רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 59 - אליס בארץ הפלאות - סיום חלק 2

Adele - send my love

עולמה היה בלגן. אז היא איבדה את עצמה בארץ הפלאות של שיגעון....
-אליס בארץ הפלאות
●●●●●●●●●●

נ.מ סיוון -

חמישה חודשים אחרי הטיסה שלה -

חוויתי את הכיסא הזה חמישה חודשים. הוא לא נתן לי ולו לזוז אפילו לא מעט, הוא כל כך חקר את הנושא עד שהאמין סוף סוף. יסמין הייתה כל מה ששמעתי במשך חמשת החודשים האלו וכל מה שהוא רצה זו הייתה היא. "היום זה היום יקריי" קולו של טים נשמע מבעד לדלת הפלדה ואני הרמתי את ראשי מביטה ברפאל שנראה כל כך עייף ונואש מהמצב הזה. "אתם יוצאים מכאן" הוא אומר מתי שהוא פותח את הדלת ולא יכולתי שלא לשחרר את הדמעות שהיצטברו בתוכי במשך כל הזמן הזה. "למה את בוכה סיווני ?" "זה דמעות אושר" אני זורקת את המילים בארסיות והוא מביט במבט מזלזל ופוגעני כאילו הייתי החפץ הנחות שלו.

חודש 1 -

"תגידי לי איפה היא !" הוא צועק בקולי קולות ושובר כיסאות ושולחנות. הוא הכה את פניי בחוזקה ומיד לאחר מכן נמשך אחורה על ידי רפאל, "שלא תעז לגעת בה!" הוא צועק עליו ומבטו היה מטורף ביותר....,
ברגע שיצאנו מהטיסה שלנו חיכה לנו רכב שחור עם פסים לבנים עליו בכביש הקידמי. משהו היה חשוד לנו מיד אחרי שראינו שאדם מבוגר עומד מולו כאשר הוא מחזיק שלט עם השם שלנו באנגלית, היתקדמנו לצד השני הרחק מהדבר ההזוי הזה ומיד לאחר מכן הרגשתי חבטה קשה בראש שלי ולפני שהיתעלפתי ראיתי אותי ואת רפאל נופלים על הרצפה והרגשתי שנגררתי עליה.

אחרי כמה שעות או אחרי כמה ימים - אני לא ממש בטוחה אבל הדבר היחיד שאני יודעת זה שלא הייתי בהכרה במשך הרבה זמן - היתעוררתי ומצאתי את עצמי בחדר חשוך, קשורה לכיסא כאשר רגליי וידיי אזוקים למשהו אחר. סובבתי את ראשי וראיתי שהייתי אזוקה עם הידיים שלי והרגליים לאלו של רפאל וישבנו אחד כנגד השנייה על הכיסא. בכיתי לילה רצוף, השיתגעתי מזה כי לא ידעתי מה לעשות! הייתי חסרת אונים וכל הגוף כאב לי, לא יכולתי לעשות כלום כי לרפאל נגמרו הכוחות מלטפל בהיסטריה שלי.

טים יצא מהחדר בסערה וטרק אחריו את הדלת. הוא צעק בחוזקה בכדי שכולם ישמעו על כך שיהרוג את יסמין ואת סהר אבל כבר לא הקשבתי לזוועות האלה, אני דיי מרחמת עליה עכשיו לא הייתי רוצה שפסיכופט ירדוף אחריי ועוד יותר אני לא הייתי רוצה שיחטפו אותי אז אני צריכה ליהיות זו שירחמו עליה, אם היו רק היו יודעים....
"רפאל, הוא יכול להרוג אותנו הוא משוגע!" אני אומרת לו והוא גורר את הכיסא שלו לעברי. אני מניחה את ראשי על כתפו ומשחררת את כל מה שהיה לי על הלב שלי, הלב הכואב והפצוע שלי.

ככה זה היה במשך כל החודש הזה. הוא היה מגיע פעם ביומיים מענה אותי ואת רפאל במכות ובשאלות שלא ידענו עליהן את התשובה אבל הוא בחמימות מוח היתעקש עליהן ובנה על כך שנדע. לא יכולתי ליהיות בשיא של דיכאוני יותר מאז....