רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 24 - זכרונות

אתה עדיין חולם על אנשים שנאבדו בזיכרון שלך, מומצאים על ידי נוסטלגיה, ומפונטזים מרומנטיקה על ידי הלב השבור שלך....

●●●●●●●●●●

אמיר עמד בפתח הדלת ובידו מזוודה שחורה, לא יכולתי לקחת את זה יותר, לא יכולתי להשלים עם העובדה שבאמת יש סיכוי שיותם תיקלח ממני, "יסמין" הוא אומר באנחה ואני זזה מדרכו נותנת לו להיכנס, "איפה יותם ?" הוא שואל ואני שותקת עדיין משפילה את ראשי, סבתא יוצאת מהמטבח ושוברת את כוס המים שהייתה לה בידה וסבא הפיל את העיתון שהיה בידו ושניהם היו פעורי מול האדם שנעלם לשלוש שנים! וחזר באורח פלא,

"לא" אני אומרת וגומעת את רוקי, "מה ?" "לא! אני לא אגיד לך איפה יותם ואתה לא תיקח אותה!" אני צועקת עליו והוא נרתע מקולי הולך אחורה, עיניו החומות שידרו לי רק אימה ואיום אבל על מי הוא בעצם מאיים?
"יסמין אני אבא שלה יש לי את הזכות המלאה ל-" "אין לך! לעזאזל אין לך זכות עליה! אני גידלתי אותה במשך ארבע שנים! פאקינג ארבע שנים מחיי הוקדשו לילדה הזאת בזמן שאתה עשית את "החיפוש הנפשי" המזויין שלך! אתה חתיכת אינפנטיל מפגר שחושב על עצמו לפני כולם! ואני אמות ותשמע למילותי, אני אמות ואתה תיצטרך להוציא את הילדה הזאת מהידיים הקרות שלי!! היא נשארת אצלי, ומה שתגיד לא ישנה לי, תביא עורך דין, תביא משטרה, תביא בית משפט שלם! הילדה הזאת לא תצא מהבית הזה." אני צועקת את דבריי כבר לא מחשבת יחס למי שנמצא מסביבי ולמי שעומד מולי רק סוגרת את עיניי שלא ידמעו יותר ממה שהם. השקט ששרר בחדר רק מילא את האווירה בצורה מביכה וקשה, אני פוקחת את עיניי ואמיר עמד מולי עם ראש מושפל ובידו היה נייר, "אם עד מחר יותם לא תיהיה אצלי, אני פונה לבית משפט" הוא אומר מניח טופס על השולחן ויוצא מהבית,

השקט הורג אותי מבפנים הוא מעיק עליי בצורה שלא הורגשה לפניי,
"מזל טוב סהר!" לפתע אני שומעת את קולה של אמו של סהר ובמיידי השקט הופר, "היי אמא" הוא אומר לה ומחבק אותה ופניו עדיין עליי, "את בסדר ?" הוא שואל בלי קול ואני מהנהנת בראשי וחיוך שיחק על פניי. חיוך מאולץ...

●●●●●●●●●●

אני עומדת מול אולם בית המשפט כשבחוץ איתי סהר, סבתא , דודה מולי והבן הגדול שלה ועורך דין שאבא של סהר מכיר אותו, הוא אמר שהוא הכי טוב שיש בתחום והוא יעזור לנו בהרבה דברים, "הכל יהיה בסדר יסמין, את תראי" אילן אומר לי ואוחז בידי. אילן היה לי כמו אח גדול במשך כל הזמן הזה, במשך כל החיים שלי בעצם. הוא היה המקום מפלט שלי, הוא היה הבן אדם שהכי הייתי צריכה במצבים קשים, אבל מאז שהוא היתגייס לצבא הקשר קצת היתרפף אבל אנחנו מרבים להיפגש בחגים, "תודה אילן, אני אוהבת אותך" "גם אני אותך יסמיני" הוא אומר ונושק לראשי,

"קדימה בואו ניכנס" עורך הדין אומר לנו וכולנו עומדים על רגלנו ונכנסים לאולם,
אני, עורך הדין וסבתא מיתיישבים בשולחן והשאר מאחורה שולחים לנו תמיכה מרחוק,
"בואו נתחיל" אומר השופט ודופק בפטיש על שולחנו...