אותו במהירות ואומרת ליותם שעוד מעט נצא לבלות קצת אני והיא, אבל בתכלס אני רק מחפשת תירוצים לצאת מהבית הרחק מסבתא. "למה לא היית בהלוויה?" "לא היה לי את הכוח" משהו בהבעת פניה הישתנה ידעתי שהיא כועסת, "אולי אחרי מה שעשית את היית לפחות יכולה להראות קצת כבוד לאמא המתה שלך, שאת הרגת!" "תסתמי כבר! אני שונאת אותך!" אני עולה לשירותים בכדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים מלווה בדמעות, אחרי כל זה אני מייבשת אותם אך הן מתרטבות שוב בגלל הדמעות שזולגות מהן, "אוף!" אני ממרמרת את עצמי בגלל כל מה שקורה, בגלל אמא בפעם המיליון, בגלל יותם בפעם העשרים, בגלל סבתא בפעם החמישית! אני תמיד הרגשתי את העצב בוקע מתוכי גם בלי לשים לב הוא תמיד היה באזור.

אני יוצאת מהשירותים מנסה לנקות את עיניי שוב ושוב מהדמעות שזורמות אך ללא הצלחה, אני נכנסת לחדר שלי במהרה וטורקת את הדלת מאחוריי נשענת על הדלת ומחליקה בבכי במורדה, "למה? למה זה מגיע לי ?" אני ממלמלת לעצמי מכה את טיפשותי, "מה קרה יסמין ?" אני שומעת קול מעליי ופוגשת בעיניו השחורות של סהר, הייתי כל כך שקועה בעצב שלי וביגון ששכחתי לגמרי ממנו, וזה רק מוכיח לי עוד סיבה למה לא כדאי לאהוב אותי, "אני לא מסוגלת יותר סהר, כולם שונאים אותי" אני אומרת ובועטת במשהו לא ברור שהיה לפניי, הוא יורד לאותו גובה כמוני ומלטף את גבי מנחם בלי מילים. זה תמיד שיגע אותי! למה אנשים רק מנחמים למה אתם פאקינג לא יכולים לעשות משהו! אל תגידו 'די די' כי זה לא עוזר אל תלטפו לי את הגב כי אני לא כלב ואני לא ארגיש טוב, "תעזוב אותי פשוט תלך סהר" אני אומרת ומנגבת את דמעותיי ממני והולכת לארון, "למה שאני אלך ?" הוא שואל בגיחוך מעוצבן, "כי אני לא יכולה שלא עושים כלום בשבילי, אם אתה מתכוון ליהיות איתי אני לפחות מרגישה שתיהיה חייב להגן עליי, לא לצאת על אותו בן אדם שפוגע בי, שתגן עליי....מעצמי!" אני אומרת ומוציאה משם בגדים, "את לא צריכה שאני אשמור אותך מעצמך, את יודעת לעשות את זה טוב מאוד לבד. כל מה שאני אוכל לעשות זה לכבד אותך ולאהוב אותך" אני מנידה בראשי וציחקוק משחרר יצא מפי, "מאיפה הסקת שאתה מסוגל לאהוב אותי ?" הוא מתקדם כמה צעדים אליי ונותן לי נשיקה קצרה בשפתיים ואחר כך עוד נשיקה קצרה ועוד אחת עד שבסופו של דבר הוא אחז בשני צדדי הפנים שלי ביד אחת שלו ומחץ אותם ושפתיי היו פתוחות ובנשיקה לשונו נכנסה בפנים, הוא לוקח אותי בסערה למיטה ומפיל אותי עליה בכזאת רעבתנות, "אני מסוגל, רק תתני לי" הוא לוחש באוזני ואני מהנהנת והוא מחלק עוד נשיקות לכל פניי, "יסמין ?" אני שומעת קול קטן מהדלת ומעיפה את סהר ממני במהרה ונעמדת ליד הדלת כאילו לא קרה כלום, "יופי את מוכנה אני גם אתארגן ונלך" אני אומרת וחיוך מאולץ יצא מפי, "לאן ?" סהר שואל מבולבל, "אני ויותם נלך לקניון לעשות יום כיף" "כן!!" היא צועקת ורצה לידיי, " אתה הולך ?" אני שואלת והוא מניד בראשו לשלילה, "תתלבשי, ניקח את האוטו ונלך לבית שלי, אני אחליף בגדים ואז נלך שלושתנו" אני מודה לו בחיוך קצר והוא ויותם יורדים למטה, אוי סהר מה אתה עושה לי ?

אני לוקחת את הבגדים מהמיטה ולובשת חולצת בטן של טומי הילפינגר, מכנס ארוך לבן ונעלי סופרסטאר לבנות וחלקות

אני שמה מעט מסקרה וטיפה אודם ורוד לוקחת שטר של 200 שאמור להספיק לי לכל היום איתה ויורדת למטה, "אני מוכנה!" אני קוראת כאשר אני יורדת למטה ורואה את יותם וסהר משחקים בטלפון ביחד.

נ.מ סהר -

"אתה החבר החדש של יסמין ?" שואלת אותי יותם, ואני מהנהנן בראשי במבוכה -בעצם מקווה שכן- ושנינו הולכים לשבת בספה, "אתה ממש יפה!" היא אומרת ונושכת את שפתה הקטנה ומזיזה את שיערי מפניי בעזרת שתי ידייה, היא כל כך חמודה אני לא יכול! יש לה את אותן העיניים כמו שלי שחורות וגדולות אך שלה עוד תמימות ושלי הרוסות ממזמן, "בואי תראי משהו" אני אומר לה ומוציא את הטלפון שלי, אני מראה לה סרטון שפשוט יכול להרעיד כל דבר מצחוק, "אההה!" היא צוחקת מהסרטון בקולי קולות ושוכבת על הספה, "הוא כזה מצחיק הוא נפל על הראש!" היא צוחקת ומצביעה על הטלפון, אני גם משחרר כמה צחוקים ומחזיר את הטלפון לכיס, "אתה אוהב את יסמין ?" היא שואלת לפתע אך אני רק מגרד את עורפי במבוכה וממשיך לשאלה הבאה שלה, "אתה תגרום לה סימנים כחולים ביידים ? כמו יואל ?" מה ? הרביצו לה?! אני מתעצבן ודמי רותח, "מתי הוא הרביץ לה ?" "לפני כמה חודשים שמעתי צעקות מהחדר שלה והוא דיבר אליה דברים לא יפים ואחרי כמה דקות הוא יצא מהחדר ויום אחרי זה כל הגוף שלה היה סגול וכחול" ליבי נצבט כי אני רק יכול לחשוב על איזה סיוט היא עברה, יסמין! יסמיני שלי! שלא מגיע לה שום דבר רע, אני מרים את ראשי רואה אותה עם ראש מושפל עומדת בפתח הסלון, "יסמין" אני אומר ומניד בראשי כלא מאמין, "עזוב...פשוט ע-עזוב" היא אומרת ומתחילה לבכות ועולה לחדרה, לעזאזל מה יהיה איתה?! מתי היא תפסיק להיתחמק ממני ותקשיב לי, שום דבר לא הורס אותי כבר כמו שהעצב שלה הורס אותי עכשיו, שמישהו יעזור לי אני....מרגיש!