רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - מתלבטים - פרק 39

אנחנו תמיד מתלבטים בין הנוסטלגי למוכר והדחף של זר ומוזר.

• • •

יסמין

עיניים שחורות היתמקדו בי כמו תמיד. לב שדופק על מאתיים שמונים לא היה כבר יכול לעצור את עצמו והעלה הילוך. ידעתי שאם אשאר כאן עוד שנייה, כשידו אוחזת במותני מטר מעל האדמה הקרה אני אתפתה ואתחיל לפלוט שטויות.
"תודה" אמרתי ביובש, קמה בחזרה לעמידה רגילה והולכת לכיוון שירותי הבנות, בערך אחריי שלושה צעדים קלילים מרגישה את אותה יד קרה על כתפי.

"יסמין, זה שכל אחד המשיך לדרך אחרת בחיים שלו לא אומר שאת לא יכולה לדבר איתי"

"אני באמת לא יכולה, סהר"

"מה? למה? דין אוסר עלייך?!"

רקעתי את רגלי על הרצפה בתיסכול, נעל העקב הכאיבה לי כהוגן וזה עזר לו לסגת מעט מרגליי הפועמות. שפתיי הישתרבבו וידיי הישתלבו על חיזי, הייתי המראה המושלם של ילדה כועסת שלא קיבלה סוכריה והנה היא המתחילה לבכות.

הדמעות עוד לא יצאו, אבל היה לי זמן להגיד את מה שהיה לי לפני שתיהיה לי בריחת שתן ודמעות על השמלה.

"אני לא יכולה לדבר איתך כי אתה כמו הדבר המורעל ביותר שאסור לי להיתקרב אליו. אני לא יכולה פיזית בלעדייך וכנראה גם לא מנטלית אבל לפחות שעם שדרך אחת מהן לא תיהיה לי בעיה וזו הפיזית. אתה תמיד בראש שלי סהר ואם אני אהיה איתך בשני המובנים זו תיהיה פצצת זמן מתקתקת שרק אלוהים יודע מה ייגמר איתה, בגלל זה אני לא יכולה" השארתי אותו שם, המום עד עמקיי נשמתו וכנראה צביטה קטנה בלב, תודה לכך שאלוהים נתן לי החוזק לא לקפוץ עליו ולגרום לו לדחוף אותי על הקיר.

כשנכנסתי לשירותים הלכתי במהירות לתא, עושה את דבריי ויוצאת באותה מהירות לכיוון הכיורים. אם יש דבר שאני שונאת זה שירותים ציבוריים, אבל אם אין ברירה אז אין ברירה.
שטפתי את ידיי ובחנתי את עצמי במראה, מנהג שלאחרונה אני מרגישה שמתמשת בו הרבה לשפיטה עצמית מאשר בדיקת מראה.

תמיד ידעתי מה מצבי רק בעזרת עיניי.
אם הן היו כהות וכבויות אז הייתי עצובה, בהירות ובורקות אז הייתי שמחה, כמעט נוטות לטורקיז אז הייתי כועסת והרשימה ממשיכה וממשיכה. ועכשיי ללא ספק...הייתי משהו מוזר. לקחתי נשימה עמוקה  וסידרתי את שמלתי הקצרצרה פעם אחרונה, עושה את עיקבותיי חזרה על השולחן.

בזמו שהלכתי יכולתי להבחיו בסהר, יושב בשולחן המרכזי עם כמה גברים ואישה צמודה אליו, נראית כאילו יצאה ממופע דראג בזכות התלבושת המוגזמת שלה. אולי סהר אמר לה להיתלבש ככה, אבל אני מעדיפה את האפשרות שהיא דפוקה על כל השכל.
תמיד יש שלב בפרידות שהקנאה עושה את דרכה ולא משנה מה את תמיד היית אומרת לעצמך שלא תקנאי, אלא תפרגני, אבל על מי אני עובדת? כרגע זבוב יותר קרוב אליו מאשר אני ובו אני מקנאה.