Mrian hill - one time (audio)
אני שמה לב להכל וכשאני אומרת אני שמה לב אני מתכוונת באמת אני שמה לב להכל. אני שמה לב שאנשים כבר לא מרביצים לי כמו שהם היו עושים. אני שמה לב שהצורה שבה אנשים מדברים אליי משתנה. אני שמה לב לדברים הקטנים שאנשים עושים ולדברים הקטנים שאנשים עשו. אני שמה לב לדברים שמשתנים , ולדברים שהם כבר לא אותו דבר. אני שמה לב לכל פרט קטן. אני פשוט לא אומרת כלום.....
●●●●●●●●●
כעבור שלושה שבועות -
נ.מ יסמין -
אני לוקחת את הקביים מפינת החדר שלי ויורדת במדרגות לכיוון האוטו של אסף בכדי לנסוע לבית ספר, "מהר יותם את תאחרי" אני קוראת לה מלמטה והיא אוחזת בחוזקה בתיק ההלו קיטי הורוד שלה ושמה לב לאט לאט לכל מדרגה שיורדת עליה, "בואי" אני אומרת לה כשהיא לידי ומחווה בראשי לדלת וכשאנחנו יוצאות אני סוגרת את הבית.
אסף יצא מהדלת והכניס את יותם לאוטו אחרי שהעברנו את מושב הילדים מהאוטו של אבא לשלו כי הוא ההסעה העיקרית שלי לבינתיים ואני היתיישבתי לידו ונשקתי ללחיו, "היי, איך את ?" הוא שואל ומתחיל בנסיעה לגן של יותם. "עוד שבועיים אני מורידה את הגבס ועדיין סהר לא פה..."
לפני 20 ימים - (יסמין וסהר הישתחררו מבית החולים כמה ימים לפני זה)
כמה דפיקות נשמעות בדלת ביתי ואני ניגשת לדלת ופותחת אותה וחוזרת להיתיישב בספה וסהר נכנס עם תיק שחור, "מה זה ?" אני שואלת וגיחוך קל יצא מפי והוא היתיישב לידי בספה, "אני צריך לעזוב יסמין. זה רק לכמה שבועות ואז אני חוזר. אני מקווה שאת לא כועסת עליי" הוא אומר ומבטו מופנה אליי, אני מניחה את השלט לטלוויזיה שהיה טמון בידי על הספה ולוקחת את ידיי אחת בשנייה משחקת בהן מרוב לחץ, "ל-למה אבל אתה צריך לעזוב ?" הוא נאנח כבדות ומשעין את עצמו על הספה וראשי נח על כתפו, "אני לא יכול להגיד לך אבל אני חייב ללכת" הוא אומר ומבטו נהפך לקשה ורציני.
אני מהנהנת את ראשי בלית ברירה והוא נושק לשפתיי ולא יכולתי שלא להטמיע שם את העצב שלי, "אני יכול לדעת שזה קשה לך רק בבקשה....אל תעשי משהו שתיצטערי עליו כשאני לא פה" הוא אומר ועיניו השחורות טבעו בשלי והוא הניח לראשי נשיקה אחרונה, לקח את התיק ולפני שיצא מהדלת פשוט עמד שם, "אני אוהב אותך יסמין" הוא אומר ויוצא מהדלת בחיוך מנחם....
הווה -
"תפתחו את עמוד 56 בספר ותענו על שאלות 20 עד 28" אומרת המורה ואני פותחת את הספר בלי רצון ועונה על השאלות. דפיקה נשמעת בדלת הכיתה והמורה סיימה לעזור לי והלכה כנראה לפתוח, "היי מאיה אני צריך את יסמין" אני שומעת קול מוכר מפתח הדלת ורואה את סהר עומד שם! אני לא יכולה לקום כי חלקים ברגליים שלי עדיין משותקים מהתאונה ועל הרגל שלי היה גבס.
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romance**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...
