רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - אין צורך - פרק 12

Anne-marie - ciao adios.

הלוואי שבחיים לא הייתי פוגש/ת אותך.
ואז לא היה שום צורך להרשים אותך,
שום צורך לאהוב אותך ושום צורך לבכות עלייך,
שום צורך בשבירות לב,
ושום צורך בכאב או בדמעות,
שום צורך בזכירת הבטחות,
ושום צורך בדחיית חיבוקים,
ושום צורך בלבכות עד שאשן,
ואין שום צורך להעמיד פנים כאילו שאכפת לך,
ואין שום צורך בכל הדברים שעשית בכדי לגרום לי להרגיש כלום.

• • •

יסמין

כל החברים של טים הלכו לפני כמה דקות. ראיתי את אותו הבריון שבשקט לחש לי את שמו , אנוואר.
כשראיתי אותו עומד קרוב למדרגות שמובילות כביכול למרתף הדבר הראשון שחשבתי עליו זה ללכת לשם והוא יוביל אותי בחזרה ליסוריים העצמיים שלי.
כשבאתי לפנות לכיוונו הרגשתי שיד תופסת במותני ומעיפה אותי מעט אחורה, גבי נצמד לחזו של טים ופיו נושק נשיקות קטנות לצווארי.

מיהרתי להעיף אותו ממני, הרגשתי גועל כל פעם שנגע בי אחרי הנשיקה המזוויעה הזו.
מבטו גער בי וכל גופו היה דרוך לעשות לי משהו, זה היה דיי ברור כשידו עלתה מעלה ובאה לסטור לי אבל כשנשמעה צעקה הוא עצר את עצמו. הייתי כל כך מבוהלת, חשבתי שעוד שנייה אני הולכת להרגיש את הלחי שלי מבעבעת מכאב אבל לא.

עיניו נפערו וכאילו הזמן קפא. אף אחד לא זז, הכל היה שקט, טים הוריד את ידו מטה וגמע את רוקו במין דאגה שמהולה בפחד.
הוא זז במקומו והתחיל לרוץ לכיוון המדרגות במהרה, הוא קיפץ עליהן וכבר אחריי דקה היה בקומה השנייה. עוד עמדתי במקומי, לא ממש הבנתי מה קורה כאן עד שאנוואר נגע בכתפי וסובב אותי אליו.

"בואי אותי" הוא אמר וידו תפסה במרפקי מושכת אותי מעט בכוח. "אני לא אפגע בך אבל זה לא בטוח בשבילך ליהיות כאן עכשיו" הוא אמר ולא יודעת למה פשוט האמנתי לו, אולי זה בגלל שהוא הבן אדם היחיד שאני באמת סומכת עליו במקום הזה.
הוא הוריד אותי לקומת המרתף ושלח לי חיוך מנחם כאשר סגר את הדלת.
היתיישבתי על המזרון הדק והורדתי את הבגדים והחלפתי אותם בקודמים שלי שנתנו לי מעט חום יותר מהשמלה המגעילה הזו.

נשכבתי על המזרון וניסיתי לעצום את עיניי. אבל פשוט לאא יכולתי, כל הצעקות של האישה הזו, לא גרמו לי לעצום עין.
הייתי כבר אבודה לגמריי, לא ידעתי מה לעשות. לנסות לברוח? לנסות להרוג אותו? את עצמי?
לא יכולתי להביא את עצמי למקום שבו אני באמת מתארת את החיים שלי כאן - בלי יותם, בלי סבא, בלי הקרירות של ירדן, אבא ורוזה ואין ספור ההטפות שלה על כך שאני הייתי מטומטמת שנתתי את התינוק, את ליפז שלא מפסיקה לחפור על איזה לק ג'ל שהיא רוצה ואת כל הנימרחות של ליאן על אבא, את סיוון שבדיוק עכשיו נודע לי שהיא ורפאל היו כאן לפניי.