רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 54 - אף פעם

אף פעם אל תתנצל על איך שאתה מרגיש. אף אחד לא יכול לשלוט על איך הוא מרגיש. השמש לא מיתנצלת על היותה השמש, הגשם לא מתנצל על כך שהוא מטפטף. רגשות פשוט הם, רגשות פשוט שם.

●●●●●●●

נ.מ יסמין -

חודש רביעי להריון -

סהר יושב ליד גופי הספק קטן ספק גדול ומחבק אותי כמה שיוכל. "אני מפחדת, מה יקרה ?" אני שואלת אותו בנואשות אך יודעת שהוא לא יוכל לספק לי תשובה, אף אחד לא יוכל וזה מכאיב לי זה מפחיד אותי. מי מעכשיו הולך לתמוך בי ? "היא תצא מזה יסמין היא אישה חזקה" הוא אומר וברגע שסיים את משפטו מחדרה של סבתא בבית החולים יצאה האחות. נאחזתי בביטני שגדלה לה אבל סהר במהירות ובעדינות הושיב אותי בחזרה.

"הרופא אמר שאסור לך לעמוד את בשמירה" הוא אומר ואני מגלגלת את עיניי ובכל זאת נעמדת לידו בכדי לשמוע את הרופאה. "אנחנו...כל הלילה ניסינו להחיות אותה אבל גופה חלש מהנפילה על המדרגות וכולו מלא במכות ששברו את עצמותיה ובנוסף לזה ההתקף לב. ידענו מההתחלה שהסיכויים קלושים שתחיה אבל בכל זאת ניסינו את כל מה שיכולנו. אני מצטערת, היא נפטרה" יבבה קטנה יצאה מפי, ועוד אחת ועוד אחת עד שלא יכלתי לשאת בזאת יותר, "אהה!" צרחתי בבכי וסהר עצר ממני מליפול. זה לא יכול ליהיות היא לא יכולה למות! לא מגיע לה למות! אישה שכל החיים לקחו ממנה הכל!! את הבנות שלה את האושר שלה היא הקריבה בכדי שלנו יהיה טוב! ועכשיו לקחו לה את החיים. היא האמינה באלוהים כל כך חזק ואם מקודם היססתי שיש אחד כזה עכשיו אני בטוחה שאין. זה לא פייר, זה רשעי לעשות דבר כזה, איך אני אשרוד את זה בלעדיה ? איך סבא ישרוד את זה בלעדיה?

היא תמיד אומרת שכאשר אדם אחר מת אדם שני ניהיה חי, היא מתה! איפה האדם האחר ?! מי יוכל להחליף את מקומה ?! ואז אני מסתכלת על ביטני מבינה את הצירוף מקרים הזה, כנראה שסבתא צדקה בכל מילה שלה היא ידעה מזה והגיע זמנה להישתחרר מהעולם הזה, אבל עכשיו לא, לא הגיע לה אבל ככה זה.

●●●●●●●●

"אני מצטער" סהר אומר וידיו משתלבות אחת בשניה, "זה בסדר, זו לא אשמתך" אני אומרת וחיוך מזויף נמתח על פניי. ידית החדר נפתחת ודרכה נכנס הרופא, "היי יסמין" הוא אומר בעליזות וחיוך שיחק על פניו. "היי" אני אומרת וסהר נעמד על ידי ומשחק בשיערי. "אז אחרי בדיקות הבנו שאת כן יכולה להישתחרר הביתה בסוף רק תגיעי בעוד כמה ימים לבדיקה של העובר ואני אומר לך מעכשיו שאת בשמירה גם בבית , כל הזמן בכל מקום ואני חושב שבן זוגך הוא בהחלט אחראי, שיהיה לך יום טוב" "גם לך" אני מחזירה לו והוא יוצא מהחדר.

סהר מביט בי במין מבט מוזר. עיניו חוקרות כל חלק בפניי כאשר אני קמה מהמיטה בכדי להחליף בגדים. "את נראית מוזר, לא שמחה" הוא אומר ומיתיישב על המיטה. גיחוך מר נפלט מפי ואני נעמדת מולו כאשר ידיי שלובות ואני מביטה בו, בודקת במאה אחוז שהוא שפוי והוא היה עד לזה שסבתא שלי כרגע נפטרה, לזה שעומרי עבר לניו יורק , ולזה שאני בשמירת הריון מטומטמת שלא נותנת לי לעשות משהו חוץ מלנשום ולשכב במיטה.