אהבתי אותך כל כך, ששכחתי מה זה לינשום, ששחכתי מה זה לראות בהיגיון, ששכחתי איך לשמוע, ששכחתי כמה נורא היתייחסת אליי...
●●●●●●●●●
אני מנערת בראשי כלא מבינה ומרגישה את הפחד זורם בי, אני לא רוצה את אסף הוא כמו אח שלי! כמובן חוץ מהקטע של הנשיקה שהיה דבר חד פעמי, "אל תסבך עיניינים אסף אתה יודע שלא נוכל ליהיות ביחד" אני אומרת והוא מבטל את דבריי בנשיקה סוחפת. שפתיו מחממות את שלי והרגשה טובה היתפרשה בגופי, אני לא מרגישה משהו חוץ מנשיקה טובה.
אני מזיזה אותו ממני ומרגישה את המחנק בגרוני שגורם לי לא לדבר וליהיות מושפלת לגמרי. המורה נכנסת לכיתה ובמהירות אני קופצת על ההזדמנות לעבור למקום הריק שלידה. היא מהנהנת בראשה ואני אוספת את חפציי מביטה באסף שמסתכל על השולחן ומשחק עם העט שלו, "אני -" "תחסכי, פשוט לכי" הוא אומר ואני מהנהנת בראשי והולכת להיתיישב ליד המורה,
איך אני פשוט הורסת הכל ?! אבל אני הורסת ?
●●●●●
בהפסקה אני פוגשת את לידר בקומה התחתונה ואנחנו הולכות לכיוון החצר הקידמית של בית ספר. יש היום טיול לשיכבת יב מה שאומר שסהר לא כאן. אבל עדיין מרחוק הצלחתי לתפוס את עומרי מדבר עם מישהו שם מרחוק, אולי הוא יודע מה קורה איתו, "אני כבר חוזרת לידר" אני אומרת לה והיא מהנהנת וחוזרת לדבר עם ליה, אותה נערה שפגשתי היום.
"עומרי!" קראתי לו מרחוק והוא סובב את מבטו אליי וחייך כשראה אותי. היתקדמתי אליו וחיבקתי אותו חזק. הרגשתי מחנק בגרון כשאותו ריח מוכר כמו של סהר אפף את גופו, "היי, הכל בסדר ?" הוא שואל ומחווה בראשו שנשב על ספסל הבטון, "אממ כן, רק רציתי לדעת אם אתה יודע מה קורה עם סהר ?" אני שואלת וידיו משחקות אחת בשנייה בדיוק כמוני. אם חושבים על זה לעומק עומרי הוא אחד ביישן, שלא נפתח לאחרים, מקובע רק במה שיש לו ואם זה עושה לו טוב..שכך יהיה.
הוא נאנח עמוקות ומוציא את הטלפון מהכיס שלו ואחרי כמה דקות שהיה בו נתן לי אותו כשהוא פתוח על השיחה שלו עם סהר,
סהר - איך היא? היא בסדר ?
3 לפבואר.
את/ה- לא יודע , היא לא הייתה בבית ספר כמה זמן
3 לפבואר.
סהר - עזוב מה אכפת לי בכלל ?! היא נישקה את ההומו הזה ואני דואג לה ? היא עוד תתחנן אליי!
3 לפבואר.
סהר - עומרי !!
12 לפבואר
את/ה - מה ?
12 לפבואר
סהר - אתה רוצה ללכת למועדון היום בלילה ? גם רז ובראל באים
12 לפבואר
את/ה - נראה לך ?! יש בגרות מחר!
12 לפבואר
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romance**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...
