נכון שהיו אלפיי אנשים שגזלו ממך נשימות על מראם או אישיותם אבל תמיד היה האדם הזה שהזכיר לך לנשום כל הזמן, וזה האדם שאת צריכה לשמור.
• • •
יסמין
"את בסדר? את מרגישה טוב? את לא בדרך כלל חושבת על דברים כאלה"
"אני, אני בסדר. סתם מין פלאשים כאלה. שנתחיל את החדר של מיכה?"
"בואי אליי" זרועותיו נפרשו לרווחה והוא הניח את הקופסה על הריצפה. היתקרבתי אליו עם עגלתה של מיכאלה ונכנסתי לחיבוקו, נותנת לו לעטוף כל פיסה בי ששבורה כבר ממזמן.
היתענגתי על ריח הזיעה הקרה שמעורבבת מעט בבושם יוקרתי, שואפת כל חלקיק מגופו השרירי היישר אל מערכת הדם שלי. אני אוהבת אותו ומאוהבת בו באותה צורה ואלו אכן שני דברים שונים שגורמים לי להרבה צער בחיים. על כך שסהר...היותו סהר, הוא מפחיד אותו. כשחושבים על זה...זה מפחיד שאדם שגורם לך לאושר הוא הסיבה שגרם אתה עצוב, וכשאתה נשען עליו עם אהבתו ללא גבולות וההבטחות אתה מרגיש טוב אבל כשהוא זז מעט כבר הכל נגמר והפחד שהרגשת מתממש.
"סהר...אתה לא תעזוב אותי נכון?"
"איך את מסוגלת לשאול דבר כזה בכלל? אני מתבייש בזה שאת חושבת דבר כזה, אחרי הכל אני אעזוב אותך? כנראה שאת לא מכירה אותי מספיק טוב" הוא אומר בשקט, עדיין צמוד אליי אבל נשמע מרוחק ומעט כועס. אולי באמת לא הייתי צריכה לפקפק בזה אחרי הכל, בכל זאת הוא עשה בשבילי כל כך הרבה דברים וזה טיפשי מצידי לחשוב שהוא יעזוב אותי.
הוא ניתק את גופי משלו באמירה כלשהי שלא הצלחתי לשמוע ומיד לאחר מכן הלך לקומה העליונה לסדר את חדרה של מיכאלה.
הבטתי בעגלה שלה והבחנתי בה ישנה, מניחה את ידייה על ביטנה העולה והיורדת ושפתייה העבות והורודות קוראות לי לשחק בהן כמו שהיא אוהבת. לפחות אני יודעת שכשאם סהר יעזוב אותי יהיו לי שתי מזכרות ממנו ובינתיים זה הולך לכיוון הזה, כנראה שמה שאמרתי ממש עיצבן אותו וכשסהר פגוע או עצבני אז אני בדיוק אותו דבר...
• • •
1:02
שכבתי במיטה ערה ליד סהר שהיה רדום ממזמן, כל היום הזה הטיש אותנו ולא יכולתי לעמוד על רגליי כבר ב12, אבל לא הייתי עייפה. נשכבתי לישון אבל המחשבות לא הלכו גם הן, אלא רק היתעצמו כשגילו הזדמנות לפלוש לראשי. כל פעם אני מביטה לצד, רואה את סהר שישן וכנראה בחלום השביעי כשאני אפילו לא מצליחה לעצום חצי עפעף.
לפעמים הייתי מקנאה בו וביכולת שלו להישאר רגוע, הוא אף פעם לא דאג ותמיד האמין שהכל היסתדר אבל בזמן הזה, אני זו שטיפלה בדאגות.
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romance**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...
