רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - המתנה - פרק 48 - סיום חלק 1

That poppy - lowlife

המתנה הכי טובה שתוכל לתת למישהו זה ההרגשה ליהיות בטוח בעצמו, בתוך עורו ובשרו, להרגיש שהם משהו. שהם ירגישו שהם מספיקים למישהו וזה לך.

• • •

יסמין

כעבור שבוע

10:27

"סהר! מיכאלה צריכה להחליף!" צעקתי לו מהקומה התחתונה של הבית החדש. מביטה בערמות הקופסאות והבית הריק והגדול, אך עם זאת המואר. הבנדנה השחורה על שיערי מנעה ממנו ליפול על פניי, והזיעה שמשולבת עם הרוח מבחוץ כשהסבלים מביאים את הרהיטים גורמת לי למעט שמחה.
הגברים החסונים מביטים בגופי שעליו לבוש שורט ג'ינס וגופיה לבנה גורמים לאי נוחות ולסהר מעט עצבים כשהוא יורד מהקומה השנייה של הבית.

"תעשו את העבודה שלכם או שלא תקבלו טיפ" הוא אמר בזמן שנעמד לידי, מוציא את מיכאלה מהעגלה. "בוקר טוב לשתי הנסיכות שלי" הוא אמר אמר בקול האבהי שלו שמשתמש על מיכאלה, ונישק את שפתיי בטובעניות. הוא אחז בפניי עם ידו הגברית והחדיר את לשונו לתוך פי, יונק את לשוני בעזרת שלו. אני נאנקת באיטיות לתוך הנשיקה, נותנת לו את השליטה המלאה על פי.

"אמא...בובה!" צרחתה של מיכאלה מהדהדת באוזניי, גורמת לי למעט כאביי ראש.
זה חלק מההיתפתחות שלה, לצרוח הרבה כלומר, ככה היא לומדת לשלוט בטונים שלה לעתיד. העתיד של מיכאלה....מעניין מה עומד לקרות לה, האם יהיה לה אהבה כמו שלי או שיהיו לה חיים אצמעים, כנראה שאני אצטרך לחכות עוד 15 שנה.
פניי עמדו בדיוק מול של סהר, וכשליקק את שפתיו הוליך אותי שולל כשלשונו נתקלה בשפתיי וחיוכו היה ממזרי. "אמא לא יכולה להביא לך בובה, מיכה, הבובה בארגזים" אמרתי כשאני קרובה עדיין לסהר, ידיו עדיין החזיקו במיכאלה וכיחכוך גרונו גרם לי להיפרד ממנו במהירות ולגופי מעט להיתנודד אחורה וקדימה.

"אני אוהב שאת לא מסוגלת להיתרחק ממני"

"אני שונאת איך שאתה כל הזמן שחצן, אבל אני אוהבת שהאוויר שיש לך בראש מספיק לנשיקה של חמש דקות"

"אחד אפס, יסמין, אחד אפס" ציחקוק נפלט משפתיי בזמן שהבחנתי שהם כבר הספיקו להעביר את כל הדברים של הסלון למקום.
העברנו את כל הדברים מהבית של סהר בבאר שבע לבית החדש בחיפה, שקרוב לבית של ליאן ואבא. החלטתי שצריך בית חדש להתחלה חדשה, וחדר חדש לילד חדש...
הבחילות בבוקר הן לא יותר קשות כמו שהיו לי עם מיכאלה והתחושה שמשהו עומד לקרות כל הזמן ממלאת אותי.
סהר עדיין לא יודע על הבדיקה שעשיתי, שיצאה חיובית, וחושב שלא ייראה עוד תינוק או תינוקת בין ידיו למשך הרבה זמן. אני פשוט מחכה לרגע הנכון להגיד לו, זה לא שכבר ממחר הבטן שלי תיגדל פי שתיים ותחשוף אותי.