רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 12 - צבעים

Jonas blue - by your side fr. RAYE

תסתכל על עצמך כצבע. אולי לא תיהיה הצבע הכי אהוב על כמה וכמה אנשים אך תאמין לי, יום אחד אתה תפגוש מישהו שיזדקק לצבע כמוך בשביל להשלים את התמונה...

●●●●●●●●●●

"סיוון שחכתי להביא את המסרק שלי יש מצב אני משתמשת בשלך ?" אני שואלת וגיחוך מוכר נשמע מאחוריי, אני מסובבת את ראשי ורואה את סהר,
עומד שם ומביט בי במבט כזה גאוותני ומתנשא, היום לא יכולתי ליהיות בקירבתו הוא חזר ליהיות האדם המגעיל והשחצן שאני הכרתי ואם לומר את האמת אני שמחה "שנפרדנו" ככה ראיתי מי הוא באמת, "אם רצית לצעוק לי למה אני מתעכבת כל כך בלסיים עם התיק אתה מוזמן במילא חטפתי ממך צעקות כל היום" אני אומרת בשקט אך יודעת טוב מאוד שהוא שומע, אני מעלה את התיק על גבי בכתף שמאל ויוצאת מהדלת אך שנייה לפני סהר תופס בידי, "אתמול הייתי במסיבה עם חברים" הוא מתחיל לדבר ואני מגלגלת את עיניי ומסתובבת אליו, "ו.." אני אומרת בזילזול ומניפה את ידי באוויר, "אני הייתי צריך להביא לשם סמים רק לבנים אני לא נוגע בזה חוץ מלעשן" הוא אומר בחיוך ומתקרס עוד יותר אך הסבלנות שלי נגמרת ואני מרגישה שעוד שנייה האדישות שלו שנגלית עליי עוד תשגע אותי, "נו סהר תדבר כבר אל תמרח אותי!" אני צועקת עליו ומשהו במבטו מתקשח, "ואת יודעת מה חשבתי ?" הוא שואל ומבטו המאיים לפתע נוחת עליי, "אני חשבתי אם הם מבקשים סמים אני פשוט אביא את החיוך של יסמין, הוא במילא ממכר" הוא אומר בקשיחות ויוצא מהמקום, אני פשוט נעמדת במקומי ולא עושה כלום מביטה במראה על דבר או שתיים, "הבאתי!" קולה של סיוון נשמע והיא נעצרת כשהיא רואה אותי, "מה יש לך יסמיני ?" היא שואלת ומפילה את המסרק מידיה, גורמת לרעש מעצבן בחלל החדר מהנפילה, "אני חייבת ללכת!" אני אומרת בחיפזון ועפה מהמקום הזה לא משאירה זכר לזה שהייתי פה, רגע המזכירות!

"שלום אני התלמידה יסמין אושריה" אני אומרת לרכזת השיכבה המבוגרת, "כן במה אוכל לעזור ?" "אבי שכח לומר להנהלה שאנחנו עוברים בית ספר אז הוא ביקש ממני לעבור ולקחת את הפרטים האישיים שלי לבית ספר החדש" אני אומרת ומאמינה שהאישה שיושבת מולי תבלע את המילים שלי,
במילא היא ממורמרת ואין לה כוח לילדים אז מה אכפת לה פחות בבית ספר?

"בבקשה" היא מגישה לי תיקייה כחולה ואני לוקחת אותה ממנה במהירות ועפה מבית ספר מתעלמת מהצעקות של סיוון על מה אני עושה ולמה אני עושה את מה שאני עושה, ואם לומר את האמת גם אני לא, אני פשוט מרגישה שאני צריכה להיעלם להרבה זמן, אני פשוט מרגישה שאני צריכה זמן לעצמי מכל הבעיות שלי והדברים הקשים שעברתי.

●●●●●●●

אני מגיעה הביתה לוקחת מספריים חדות וגדולות ומתחילה לגזור את התיק האישי שלי לרצועות ואחר כך לריבועים ששום דבר לא ישאר ממני כאן, אני מוציאה את הטלפון מהכיס שלי והולכת להיתיישב ליד המחשב מחפשת כרטיסים לטיסות הקרובות , גוואטמלה? לא, ניו יורק? לא, קאריביים? כן!