רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - ההתחלה...שוב! - פרק 1

כעבור שש שנים
יסמין-

• • •

נעמדתי בפני ביניין החברה הגדול והבנתי שזה הרגע, הרגע בו אני מתחילה חיים חדשים הרחק מהקודמים שהיו לי ובונה לי את הגורל שלי. צלצול הטלפון שלי נשמע בשנייה שרציתי להיכנס ועניתי במהירות לשיחה שהרסה לי את רגע הגאווה העצמי הזה,

היי

יסמיני!!!

מה קורה ליאן ?

סתם רציתי לאחל לך בהצלחה ביום הראשון שלך, אני בטוחה שחשבת ששכחתי

את האמת כן, חשבתי. תודה בכל זאת.

את באה לחתונה נכון ?

כן, אני מניחה שאני לא אוכל להיתחמק מזה להרבה זמן.

את בהחלט לא, אני יותר מאתרגש לראות אותך שם יסמין, תזכרי שאני אוהבת אותך

אין בעיה ליאן, אוהבת אותך גם. להיתראות.

להיתראות, בהצלחה.

ניתקתי את השיחה ותחבתי את הטלפון בכינס הג'ינס האלגנטי שלי. הלכתי לכניסה אחרי שהראתי את כרטיס העובד הלבן והחדש שלי והשומר בירך אותי בהצלחה ויום נעים והחזרתי לו באותה אמירה, היתקדמתי לביניין וברגע שניכנסתי נשימתי נעצרה. המקום היה מצוחצח ורישמי, ממש על רמה! הריצפה היא משיש שחור ומבריק, משני צידי הלובי הענקי הזה נעמדים מזכירים ומזכירות אשר עובדים בנימרצות מאחורי שיש לבן ועוצמתי עם קישוטים שנראים יקרים, בפינות המרחוקות יותר היו פינות ישיבה קלאסיות עם ספות , כורסאות ושולחנות קפה ובידיוק מאחוריהן היו חמישה מעליות עצומות שאני ועוד כמה עשרות אנשים נדחקנו לאחת מהן.

יש לביניין הזה 78 קומות! אני לא רוצה לתאר מה קורה כשהמעליות מתקלקלות ומאות אנשים עם חליפות עסקים וכוסות קפה יצטרכו להישתולל במעלה המדרגות.

לחצתי על קומה 27 והיידים שלי רעדו כל כך הרבה שאנשים באמת התחילו להחניק צחוקים מכך שעשיתי מעצמי בדיחת המעלית.
נעמדתי בפינה הימנית ובחור צעיר אחד שעמד לצידי היצטרף לצחוק, "מצחיק מאוד נכון ?" עקצתי אותו בסרקסטיות והוא לקח נשימה עמוקה והיתנצל, "מצטער, סליחה. אני עידן, עובד חדש. מה שמך ?" הוא נתן לי את ידו ללחיצה אבל הרגשתי יותר מדיי גאוותנית ועצבנית לתת לו את היד עכשיו. "אתה יודע, אתה ממש מעצבן אותי עכשיו ולא בכבוד שלי ללחוץ לך את היד" "מישהי פה אמיצה, אני  אוהב את זה ואל תדאגי אני אמצא את שמך" הוא קורץ לעברי בשובבות ויורד בתזמון מושלם בקומה 26 לפני שהייתי מתפוצצת עליו.