רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - אין - פרק 28

אין אדם שיכול לשנוא אותך ביותר כוח מאשר אדם שאהב אותך בעבר...

• • •

יסמין

עיניו השחורות היו נראות בהירות יותר, שמחות במיוחד. ידיו שהישתלבו אחת בשנייה בצהלה מוחלטת בילבלה אותי והיה ניכר לראות ששמח מאוד בחליפת ארמני היוקרתית שלו. הזמן לא עשה לו טוב, מהסיבה שהיה בכלא ובטח חטף שם את הזבנג של החיים שלו ועד עכשיו לא ברור איך הצליח להישתחרר ממאסר עולם אבל אז נזכרתי שאביו עדיין עוסק בפשע.

עמדנו אחת מול השנייה כבר כמה דקות ואף אחד לא הוציא מילה, השקט דיבר בפניי עצמו והמבטים ששלחנו אחד לשני הבהירו את עצמם. לא יכולתי לסרב לציניות שבעמידתו ובחיוכו, הוא אהב לראות אותי בעמדה מובכת שכזו ובלי מילה נוספת, לא שהייתה בכלל לפני, צרחתה של מיכאלה הידהדה ברחביי הסלון וגילגלתי את עיניי בזמן שהשארתי את הדלת פתוחה, לא שמה על יותר מהתחת שלי אם הוא ייכנס או לא.

הלכתי לחדרה במהירות ופותחת את הדלת בחוזקה. רואה אותה בוכה, צורחת, מתפתלת בחוזקה ומחכה לידיו של דין. רק הוא יודע להרגיע את הנפש הקטנה והצעקנית שלה, בידיי היא לא צורחת היא פשוט לא מפסיקה לזוז. לקחתי אותה מהעריסה לקרבי ומנשקת את ראשה אין ספור פעמים מה שמרגיע אותה במעט, אבל עדיין יבבות קטנות יוצאות מפיה.

"שם" שמעתי את סהר מאחוריי, היסתובבתי במהרה בכדיי לראות אותו עומד בפתח הדלת ושקית קטנה של חברה מוכרת של בגדיי תינוקות הייתה בידו. אם אני מכירה אותו מספיק טוב כל מה שיש בשקית הזו עולה מיליון שקל. הפנתי את מבטי בחזרה לחלון החדר, עומדת עדיין צמוד לעריסה ומזיזה אותה מצד לצד, זה מרגיע אותה.

"מיכאלה" אמרתי בשקט ונכנעתי לריחו המשכר של סהר שהיתקרב אליי יותר ויותר, מביט מבעד לכתפי עליה.
ידו ליטפה את זרועי חלושות, הופכת את עורי לעור ברווז אבל אני ממהרת לזוז מהנגיעה שלו ומזהירה את עצמי לא ליפול שוב.
הנדתי את ראשי בחיוך מיואש, מבטי מושפל לבטנה השמנמה של מיכה שלי ואני ממהרת לתפוס ממנו מרחק, הוא לא יפיל אותי באותו בור פעם שלישית.

"אני סיימתי סהר, גמרתי איתך וגמרתי עם כל זה. זו! זו התינוקת שלך בסדר?! מרוצה??!" צרחתי עליו את גרוני, מרגישה אותו שורף ועולה בלהבות בזמן שעיניו מתכווצות ומנסות להדוף את הצלילים הרועמים שבקעו מפי באכזריות. "אני לא..לא אני לא מבינה! אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני, למה כל פעם שאנחנו מתרחקים אתה חוזר בחזרה והופך הכל 360 מעלות. בבקשה! אני מתחננת! אל תעשה את זה, לא לי ולא לדין ואם אתה מרגיש איזשהו רגש כלפיה, כלפיי הדבר הקטן שלך שנמצא לי בין הידיים אז תעזוב אותנו בשקט. תיתן לה סיכוי לחיות" היה שקט לכמה רגעים, רגעים קטנים שהיו נראים כמו שעות ובזמן הזה סהג היתקרב אליי מעט ומעט, לא נותן לחשוב כראוי לצידו.