רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 34 - מקווה

Korede bello - do like that.

אני מקווה שתזכור אותי. אני מקווה שתראה משהו שיזכיר לך אותי ואני מקווה שתחייך כשתיזכר בזיכרונות שעשינו ביחד. אני מקווה שהגרון שלך היתכווץ וסוף סוף תחלחל בך ההבנה, לא היית צריך לוותר עליי.
-ובכל זאת עשית את זה...
●●●●●●●●

הווה -

נ.מ יסמין -

"היי" אני אומרת לדותן, אח של סהר. "היי יסמין, סהר למעלה" הוא אומר ואני מחבקת אותו ועולה עם הקביים. אני דופקת בדלת ואף אחד לא עונה אני מנסה עוד כמה פעמים והדפיקות לא מזיזות כנראה לו, אני פותחת את הידית ורואה חדר חשוך לגמרי, הוילונות העבים סגורים והאור חשוך בצורה מפחידה.

גופו של סהר שוכב על המיטה וגבו פונה לקיר, אני רואה את גופו עולה מעלה ומטה ואת שריריי גבו נמתחים ונרפים וזה גורם לי לשניכת שפתיים קלה. אחרי מה שקרה אתמול הצעתי לו שישאר בבית וינוח ואני שמחה שהקשיב לעצתי. אני הולכת אליו ומניחה את הקביים ליד ונכנסת איתו מתחת לשמיכה אומנם החדר אפל וקר, מראה קודר של ממש, אבל לידו הכל החם כאילו מפשיר.
ידי מחבקת את גבו הרחב והשזוף והוא נשאר לישון, לא רציתי שיתעלם ממני, זה אנוכי מדיי? אני נשארת לישון מהיום הארוך הזה שבו סיימנו בארבע ולי אין כוח כבר להישאר באותו מקום מבחינת לימודים, חברה וכל הבלה בלה הזה.

●●●●●●●

החשיכה עוטפת את פניי גם אחרי שהיתעוררתי והרגשתי את עצמי בין זרועותיו של סהר כאשר נשימותיו החמות על פניי והאגודל שלו עושה תנועה ממושכת של קדימה ואחורה על לחי מחמם אותי. "סהר" אני לוחשת בשקט ומשתחררת ממגעו, "סהר" אני אומרת שוב ועיניו נפקחות, "אני רק מחכה שתגידי לי את מה שאני רוצה לשמוע" הוא אומר ואני נעמדת על רגליי מחוץ למיטה, "אני אוהבת אותך בסדר ?" אני אומרת בגיחוך והוא מהנהן את ראשו כילד קטן ומרוצה וזוחל מהמיטה נותן לי נשיקה. אני אוספת את הקביים והוא קם לידי ורק עכשיו אני רואה את תחתוני הקלווין שלו שיושבים עליו כל כך טוב איברו העומד תופס חצי מהמקום וחיוך חרמני הופיע על פניו.

"פשוט תגידי שזה מדליק אותך....אני אעשה מה שבא לך" הוא לוחש באוזני וידיי נכרכות סביב צווארו והוא מחכך את איברו באיברי, "סהר" אני גונחת לאוזנו והוא מניח נשיקה טובענית על פי ומפיל אותנו למיטה, הצחוק מתגלגל מלשוני כאילו עכשיו סיפר את הבדיחה המצחיקה בעולם. "אני רעבה סהר" אני אומרת כמו ילדה קטנה והוא מגלגל את עיניו ופותח את המנורה שנותנת אור למקום, "עד שהייתי מספיק בקטע את עוצרת אותי ?" הוא שואל שאלה רטורית ואני מושכת בכתפיי ומיתקדמת אליו, "אף פעם אל תפריד בין בחורה לאוכל שלה ושום דבר לא יפריד בין בחורה לאוכל גם לא גבר חרמן בשם סהר אגם המדהים!" אני אומרת והוא מביט בי בהערצה וידיו נכרכות סביב מותניי, "את כל כך טיפשה באופן מצחיק, ואת כל כך מקסימה באופן ילדותי ואני כל כך אוהב אותך באופן אמיתי. את לא תדעי כמה יכאב לי כשאני לא אוכל לראות את החיוך שלך, לשמוע את הצחוק שלך, לטבוע בעיניים שלך. אני כל כך אוהב אותך יסמין אגם!" הוא צועק והדמעות לא מאחרות לבוא ואני מחבקת אותו כל כך חזק שלא יוכל לנשום.