רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - חיים - פרק 33

אני מפחדת שניהיה אחד מאלה שמתגעגעים אחד לשני כל החיים שלהם...

• • •

יסמין

לא משנה גם אם תיהיה בן 14, 28 או 65 אתה עדיין תמצא את האדם שיצית לך אש בלב שלא תכבה לנצח.
ואם זאת, האמת הכי כואבת ועצובה שתגלה היא...הם לא תמיד יהיו האנשים שאיתם אנחנו נבלה או מבלים את שארית חיינו.

אולי דין לא מצית לי אש בלב, ואולי הוא לא יכול לגרום לי את מה שסהר גרם לי אבל אני עדיין מוכנה לבלות את שארית חיי איתו, ועם כמה נורא שזה נשמע...אני לא מתפשרת עליו!
אני אוהבת את דין ואני מסכימה רק מתוך אהבה, אם הייתי מרגישה שלא שווה לי לעמוד שם ולהיתלבט בכלל ולדין לא הגיע את זה, הייתי אומרת לא ובורחת בריצה.

עיניו הכחולות החלו לנצוץ, הוא קם במהירות והוציא את הטבעת, הנחתי לו לשים אותה על אצבעי וכולם רצו אלינו בחיבוק מוחץ עצמות.
היסתובבתי לחבק את ליאן שעמדה מאחוריי ולפתע עיניי נקלעו לשל סהר, שעמד בדיוק על מדרגות החצר, רחוק מאיתנו.
חליפתו הייתה מוכתמת בדם, כל פניו היו סגולות ופנסים עיטרו את עיניו.
מה קרה לך כבר סהר אגם? לאיזה שטות נכנסת עכשיו ואיך אתה רוצה למשוך אותי אליה בדיוק? אם בכלל.

עיניו הביטו בי בהבנה, פיו היתעקל לחיוך קטן ושלח את אצבעו באוויר וסימן לי עם אגודלו שהכל בסדר, ועם זאת, אני עדיין מרגישה שונה, איבדתי חלק ממני...

• • •

יום למחרת

12:17

סהר

"בוקר טוב לפיל ולדוב!" שמעתי באוזני את צעקתה של הילד של עדי. היא ישנה לידי, מצחקקת טיפה בזמן שמתחת לשמיכה מלטפת את ירכי. "לך למטה מתוקי ואני תכף באה, טוב ?" אני מניח שהינהן מכיוון שלא שמעתי מילה מפיו ומיד לאחר מכן דלת נפתחה ונסגרה נשמעה וחיוך עלה על פניי.
אתמול קרע אותי, שפך אותי לגזרים, איבדתי חלק ממני...

מעניין איך אפשר להרגיש דבר כזה, מוזר איך אני עדיין מרגיש בכלל אחרי זה גם אם זה הרגש הכי מסריח בעולם.
"סהר?" לחישתה של עדי מטיילת ברחבי אוזני וגורמת לי לחיוך אמיתי מזה הרבה זמן,
ידה נכנסת מתחת לחולצתי ומסרטטת עם ציפורניה עיגולים על גבי.
"בוקר טוב פנינה שלי" היסתובבתי אליה, מביט בה בעיניי השחורות והאפלוליות ואם יש איזשהו רגש שמשתקף בהן, היא תבחין בזאת.