רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה ‏2 ‏- ‏איבדתי ‏- ‏פרק ‏50 ‏- ‏סיום ‏חלק ‏3

הפיל הכחול - יסמין.

לכל מי שאיי פעם איבדתי או הפסדתי:
תודה ששלחתם אותי לחופשי...

• • •

יסמין

כעבור שבוע

11:23

השמלת כלה חיבקה את גופי בהדיקות, מדגישה כל נשימה עמוקה וקימור דחוס. זה קורה...בעוד כמה דקות אני אהיה גברת אגם באופן רשמי. ליאן, סיוון, יותם ואילן יושבים איתי בחדרי, מקשקשים ומרכלים על כל מיני דברים.
הצצתי מבעד לחלון החדר, רואה את החצר מלאה באנשים הקרובים והיא כל כולה לבנה מהקישוטים ומהחופה הענקית.

"מתוקה שלי, איך את?" ליאן ניגשה אליי, מסדרת את שיערי מעט ומתקנת טעויות באיפור תוך כדי.
"לחוצה, מרגיש לי כאילו ברגע שאצא מהדלת הזו אברח."

"את לא תברחי, בתוך תוכך את אוהבת את סהר ואת בחיים לא תעשי לו את זה."
היא הביטה בי דרך המראה, מברישה את שיערי המתולתל במעט ומתקנת את ההינומה שלי. המבט שלה חדר לעיניי, היא לוחשת לי מילים באוזן על כך שאני יכולה ועדיין מבטה לא מתנתק משלי, זה כמעט כאילו היא רוצה להפנט אותי. הרבה נשימות, הרבה חרדות, הרבה לחצים ומעט מחשבות. המוח שלי היתנתק לחלוטין מהכל כששמעתי את קולו השמח של סהר, צועק לחבריו כשהם היו בחדר הסמוך.

סהר

"זוכרים את שנטל?! אמא אמא אני חשבתי שאני בחיים לא אצא מזה!" דרור אמר בצחוק אדיר, מעביר כיפים בין שאר הבנים שהיו בחדר. דותן, שי-לי, נתן, גור, איתן, רפאל, דרור, לידור וליון. חוץ מרפאל ודרור השאר הם החברים שרכשתי במשך הזמן הקצר בכלא, הם הישתחררו לפני כמה זמן והייתי חייב להזמין אותם, הקשרים שיצרתי איתם במהלך הזמן הם לכל החיים. הם האנשים שאיתם ניסיתי לברוח מהכלא, קיללתי שומרים, שתיתי בסתר, והיתאמנו ביחד. גוף כמו שלי לא מקבלים מלשבת בתא ולהיתמרמר.

סידרתי את החליפה בזמן שהשאר צחקו והעלו זיכרונות מבנות משותפות שהם העבירו מלילה ללילה. סידרתי את החליפה ואת הפרח בכיס, יוצא למרפסת החדר הגדולה ומביט בכל מה שהולך למטה. זה קורה...זה היום, אני עומד להיתחתן עם אהבת חיי שנמצאת במרחק של שני חדרים ממני ואין לה מושג איך אני מרגיש. חיוך קטן עלה על פניי כשנזכרתי במה שסיפרה לי לפניי כמה ימים, שהתחילה שוב לרקוד ומצאה עבודה בסטודיו של ידיד. מצאתי את עצמי מבלה הרבה זמן עם מיכאלה, מתחיל להישתגע רק בניסיון להבין אותה אבל בזכותי היא מצליחה כבר לדבר בקושי, אבל יותר טוב ממוקדם.