רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 42 - כולנו

Kygo - stay ft. Maty noyes.

כולנו משחקים באותו המשחק :
רק בשלבים שונים.
כולנו מסתבכים עם אותו גיהנום :
רק שטנים שונים.
●●●●●●●●●●●●

נ.מ יסמין -

"איזה אידיוט!" אני שומעת במעומעם. אני מרגישה את גופי נח על מיטה וראשי מרגיש כאילו תופים קדחו לתוכו. החום גובר עליי ואני ממהרת לפקוח את עיניי ואני מגלה שאני בחדר שלי. אני מורידה את השמיכה ממני ורואה בקצה המיטה את סהר והוא מחזיק את הראש שלו בין ידיו וממלמל לעצמו קללות אישיות שמגיעות לו.
שיעול קטן יצא מפי ולמרבה הצער הוא ראה אותי ערה, "יסמין" הוא אומר אך עצרתי אותו לפני שימשיך את מה שצריך להפסיק כאן ועכשיו!

"אני לא רוצה לשמוע אותך, אני לא רוצה לראות אותך, אני לא רוצה ליהיות איתך. די סהר! כמה אפשר ?! אני בולעת כל מכה ומכה בתיקווה שההבאה תיהיה פחות כואבת אבל אתה מכאיב מאחת לאחת. אני שונאת אותך על זה, אבל אני עדיין אוהבת אותך"
אני אומרת ותיקווה שוב חזרה לעיניו.

נ.מ סהר -

לא יכולתי להקשיב לה. ולא כי אני שונא אותה או פגוע ממנה כמו שהייתי, אלא כי היא מכאיבה לי. היא מכאיבה לי במילים שממזמן לא היו מזיזות אם היא הייתה מישהו אחר או בכלל אם לא הייתי אוהב אותה. לדעת שהיא שונאת אותי, ומצפה ממני ליותר גרם לי לרע, מצפים ממני למשהו שאיני יכול לשאת בו ?

"אז מה זה אומר ? עלינו ?" אני שואל ומרגיש כל כך פסול לידה, היא האחד הטהור מבינינו.
היא הביטה על המיטה ועינייה הכחולות נראות כמו יהלומים נצצו מהדמעות, דמעות שאני גרמתי בלי כוונה !
"שאנחנו צריכים ליהיות ביחד. אני אוכל להפוך אותך למישהו אחר סהר, למישהו שלא צריך לדבר במקום מהפה עם הידיים, אחד שיידע לבטא את האהבה שלו בצורה אחרת ולא כואבת, ואני מבטיחה לך אני לא אעזוב אותך עד שזה ייקרה".

●●●●●●●●●

יומיים לאחר מכן -

"אז הוא הוא הומצא בשנת 1990 ?" אני שואל את יסמין והיא מהנהנת בראשה וחיוך עלה על שפתיי. "אני בטוח הולך להיכשל!" אני אומר וידיי נסגרות על פניי בכשל. אנחה עמוקה יצאה מפיה והיא מסיטה את היידים מפני, "אתה תצליח אני הבטחתי לך שאני אעזור לך" "זו פעם ראשונה שאני עושה בגרות, ועוד בהיסטוריה"

נ.מ יסמין -

"תמיד מצאתי דרך להיתחמק מהדברים האלו, חלק מהן היא כסף, פשע היה מלא דרכים" הוא אומר ומשחק תוך כדי עם קצוות המיטה. אני דיי מרחמת עליו, מה יקרה כאשר יחליט לעזוב את הדרך שסלל לו אבא שלו ויצטרך להיתמודד עם החיים האמיתיים ?

●●●●●●●●

אני מחכה מחוץ לכיתת המבחנים שלו קוססת ציפורניים מלחץ וחושבת עד כמה הוא בטח מיתקשה מהמחשבה שזה הדבר שבערך יקבע את הדרך שלו. צלצול נשמע ברחבי בית ספר ואחרי שעתיים שאני יושבת פה גדוד ילדים יוצא מהכיתה ובין הראשונים עומד סהר ומדבר עם החברים שלו.
אני קמה על רגליי אחרי הישענות על הקיר ומקללת על ההחלטה הזו כי עשתה לי כאב גב נוראי.