רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 7 - להילחם

אם אתה לא נלחם בשביל מה שאתה רוצה,
אל תבכה על מה שאיבדת אחרת הדמעות יציפו אותך ולא ייתנו לך להילחם כלל....

●●●●●●

רגע! אני לא יכול לנשק אותה! זה לא אני, אני לא הטיפוס שמדבר על צחוק ושפתיים אני חייב לקטוע הכל עכשיו!, "אני צריך ללכת, תודה" אני אומר בזריזות ויוצא מפה. הלב שלי מתכווץ בשתי מידות והרגשתי כמו הגרינץ' ככל שליבו מתרחב הוא גם באותה מידה  מיתקטן, יסמין תפסיקי לשלוט בי!

אני נכנס לרכב ובועט בעצבים עם ידי המסכנה בהגה ומתניע את האוטו, אין דבר שאני יותר רוצה מאשר לפרוק את הכעס שלי על האדם הראשון שאראה, אבל למען חייו אמנע מקשר עין עם מישהו.
הרגשתי משהו בכמעט נשיקה הזאת, כאילו ניצוצות עפו באוויר רציתי אותה לידי וקרוב אליי לראשונה כל המשפטים המגוחכים האלה מהטלנובלות הגיוניים, עם דברים שלא מתממשים על אכזבות ואהבות נכזבות.

אני מגיע הביתה ועולה למעלה בסערה לחדרי, כשאני מגיע לשם אני אומר לעצמי 'קח נשימה עמוקה סהר! כבר מחר אתה תשכח אותה ולא תזכור כלום' ואם אני כן ?

נ.מ יסמין -

"שלום, את עובדת כאן ?" פונה אליי אישה צעירה, "כן במה אוכל לעזור לך ?" אני שואלת אותה והיא מראה לי שקית עם כיתוב של זארה, "אני מעוניינת להחליף את זה, זה פשוט מתנה מבעלי ואת יודעת איך זה בנים ובגדים כמו שמן ומים" היא מתלוצצת מה שאותי בכלל לא מצחיק במיוחד לא אחרי הלילה של אתמול עם סהר, לרגע הרגשתי כאילו אני האדם המאושר עליי אדמות לידו כי הרגשתי אולי שאני חשובה לו ? אולי לא ? אני מוציאה את המחשבות האלו מראשי ועוסקת בעבודה קשה כמו שאני אוהבת, "בואי אחריי" אני אומרת לה בחיוך צבוע ומובילה אותה לקופה,

אני מסדרת כמה דברים ומחזירה לה זיכוי, "תודה רבה, יום טוב" היא אומרת ואני מחזירה לה בחיוך והיא הולכת, "תסתכלי איזה חתיך נכנס" אורטל נוגעת בכתפי באגרסיביות והיתאפקתי כל כך למרות שאני רוצה כל כך לצאת עליה שלא תיגע בי ככה כי זה מעצבן אותי! ....מה ניהיה ממך יסמין ? הילד הזה משגע אותך כל דבר מעצבן אותך עכשיו? את פשוט חלשה כל כך!

"שלום" קול גברי נשמע מעליי ואני מרימה את ראשי רואה ביופיו הרב את עיניו השחורות של סהר קודחות בעיניי, "אני יכול עזרה בגברים ?" הוא שואל בנחמדות כאילו כלום לא קרה לפני כמה שעות אבל בכל זאת מעמיד חיוך מזוייף עד מאוד אם לומר, "כן, אורטל" אני אומרת לה שתיגש אליו וסהר מצקצק בלשונו, "לא, אני צריך עזרה ממך את יותר גבוהה ממנה וזה משהו גבוה" אני נאנחת כבדות ויוצאת מאזור הקופה לכיוון המחלקה של הגברים, ברגע אני מרגישה את גופי נזרק אחורה ואני נכנסת לתא ארבע קירות עם סהר, "תשחרר אותי!" אני אומרת בתקיפות ברורה לאוזן והוא לא מרפה את האחיזה ממני, "לא! את תקשיבי לי עכשיו!" הוא אומר בקול תקיף שמצליח להרעיד כל עצב בגופי וגורם לו לרתוח!