רגשות שחוזרים בחזרה,
הם רגשות שלא עזבו...
רגשות אמיתיים לא סתם כך "הולכים"...
• • •
יסמין
2:30
"כן היא הגיעה לכאן מעולפת...הוצאנו את הכדור...חבשנו את הנקע והייתה בעיה קלה בראש אבל ברגע שתתעורר נבדוק אם הכל בסדר. מסכנה, חבר שלה לא אומר לנו מה קרה לה אבל זה מרגיש כאילו הרבה עבר עליה" שמעתי קול של אישה מבוגרת ואחריי כך שקט. ציפצופים קלים החרידו את אוזניי מבעד לכל הדממה הזו וכאב לי הראש כל כך.
רציתי להמשיך לישון אבל תחושה מוכרת הורגשה בגופי ואותו כאב בצד מותני הופיע וזה גרם לי לפקוח את עיניי במהירות. אנחות כאב יצאו מפי, והחיזיון שלי היה מטושטש ולא הצלחתי להבין מה קורה מבין כל האנשים שבחדר והמילמולים הספק נרגשים ספק לחוצים.
מיצמצתי כמה פעמים, ונתנתי לאור הבוהק והלבן להאיר את עיניי הכואבות וזה מרגיש שהן הולכות להיתלש ממקומן.
נשכבתי בנואשות על הגב, סוגרת את עיניי בחוזקה ומנסה לא לעשות צחוק מעצמי כשאני מרגישה את הדמעות בקצוות פתחיהן.
"יסמין? אני מירית, האחות שטיפלה בך. כדי לבדוק שהכל בסדר אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות, טוב?"
"לא. איפה הבת שלי? אני רוצה לראות אותה" לא רציתי לחשוב על שום דבר אחר עד שאראה את מיכה, ועד שאוודה שהחרא ההוא לא עשה לי שום דבר ולא לה. פקחתי את עיניי בשנית, ראייתי הישתפרה ומעיניי החלו לזלוג דמעות ענק....דפיקה נשמעה לפתע בדלת כשמירית רצתה לפצוע את פיה ואז אחות אחרת נכנסה כשמיכאלה נמצאת בידייה וסהר עמד מאחוריה.
"תני לי אותה!" אמרתי בהיתלהבות. היא היתפתלה בזרועותיה והחלה לבכות כשראתה אותי. היא הייתה לבושה אך ורק בחיתול ועל ידה הקטנה היה ענוד הצמיד של בית החולים וזה הזכיר לי מעט את היום של הלידה שלה.
"יסמין, את יודעת איפה את?"
"בבית חולים"
"את יודעת מה היום והחודש?"
"יום רביעי, חודש מרץ"
"את יודעת מי זה הגבר הזה?"
"כן...סהר אגם"
"אוקיי...אני חושבת שהכל בסדר כאן. מחר נחזור לעשות לך עוד כמה בדיקות, נשאיר אותך מעט זמן בכדיי לפקח ואז תוכלי להישתחרר הביתה. לילה טוב"
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romance**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...
