רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 51 - יש

Ed sheeran - The A team.

תמיד יש :
- קצת אמת מאחורי "הכל בצחוק"
- ידע מאחורי "אני לא יודע"
- רגשות מאחורי " לא אכפת לי"
ותמיד יש כאב מאחורי "אני בסדר" ...

●●●●●●●●

אני מביטה לעיניו והן נראות כבויות. השקט שנוצר מאותה שנייה תרם לי, לא רציתי להיתמודד עם הלחישות או אפילו הדיבור שיאמר כרגע כי זה ישמע לי כמו צעקות ותזמורת רעשנית אחת גדולה. כשיש שקט מסביבי אני מרגישה שזה לתמיד , שזה יישאר ככה וכל הפרעה קטנה תנפץ את בועת הזכוכית שאני בונה לעצמי ומנסה לשמור עליה מלהיתנפץ.

הוא הולך בצעדים שקולים אחורה עד שגבו נשען על הקיר וידיו מיתחפרות בשיערו ונאחזות בו בחוזקה, לא נהניתי לראות אותו ככה ידעתי שלקח את הבשורה קשה בדיוק כמוני. אני מיתקדמת באיטיות אליו ורגליי נעמדות מולו, אני מרגישה את הדמעות מדגדגות את עיניי ואני מכריחה אותן להישאר בפנים, אבל אצלי זה תמיד כאילו היה להן דעה בפניי עצמן והן עשו מה שבא להן.

"תגיד משהו...בבקשה" אני אומרת ויותר מתחננת והדמעות לא עוצרות את עצמן, לעומת האיטיות של עומרי אני מיתרסקת על הריצפה ועיניי הכחולות נשטפות בעוצמה. "אני..אני לא יודע" הוא אומר ומשפשף את פניו מביט בנקודה אחת מאחוריי שכרגע ריקה. הרגשתי שאני מאכזבת את כולם ; סבא , סבתא יותם אפילו ואת אמא. היא בטח חושבת שזו לא הילדה "שגידלה" שאני בטח איזו זנזונת ששוכבת עם כל גבר שחושבת שאוהבת, אבל אני באמת מרגישה משהו אל עומרי וזה התוצאה של כך.

"וא-את רוצה הפלה ?" הוא שואל וחוזר להביט בי, "אני חושבת שכן" אני אומרת והוא מהנהן בראשו ומבט עדיין רציני על פניו. הוא קם מהריצפה ומגיש לי את ידו עוזר לי לקום מין בריכת הדמעות שלי והוא מביט בי, פשוט מביט בי. "אני אבוא איתך, את לא תעברי את זה לבד אני מבטיח. אני אוהב אותך" ראשו כפוף מעט ועיניו הירוקות עצומות וריסיו הארוכים עושים סימנים חמודים על לחיו מבעד לקרניי השמש שמציצים מהחלונות.
"גם אני אוהבת אותך, תודה" אני אומרת לו והוא פוקח את עיניו ומביט בי.

אנחנו מתחילים בהליכה שקטה לכיוון הכיתה שתודה למערכת החדשה רחוקה מאגף יא ויותר קרובה לאזור של הזינקים. ידו של עומרי נכרכה סביב ידי והנחתי את ראשי על כתפו, "יש לי טיול מחר, ליומיים" הוא אומר ואני מהנהנת בראשי ומניחה נשיקה בכתפו, "תשמור על עצמך, אני אדבר איתך כל יום" אני אומרת לו ומחייכת אליו, "חופרת לא יאמן כמה שאת פתטית" הוא אומר בגלגול עיניים וקול פקאצי ואני חובטת בחזו בעדינות ומבט מעוצבן שיחק על פניי אבל כמובן שהוא נשבר אחרי שנייה שהבטתי בעומרי ושנינו היתפקענו מצחוק כאילו שמענו את הבדיחה המצחיקה ביותר.

"סתם אני צוחק, תדברי איתי כל שנייה כל דקה כל שעה כל יום למשך כל חיי!" הוא צועק ואני מסמלת לו עם האצבע שישתוק שלא יפריע לשאר הכיתות. אני מניחה בחזרה את ראשי על כתפו ואנחנו ממשיכים בהליכה האיטית שלנו. "אם..כן היינו משאירים את הילד, היית רוצה בן או בת ?" אני שואלת סתם מתוך סקרנות, אני חושבת שעומרי יהיה אבא מושלם.
"את האמת ? תמיד חלמתי שתיהיה לי בת. הייתי אומר לה מה ללבוש ומה לא, עם איזה בנים לא לצאת ותמיד להגן עליה. שתמיד יהיו את הרגעים המביכים האלו שהיא פונה אליי ואז אני הייתי פונה לאישה שלי, שכרגע זו את" הוא אומר ומביט בי. אולי חלק בי דיי מיצטער שאני הולכת לוותר על התינוק הזה, אני כן רוצה ילד פשוט לא בשלב הזה בחיים ולא ברגע הזה, וכנראה זה לא יקרה עם עומרי כי כמו שאמרתי פעם וזה קרה לי עם סהר, זו אהבת נעורים כל דבר עוד יכול לקרות.